אדריאן שלי

שחקנית אמריקאית

אדריאן שלי (אנגלית: Adrienne Shelly;‏ 24 ביוני 1966 - 1 בנובמבר 2006) הייתה שחקנית, תסריטאית ובמאית קולנוע אמריקאית. שלי התפרסמה כאשר כיכבה בסרטי הבמאי האל הרטלי בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. סרטים אלו "האמת שלא תיאמן" ו"אמון הדדי" היו בין הסרטים המובילים בז'אנר "הקולנוע העצמאי האמריקני". במהלך הקריירה שלה שיחקה שלי בסרטיהם של במאים מובילים נוספים, וטרם מותה החלה בפיתוח קריירה כבמאית ותסריטאית בזכות עצמה.

אדריאן שלי
Adrienne Shelly
לידה 24 ביוני 1966
קווינס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצחה 1 בנובמבר 2006 (בגיל 40)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1989 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תסריטאית, במאית קולנוע
מקום לימודים המכללה לאומנות יפה של אוניברסיטת בוסטון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אדריאן שלי על עטיפת DVD "האמת שלא תיאמן"

חייה והקריירה המקצועית שלה עריכה

שלי נולדה כ"אדריאן לוין" ברובע קווינס בניו יורק. היא גדלה בלונג איילנד, והופיעה מגיל צעיר במחזות זמר. לאחר סיום לימודיה בבית הספר התיכון למדה קולנוע באוניברסיטת בוסטון.

שלי התפרסמה בעקבות הופעתה בסרטיו של הבמאי האל הרטלי, "האמת שלא תיאמן" (1989) ו"אמון הדדי" (1990). סרטים אלו הופקו בשיטת "הקולנוע העצמאי", והיו שונים מסרטי הזרם המרכזי בהוליווד באותה תקופה. הם עסקו בדמויות מנוכרות המצויות בשולי החברה, באהבות קשות ובלתי אפשריות, ובבדידותו של הזר בחברה מתנכרת, וכל זאת בהומור ובשנינות, כאשר הדמויות אומרות את שורות הדיאלוג השנונות והפילוסופיות ששם בפיהן הרטלי, תוך כדי שיחה יום יומית מבלי לשנות את הבעת פניהן.

יופייה המיוחד של שלי, וכישרון המשחק שלה, התאימו לתפקידים בהם לוהקה. אודרי, התיכוניסטית המתאהבת באיש הלא נכון בסרט "האמת שלא תיאמן", ומריה, גיבורת "אמון הדדי" הנכנסת להריון בלתי רצוי, מגורשת ממשפחתה, ומוצאת את הידידות והאהבה הבלתי אפשרית אצל מתיו (מרטין דונובן) טכנאי מחשבים גאון, הסובל מהתעללות של אב מכה, ומחוסר הבנה של סביבתו.

גילום דמויות אלו עיצבו את דמותה של שלי בתודעה של צופי הסרטים כדמות נשית נוגעת ללב, המחפשת את האהבה והידידות בעולם קשה ולעיתים אכזר ומנוכר. מראה החיצוני של שלי, רעמת השיער האדמונית, שפתיה המלאות, ומבנה פניה המיוחד, התאימו לדמות שגילמה, בהיותם אף הם יוצאי דופן וחריגים, אל מול היופי התעשייתי שדרשה הוליווד הממוסדת משחקניותיה, אך בה בעת יפים בצורה נוגעת ללב.

סרטים אלו זכו להצלחה בינלאומית, והסרט "אמון הדדי" אף היה מועמד לפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס לקולנוע עצמאי.

במהלך שנות ה-90 הופיעה שלי במספר סרטים נוספים אם כי אלו לא זכו להצלחה של סרטיו של הרטלי. בהמשך דרכה פנתה לכתיבה ולבימוי, במספר סרטים בהם עמדה מאחורי המצלמה. הצלחתה הגדולה ביותר הייתה קומדיה משנת 1999 בשם "אקח אותך לשם" ("I'll Take You There") אשר זכתה בפרס "התגלית" בפסטיבל אומנות הקומדיה האמריקני בשנת 2000, וכן בפסטיבל קולנוע בפורטוגל. בשנת 2006 ביימה סרט בשם "מלצרית" אשר בעת מותה טרם יצא אל המסכים.

שלי הופיעה במספר סרטי טלוויזיה לרבות הסדרות חוק וסדר, אוז ורצח מאדום לשחור, כולן סדרות הנחשבות לסדרות איכות.

מותה עריכה

ב-1 בנובמבר 2006 נמצאה שלי על ידי בעלה, אנדי אוסטרוי, כאשר היא תלויה מסדין שנכרך סביב צווארה ונתלה על מוט וילון בחדר האמבטיה בביתם שבגריניץ' וילג' במנהטן. על אף שנראה לכאורה כי מדובר בהתאבדות, המשטרה העלתה ממצאים מחשידים לפיהם נרצחה שלי, כגון טביעות רגליים בלתי מוסברות בחדר האמבטיה. ב-6 בנובמבר 2006 הודיעה המשטרה על מעצרו של פועל בשם דייגו פילקו, מהגר בלתי חוקי מאקוודור בן 19, שנחשד ברציחתה של שלי. ב-14 בפברואר 2008 הודה פילקו בבית המשפט ברצח, והסביר כי עשה זאת בשל כך שנתפס על ידי שלי כשפרץ לדירתה וגנב מארנקה. פילקו נדון ל-25 שנות מאסר ללא חנינה.

שלי הותירה אחריה בת בת שלוש שנים.

לאחר מותה הקים בעלה את "מוסד אדריאן שלי", ארגון ללא כוונת רווח המעניק מלגות ומענקים לנשים העוסקות בעשייה קולנועית. ב-1 בדצמבר 2021 עלה ב-HBO סרט תיעודי בשם "אדריאן" שביים בעלה ובו הוא מתאר את חייה. הסרט משודר גם בישראל בYES ובHOT[1].

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אדריאן שלי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה