אה"מ ארבוס (1826)
אוניית הוד־מלכותו "אֶרֶבּוּס" (באנגלית: HMS Erebus) הייתה ספינת הרעשה מדגם "הֶקְלֶה" של הצי המלכותי הבריטי. היא תוכננה על ידי סר הנרי פיק, ונבנתה במספנת הצי בפמברוק דוק שבויילס ב-1826. האונייה נקראה על שמו של "אֶרֶבּוּס" ("הַמַחְשָׁךְ") מן המיתולוגיה היוונית, בנם של כאוס וניקס.[3]
_trapped_in_the_ice,_Nattilik_Heritage_Centre,_Gjoa_Haven,_September_2019.jpg) | |
| דגם של אה"מ "ארבוס" לכודה בקרח | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית הרעשה, קיטור ומפרשים |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | "הקלה" (Hecla) |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | מספנת הצי בפמברוק |
| הוזמנה | 9 בינואר 1823 |
| תחילת הבנייה | אוקטובר 1824 |
| הושקה | 7 ביוני 1826 |
| תקופת הפעילות | 1826–1848 (כ־22 שנים) |
| אחריתה | אבדה ב-22 באפריל 1848[1] |
| מיקום | מצר ויקטוריה, קנדה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 715.3 טון אימפריאלי (726.8 טון)[2] |
| תפוסה | 372 טון (bm) |
| אורך | 105 רגל (32 מטר) |
| רוחב | 29 רגל (8.8 מטר) |
| גודל הצוות | 121 איש |
| מספר תרנים | 3 |
| סוג המעטה | מעטה רוחבי שלם |
| הנעה | מנוע קיטור בעל הספק של 30 כוחות סוס |
| צורת הנעה | מדחף |
| חימוש |
מרגמה בקוטר 13 אינץ' (330 מ"מ), מרגמה בקוטר 10 אינץ' (250 מ"מ), 8 תותחי 24-ליטראות (11 ק"ג), 2 תותחי 6-ליטראות (2.7 ק"ג) |
האונייה, בת 372 טונות, חומשה בשתי מרגמות - אחת בקוטר 13 אינץ' (330 מ"מ) והשנייה בקוטר 10 אינץ' (254 מ"מ). בשל המבנה החסון של אוניות מסוגה, השתמשו בהן לעיתים להובלת משלחות חקר אל אוקיינוס הקרח הצפוני והדרומי. "ארבוס" ו"טרור" הובילו את המשלחת של ג'יימס קלארק רוס לאנטארקטיקה בשנים 1839–1843. ב-1845 יצאו השתיים למסע נוסף, הפעם לארקטיקה, כאוניות המשלחת של ג'ון פרנקלין. היה זה מסען האחרון. "ארבוס" ו"טרור" נלכדו בים הקרח, וב-1848 ננטשו ואבדו. חברי המשלחת מתו כולם ברעב ובקור.
שרידי האונייה נמצאו בשנת 2014 על ידי "משלחת מפרץ ויקטוריה" (Victoria Strait Expedition) הקנדית.
מקורות עריכה
- Bourne, J. (1852). A Treatise on the Screw Propeller: with various suggestions of improvement. London, Longman. Digitized copy in: Books.Google.
קישורים חיצוניים עריכה
- סוכנות הידיעות AP, אחרי 170 שנה אותה ספינת החוקר פרנקלין, באתר ynet, 10 בספטמבר 2014
- גיאטרי ויידיאנתן, וושינגטון פוסט, "נפתרה התעלומה: מה קרה לספינות שנעלמו", באתר nrg, 2 בדצמבר 2016
הערות שוליים עריכה
- ^ Fleming, Fergus (1998). Barrow's Boys. New York: Grove Press. p. 415.
- ^ Bourne (1852), Table I.
- ^ ספינות הרעשה נקראו בדרך כלל על שמם של הרי געש או נשאו שמות הקשורים באש, בתופת או בעולם המתים. ראו: Lavery, Brian (1989). Nelson's Navy: The Ships, Men and Organisation, 1793–1817. p. 54. כלי שיט מסוגים אחרים שהוסבו לספינות הרעשה הוסיפו בדרך כלל להחזיק בשמם המקורי.
