אד ווד (סרט)

אד ווד
Ed Wood
	כרזת הסרט
בימוי	טים ברטון
הופק בידי	טים ברטון, דניס די נובי
תסריט	סקוט אלכסנדר; לארי קרצ'בסקי
עריכה	כריס לבנזון
שחקנים ראשיים	ג'וני דפ; מרטין לנדאו; שרה ג'סיקה פרקר; פטרישה ארקט; ביל מארי; ג'פרי ג'ונס; ליסה מארי; ג'ורג' סטיל
מוזיקה	הווארד שור
צילום	סטפן צ'פסקי
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי טאצ'סטון
חברה מפיצה	טאצ'סטון
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	28 בספטמבר 1994, ארצות הברית
משך הקרנה	127 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט ביוגרפי, סרט קומדיה, סרט דרמה, סרט להט"בי
תקציב	18,000,000‏$
הכנסות	5,887,457‏$
הכנסות באתר מוג'ו	edwood
פרסים	פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (מרטין לנדאו); פרס אוסקר לאיפור ולעיצוב השיער הטובים ביותר (ריק בייקר, Ve Neill, Yolanda Toussieng); מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	דף הסרט ב־IMDb

אד ווד (באנגלית: Ed Wood) הוא סרט קולנוע משנת 1994 בבימויו של טים ברטון. הסרט ביוגרפי ומתאר את סיפור חייו של במאי הקולנוע אדוארד ווד, הנחשב לאחד מהבמאים הגרועים ביותר אי פעם.

עלילת הסרט עריכה

הסרט מתאר את חייו של אדוארד ווד, אותו מגלם ג'וני דפ, לאורך תקופה של שש שנים. בסרט מעט אלמנטים המקדמים את העלילה, וההתמקדות הכללית היא על עבודתו של ווד כבמאי, לצד תיאור חייו האישיים. בין היתר מסופר על הקשר המיוחד שיצר ווד עם שחקן הקולנוע בלה לוגוסי, אשר מגלם מרטין לנדאו. לוגוסי היה כוכב סרטי אימה בהוליווד בשנות השלושים, והתפרסם בעיקר בזכות הסרט דרקולה. לאחר מכן מיעט להופיע בסרטים, עד אשר פגש את ווד והופיע במספר סרטים שביים. בהמשך מתברר כי לוגוסי היה מכור לסמים במשך תקופה ארוכה, ובעזרתו של ווד הוא נכנס לשיקום. זמן קצר לאחר שהוא יוצא מן המחלקה השיקומית, נפטר לוגוסי.

נושא מרכזי נוסף בסרט הוא חיבתו של ווד ללבוש בגדי נשים, אשר בעקבותיה יצר את הסרט האוטוביוגרפי "גלן או גלנדה". בעקבות חיבה זו עוזבת אותו חברתו דולורס פולר (שרה ג'סיקה פארקר), שאף כיכבה בסרט.

חלקו האחרון של הסרט מתאר את הפקת סרטו המפורסם ביותר של ווד, "תוכנית 9 מהחלל החיצון". בלה לוגוסי נפטר זמן קצר לפני התחלת הצילומים, וכדי למלא את מקומו נשכר שחקן שדומה לו, אשר הסתיר את פניו במשך הסרט. תקציבו הנמוך של הסרט ותנאי ההפקה הדלים גרמו ליצירת סרט אשר נחשב על ידי רבים כאחד הסרטים הגרועים ביותר שנוצרו אי פעם.

אי דיוקים היסטוריים עריכה

על אף המוזרות שבמספר אירועים בסרט, רוב האירועים המתוארים נאמנים למקור. עם זאת, קיימים מספר הבדלים בין הסרט למציאות:

בסרט מגלה דולורס על חיבתו של אדוארד ווד ללבוש בגדי נשים לאחר שקוראת את התסריט של "גלן או גלנדה". למעשה, היא לא ידעה על כך עד סיום צילומי הסרט.
הסצנה המפורסמת בה קוטף לוגוסי פרח מתרחשת בסרט מחוץ לביתו, בעוד במציאות היה זה מחוץ לביתו של טור ג'ונסון.
בסרט מתגורר לוגוסי בשכונת בלדווין הילס שבלוס אנג'לס, אך למעשה התגורר בשכונת לוס פליז.
בסרט נאלץ לוגוסי להשתחרר מבית החולים עוד טרם החלים, מאחר שלא היה לו כסף לממן את שהותו שם. במציאות, הוא החלים לחלוטין לפני שהשתחרר.
בסרט מתואר ווד כאחד הבודדים אשר הגיעו להלווייתו של לוגוסי, בעוד למעשה להלווייתו הגיעו אנשים רבים, לרבות בוריס קרלוף, פיטר לורה ווינסנט פרייס.
טור ג'ונסון מתואר כאילו גילה אותו ווד במקרה, אך למעשה הוא שיחק בסרטים מאז 1934.
באני ברקינרידג' מתואר כחבר ותיק של ווד, כאשר במציאות הם לא הכירו טרם צילומי "תוכנית 9 מהחלל החיצון".
בניגוד למתואר בסצינות רבות בסרט, לוגוסי לא באמת שנא את בוריס קרלוף.
בניגוד לסצנה לקראת סוף הסרט, אדוארד ווד לא נפגש עם אורסון ולס. בנוסף, ל"תוכנית 9 מהחלל החיצון" לא הייתה הקרנת בכורה חגיגית כמתואר; למעשה, הסרט הוקרן לראשונה רק כשלוש שנים לאחר סוף צילומיו.
דמויות הסרט מוטבלות בבריכת שחייה, אך למעשה רק טור ג'ונסון הוטבל בבריכה, עקב גודלו העצום.

שחקנים עריכה

ג'וני דפ - אדוארד ווד
מרטין לנדאו - בלה לוגוסי
שרה ג'סיקה פארקר - דולורס פולר
ביל מארי - באני ברקינרידג'
פטרישה ארקט - קת'י או'הרה
ג'פרי ג'ונס - קריסוול
ליסה מארי - מאילה נורמי ("ומפירה")
ג'ורג' סטיל - טור ג'ונסון
ג'ולייט לנדאו - לורטה קינג
וינסנט ד'אונופריו - אורסון ולס
קורלה פנדיט - עצמו, כנגן האורגנית במסיבה

הסרט כולל מספר הופעות אורח של שחקנים מ"תוכנית 9 מהחלל החיצון". קונרד ברוקס, אשר גילם את אחד מהשוטרים בסרטו של ווד, מופיע בסרט כבארמן. גרגורי וולקוט, שגילם את דמות הגיבור, מופיע כאחד המממנים הפוטנציאלים של "כלת המפלצת". פול מרקו, שגילם את השוטר השני, מופיע ברקע.

הפקת הסרט עריכה

הסרט מבוסס במידה רבה על הביוגרפיה של אדוארד ווד "Nightmare of Ecstasy" מאת רודולף גריי, הכוללת ראיונות עם משפחתו ועם עמיתיו של ווד. בהכנות לבימוי הסרט מרי ריילי המבוסס על דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, ביקר מפיק ובמאי הסרט טים ברטון בעיר פוגקיפסי שבמדינת ניו יורק, שם הציעו לו לראשונה להפיק את "אד ווד".

ברטון מודה כי תמיד היה מעריץ של ווד, ולכן הסרט מציג את ווד באופן סימפתי, במקום לשים ללעג את סרטיו. בביוגרפיה "Burton on Burton", סיפר הבמאי כי ככל הנראה תיאר את ווד והשחקנים באופן יותר מדי סימפתי, מאחר שלא רצה ללעוג לאנשים אשר כבר לעגו להם במשך הרבה זמן.^[1] את הכבוד של ברטון לווד ניתן לראות גם בסרטו "המספריים של אדוארד", עליו הודה ברטון כי שם הדמות הראשית לקוח מן הדמיון לשם "אד ווד".

עקב בעיות מנהליות ואמנותיות ב"מרי ריילי", החליט ברטון לעזוב את הפרויקט, ולביים את "אד ווד" במקום, וזאת בתנאי שהתסריט ייכתב במהרה. את תסריט הסרט כתבו סקוט אלכסנדר ולארי קרצ'בסקי, אשר קודם לכן היו ידועים בעיקר מתסריטי הסדרה "מותק, הילד השתגע." את מערכת היחסים בין אדוארד ווד לבלה לוגוסי ביסס ברטון על יחסיו עם אלילו וינסנט פרייס, שאף הופיע בסרטו "המספריים של אדוארד".

את פסקול הסרט הלחין הווארד שור. זהו אחד הסרטים היחידים של ברטון בו לא שיתף פעולה עם דני אלפמן, אשר הלחין את מוזיקת הרקע ברוב סרטיו.

הצלחת הסרט עריכה

תקציב הסרט עמד על כ־18 מיליון דולר. הסרט, אשר עמד בצילם של שוברי קופות מאותה שנה כ"פורסט גאמפ" ו"מלך האריות", זכה להצלחה מעטה בעת הקרנתו בקולנוע, והכנסותיו בארצות הברית נאמדו בכשישה מיליון דולר בלבד.^[2]

עם זאת, ביקורות רבות שיבחו את הסרט, ובמיוחד את האווירה המיוחדת שיצר הצילום השחור-לבן ואת המשחק המשובח של השחקנים. דירוג הסרט באתר האינטרנט Rotten Tomtoes הוא 89%.^[3] הסרט היה מועמד לשני פרסי אוסקר, וזכה בשניהם: שחקן המשנה הטוב ביותר (מרטין לנדאו), והאיפור הטוב ביותר. על משחקו בסרט זכה לנדאו גם בפרס גלובוס הזהב.