אהרן אבני

אהרן אבני (קמֶינקוביץ) (27 בנובמבר 1906 - 23 במרץ 1951) היה צייר ישראלי, יליד רוסיה, חבר קבוצת "מסד", מייסד "מכון אבני" וממייסדי המדרשה לאמנות.

אהרן אבני

לידה	27 בנובמבר 1906 יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית
פטירה	23 במרץ 1951 (בגיל 44) תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
לאום	ישראלי
מקום לימודים	בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (1928)
תחום יצירה	ציור, הוראה, פיסול
פרסים והוקרה	פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (1937) פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (1948)

תולדות חייו

לוחית זיכרון על ביתו של אהרון אבני ברח' חיסין 21 בתל אביב

נולד בשנת 1906 ביקטרינוסלב, רוסיה. אביו מיכאל-דוד היה מהנדס בעל מכרות וגם חובב ציון נלהב, שהיה חתנו של הרב חיים ברלין ואמו אסתר הדסה שהייתה הייתה ציירת ומשוררת, הייתה בתם של יעקב ושרה פחמוצקי . סבתו שרה הייתה ביתו של רבי חיים ברלין אב"ד מוסקבה. בנעוריו למד אבני ב"חדר" וב"ישיבה" ואף קיבל סמיכה להוראה. אבני התייתם בגיל 12 מאמו, הוא למד בגימנסיה העברית בעיר מולדתו אצל המחנך והוגה הדעות פנחס שיפמן (בן-סירה) והעשיר את ידיעותיו בשפה העברית אצל אברהם שלונסקי.

בשנת 1923 החל אבני ללמוד באקדמיה לאמנות במוסקבה, ובאותה עת הצטרף לקבוצת "החלוץ" במסגרתה עלה לארץ ישראל בשנת 1925. אבני הצטרף ל"הגנה" והיה אחד ממייסדי "הבחרות הסוציאליסטית", "הנוער העובד" וה"פועל".

לאחר עלייתו השתקע בירושלים ונרשם אבני ללימודים ב"בצלאל", ירושלים, שם למד בין השנים 1925-1928. בעקבות חילוקי דעות עם מנהל בית הספר בוריס שץ הושעה אבני מלימודיו וב-1928 סולק מבצלאל. בשנת 1929 התיישב בתל אביב. בשנת 1930 נשא לאישה את חיה לבית סנדלרמן, ילידת אוקראינה. בשנה זו ערך תערוכת יחיד ראשונה בתל אביב ב"גמנסיה הרצליה" ובביתו של המהנדס מ.קסלמן.

בין השנים 1930-1932 שהה אבני בפריז, שם השתלם באקדמיה "גראנד שומייר". לאחר שובו, בשנת 1932, החל לעבוד כאדריכל בעיריית יפו, נתן הרצאות באדריכלות בטכניקום והיה למורה למתמטיקה בבית הספר של קיבוץ גבעת השלושה. בשנת 1938 החל ללמד ציור ותולדות האמנות בבית ספר "תיכון חדש" בתל אביב.

תערוכות

בין השנים 1929-1930 אבני הציג בפעם הראשונה עם קבוצת אמנים צעירים בשם "מסד". הקבוצה, בה היו שותפים אביגדור סטימצקי, אריה ארוך, צבי שור, יוסף קוסונוגי, דוד הנדלר, מרדכי לבנון, וישראל פלדי, ראתה עצמה כמייצגת הדור הצעיר של האמנים הארץ-ישראלים, מול תערוכת "אגד" בה הציגו נחום גוטמן, ראובן רובין, ציונה תג'ר ואחרים.

עבודותיו של אבני הוצגו בתערוכות במוזיאונים וגלריות ברחבי הארץ. בשנת 1936 נפתחה תערוכת היחיד הראשונה במוזיאון תל אביב, ב-1938 בבית הנכות הלאומי בצלאל, בשנת 1940 בגלריה לאמנות כ"ץ, ב-1944 תערוכת יחיד נוספת במוזיאון תל אביב, וב-1950 בגלריה בנזיט בפריז. אבני זכה בפרס דיזנגוף פעמיים, בשנים 1937 ו-1948.

תערוכה רטרוספקטיבית ליצירתו של אבני הוצגה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית על ידי האוצר רון ברטוש בשנת 2021.

חינוך

בשנת 1936 ייסד את ה"סטודיה" ("הסטודיה לציור ופיסול ליד ועדת התרבות של מועצת פועלי תל אביב"), אשר הייתה היה אולפן לציור ופיסול של ההסתדרות. אבני ניהל את הסטודיה עד מותו. לאחר מותו, בשנת 1951, שונה שמו של המוסד ל"מכון אבני"). ה"סטודיה" הייתה ממוקמת במרתף במעונות עובדים ברחוב פרישמן פינת רחוב דב הוז. המרתף היה קטן מאוד והמחלקה לציור עברה לרחוב דב הוז פינת רחוב גורדון. בין המורים הראשונים היו: אבני - מנהל וראש מחלקת הציור שלימד גם תולדות האמנות של תקופת הרנסאנס והעת החדשה. משה שטרנשוס - מנהל מחלקת הפיסול, יעקב שטיינהרדט – תחריט, ירחמיאל שכטר – גרפיקה, פרופ' יהושע שור – היסטוריה של האמנות. יחזקאל שטרייכמן צורף על ידי אבני ב-1943 ולימד ציור (לאחר שנתיים שטרייכמן פרש וחבר לאביגדור סטימצקי בהקמת "סטודיה" נפרדת). בשנת 1946 ייסד אבני בתל אביב, יחד עם המחנך אליהו בילס, גם את המדרשה למורים לציור (שיותר מאוחר פעלה ברמת השרון), שם התכוון ללמד ציור ופדגוגיה אך נפטר זמן מה לאחר-מכן ממחלת הסרטן ונקבר בבית הקברות בנחלת יצחק

אמנים ויוצרים רבים למדו אצל אבני בסטודיה: דן איתן, יחיאל (חיליק) ערד, מיכאל ארגוב, עמוס אריכא, בלה בריזל, סיומה ברם (ברעם), ציפורה ברנר, אליהו גת, דוד דנון, צבי דקל, נחום זולוטוב, קליר יניב, יצחק (איקא) ישראלי, דב ליפ (ליפינסקי), אפרים ליפשיץ, דוד לן בר, צבי מילשטיין, לאה ניקל, אריה סרטני, משה פרופס, יוסף פרחי, אסתר פרץ (ארד), שמעון צבר, רות צרפתי (שטרנשוס), מנשה קדישמן, דן קדר, רפי קייזר, דני קרוון, בוקי שוורץ, שלמה שוורץ וצבי תדמור.

סגנונו של אבני

במשך כל שנות יצירתו הוא תמיד נשאר נאמן לציור הפיגורטיבי. אבני שאב השראה ממגמות באמנות הצרפתית. בהתחלה הושפע מקורו וגוסטב קורבה, ומאוחר יותר ניכרו בעבודותיו השפעות של ציירי אסכולת פריז היהודיים. ציוריו משנות ה-30 של המאה ה-20 מתאפיינים בצבעים כהים ברוח האסכולה היהודית, ואילו בשלהי שנות ה-40 צבעיו מתחילים להתבהר ומשיכות מכחולו נעשות עזות ואקספרסיביות.

מספריו

• פרקים בתולדות האמנות הצרפתית במאה הי"א, מוציא לאור : סטודיה לציור ופיסול ליד ועדת התרבות של מועצת פועלי תל אביב, תל אביב, תש"א, 1940.

לקריאה נוספת

• 'אבני (קמנקוביץ), אהרון', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 20.(הספר בקטלוג ULI)
• אליאס ניומן, Art in Palestine, ניו יורק, 1939, הוצאת Siebel Company.
• קרל שוורץ, האמנות היהודית החדשה בארץ-ישראל, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1941.
• תערוכת זיכרון אהרן אבני, אגודת הציירים והפסלים בישראל, אמני ירושלים, בית האמנים בירושלים, תמוז-אב תשי"ב (יולי-אוגוסט 1952).
• מרים טל, אהרון אבני, המבשר, בתוך קטלוג תערוכת הזיכרון לאהרון אבני בגלריה ע"ש צ'מרינסקי, תל אביב, ללא תאריך (כנראה 1973).
• חיים גמזו, ציור ופסול בישראל, הוצאת אשכול, תל אביב, 1951. הוצאה שנייה מורחבת: ציור ופיסול בישראל, הוצאת דביר, תל אביב, 1957.
• גבריאל טלפיר, 100 אמנים בישראל, הוצאת גזית, תל אביב, 1971.
• בנימין תמוז (עורך), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1980.
• מאירה פרי-להמן, טובל במים, טובל באור - מאה שנות צבעי-מים בישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1998.
• ורדה שטיינלאוף (אוצרת), על גדות הירקון - נחל הירקון באמנות הישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005.
• רון ברטוש, בסטודיו ובסטודיה של אהרון אבני, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה, 2021.

קישורים חיצוניים

• אהרן אבני, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• דוד תדהר (עורך), "אהרן אבני (קמינקוביץ)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2116
• מידע לאספנים אודות אהרן אבני, באתר עסקי אמנות
• פרטים על אהרן אבני בארכיון רות צרפתי-שטרנשוס, בספרייה הלאומית
• מידע על אהרן אבני בקטלוג הספרייה הלאומית
• נעמה ריבה, אהרון אבני השפיע על אמנים רבים בישראל, אבל מעטים זוכרים אותו, באתר הארץ, 14 ביוני 2022