אולצין

**אולצין**
**Улцињ**
סמל אולצין סמל אולצין	דגל אולצין דגל אולצין
	מבט על החוף של אולצין
מדינה	מונטנגרו
מחוז	מחוז אולצין
ראש העיר	גזים הידינג'ה
תאריך ייסוד	המאה ה-1 לספירה
שטח	255 קמ"ר
גובה	7.0 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	19,921 (2011)
‑ במטרופולין	19,921
‑ צפיפות	78.12 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	41°55′48″N 19°13′20″E / 41.93000°N 19.22222°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.ul-gov.me/Naslovna
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת מונטנגרו רגילה) פודגוריצה ניקשיץ' ביילו; פולה; פלייבליה הרצג; נובי; בר צטיניה בראן קר. בוסניה; והרצגובינה; סרביה קוסובו אלבניה הים; האדריאטי; אולצין

אולצין (במונטנגרית: Улцињ, באלבנית: Ulqini, באיטלקית: Dulcigno, ביוונית: Ολοκαίνιον, בטורקית: Ülgün) היא עיירת חוף בדרום מונטנגרו. נכון לשנת 2011, מונה העיירה אוכלוסייה 10,707 תושבים ובמטרופולין כ־20,000. העיירה נוסדה בסביבות המאה ה־1 לספירה. העיירה שוכנת במחוז אולצין ומשמשת גם כבירת המחוז.

העיירה היא הדרומית ביותר במונטנגרו. היא ממוקמת על חוף הים האדריאטי, בקרבה לגבול עם אלבניה. רוב אוכלוסיית העיירה הם אלבנים (73.14%).

בעיירה נמצא קברו של משיח השקר שבתאי צבי. היסטוריונים טוענים כי בשנת 1673 הוא הוגלה על ידי הסולטאן הטורקי לנמל האלבני של אולצין (כיום מונטנגרו), שם מת ונקבר כעבור כמה שנים.

היסטוריה עריכה

לפני תקופת ימי הביניים, אולצין הייתה ידועה בתור אחת מבירות הפיראטים של הים האדריאטי. הדבר ניכר גם בתקופה מאוחרת יותר של ממלכת אילריה. תושבי אולצין היו ידועים בזמן הפצת הנצרות (במיוחד בשנת 20 לפני הספירה ועד שנת 300 לספירה), כמי שהיו מתעמתים עם כאלו שהיו זרים לארצם, רוב העימותים היו במיוחד על סכסוכי גבול.

הרפובליקה של ונציה כבשה את אולצין מבלזה השלישי מנסיכות זטה משושלת בלשיק בשנת 1423. תחת שליטה ונציאנית, שם העיר הוחלף ל"דולצינו" באיטלקית, והיא שולבה ב"אלבניה הוונציאנית". טביעתה של ספינת הסרצנים מאותו הקרב התרחשה על חופי אולצין עם עבדים אפריקאים ששרדו ממנה. המקומיים קיבלו אליהם את השורדים והפכו אותם לחלק בלתי נפרד מהעיר.

הוונציאנים שלטו בעיר עד שנת 1571, כאשר הטורקים העות'מאנים כבשו את דולצינו ואת "אלבניה הוונציאנית". בספר משנת 1861 מתואר העיר^[1]:

החוף נמצא כ-10-12 פאתום מהעיירה המוקפת חומה, דולציגנו, היא אולצינום העתיקה, הבנויה בצורת אמפיתיאטרון, ובהיותה על מקום יחסית גבוה משמשת כנקודת ייחוס טובה מהים, עד למרחק של 12-13 מיל. לדולציגנו שני מגדלים גבוהים מרובעים וחמישה מינרטים שהגבוה בהם סמוך למעגן.

בשנת 1867, הפכה אולצין לחלק מהעיירה שקודרה במחוז רומליה. בסופו של דבר קיבלה אולצין את עצמאותה מהטורקים ב-11 בינואר 1878 בהחלטה של קונגרס ברלין, ולאחר 3 שנים (30 בנובמבר 1880), שולבה העיר בתוך מונטנגרו.

ב-15 באפריל 1979 סבלה אולצין מרעידת אדמה קשה, שפגעה במבנים רבים. כל הבתים בעיר המבוצרת הוגדרו כמסוכנים למגורים ורובם מהם נהרסו לפחות חלקית^[2].

תיירות עריכה

אזור "החוף הדרומי" של מונטנגרו היא יעד תיירותי פופולרי. בחודש ינואר 2010, העיתון הניו יורק טיימס דירג את האזור, והציע את המקומות: "וליקה פלאזה", "אדה בויאנה", ואת "מלון מדיטרן", בין "31 המקומות ששווה לבקר בהם בשנת 2010".

המצודה של העיר העתיקה של אולצין נשמרה היטב. המצודה ממחישה את חיי הקהילה באולצין של ימי הביניים. העיר העתיקה יושבת על גבי גבעה המשקיפה על החוף, מה שמהווה אטרקציה תיירותית בפני עצמה.

תחבורה עריכה

העיירה מחוברת עם שאר המדינה בכביש מהיר בעל שני נתיבים. הכביש מחבר את ערי החוף אל הכביש המהיר האדריאטי (מוטו-וואי).

ספורט עריכה

כדורסל עריכה

באולצין קיימת קבוצת כדורסל ייצוגית ריביירה אולצין המשחקת בליגה הבכירה ובעבר השתתפה בליגה הבלקנית.

אוכלוסייה עריכה

מתגוררים בעיר 10,707 תושבים. הרוב העיקרי הוא מוסלמים, והשאר הם נוצרים המשתייכים לכנסייה הקתולית או האורתודוקסית.

במפקד האחרון בשנת 2011, היו במחוז אולצין 19,921 תושבים, מתוכם 14,670 (70.66%) אלבנים, 2478 (12.44%) מונטנגרים, 1145 (5.75%) סרבים, 770 (3.87% ) מוסלמים אתניים, 449 (2.25%), בוסנים. כל השאר הם קבוצות קטנות אחרות.