אדמון פריווה
אֶדְמוֹן פְּרִיווָה (בצרפתית: Edmond Privat; בעברית שמו עשוי להיכתב גם אדמונד פריבה; 17 באוגוסט 1889 – 28 באוגוסט 1962) היה פעיל אספרנטו, היסטוריון, סופר, עיתונאי ופעיל שלום שווייצרי. כתב ספרי עיון, שירה וקריאה בנושא השפה הבינלאומית אספרנטו ותנועת האספרנטו, וכן ביוגרפיה של אליעזר לודוויג זמנהוף, הרופא היהודי שיצר את שפת האספרנטו.
 | |
| לידה |
19 באוגוסט 1889 ז'נבה, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
28 באוגוסט 1962 (בגיל 73) רול, שווייץ |
| מדינה |
שווייץ, צרפת |
| השכלה |
אוניברסיטת ז'נבה |
| מעסיק |
אוניברסיטת נשאטל |
| תפקיד |
|
| השקפה דתית |
קווייקרים |
| בן או בת זוג |
Yvonne Bouvier (1926–?) |
| חתימה |
 |
  | |
קורות חיים עריכה
פריווה למד אספרנטו בילדותו, ויחד עם הקטור הודלר ייסד ב-1903 את העיתון Juna Esperantisto ("האספרנטיסט הצעיר"), עיתון המיועד לדוברי אספרנטו צעירים. בשנת 1905 נסע כ-600 קילומטר כדי להגיע לכנס האספרנטו העולמי בעיר בולון-סור-מר. בשנת 1912 החל להתנדב באגודת האספרנטו העולמית, ובשנת 1920 התמנה לעורך הראשי של העיתון הרשמי של האגודה. לאחר מכן נבחר לנשיא האגודה בין השנים 1924–1938. באותו הזמן שימש גם כראש "הוועדה הבינלאומית המרכזית של תנועת האספרנטו" (Internacia Centra Komitato de la Esperanto-Movado). הוא אף ייצג את אספרנטו בארגון העבודה הבינלאומי, בחבר הלאומים, ובארגון הטלגרף הבינלאומי.
עבודתו בנושא ההיסטוריה של אספרנטו ועל חייו של זמנהוף (הביוגרפיה הראשונה שנכתבה על זמנהוף) הפכה אותו לאחד ההיסטוריונים החשובים בנושא אספרנטו באותה התקופה ועד היום. הוא גם כתב ספר בלשנות בנושא אספרנטו בשם "הבעת רגשות באספרנטו", ושני ספרי לימוד לאספרנטו. בנוסף לספרים אלה כתב גם שירים, סיפורים ומחזות רבים באספרנטו, בהם Tra l'silento (דרך השקט) ו-Ginevra.
פריווה היה אדם דתי מאוד ותמך מאוד באיחוד הדתות, כפי שניתן לראות במאמר שכתב בשנת 1945 בשם "Sagesse de l'Orient au dela des Religions" ("חכמת המזרח מעבר לדתות"), בו הוא מסביר וחוקר אמונות ודתות שונות במזרח, ולסיכום מסביר על מעשיו של גנדי.
בין השנים 1923–1926 שימש כסגן נציג איראן בחבר הלאומים.
בשנת 1936 הצטרף לקהילת הקווייקרים.
קישורים חיצוניים עריכה
אדמון פריווה, ברשת החברתית Goodreads- כתבי אדמון פריווה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
