אום ג'וני
אום ג'וני היה כפר ערבי-בהאי ליד נהר הירדן, מקום ההתיישבות הראשון של מקימי קבוצת דגניה א' לפני שהתיישבו בנקודת הקבע של היישוב ליד מוצא הירדן מהכנרת. במאה החמישית לספירה ישב במקום "כפר אגין" הוא "כפר אגון" או "כפר גון".
היישוב העתיק עריכה
הכפר הקדום גון או אגין, ששמו השתמר בשם הכפר הערבי אום ג'וני, היה יישוב ממנו בא רבי תנחום בר חייא המוזכר בתלמוד הירושלמי, בתלמוד הבבלי ובמדרשים. הוא מוזכר כרבי תנחום דכפר אגין[1] ובצורה אחרת רבי תנחום דכפר גון.[2]
ייתכן ששמו של הכפר שימר את שמה של משפחת גוני, אחת ממשפחות שבט נפתלי, שנחלתה מזוהה באזור זה.[3]
ההתיישבות היהודית בראשית המאה ה-20 עריכה
השטח של הכפר אום ג'וני היה שייך לבעל קרקעות ממוצא פרסי בהאי. [4] השטח נרכש בשנת 1903 על ידי חיים מרגליות קלווריסקי יחד עם אדמות חוות כנרת. עם הקמת חוות כנרת בשנת 1908, נשלחו לאום ג'וני פועלים מהעיר רומני שבאוקראינה. בשנת 1909 בעקבות סכסוך עם מנהל חוות כנרת משה ברמן, ובהשפעת הצלחת הקולקטיב של סג'רה, קיבלה קבוצת הפועלים על עצמה לעבֵד את המקום בניהול עצמי וקראו לעצמם קבוצת כיבוש (עבודה).
בשנת 1910 באה לאום ג'וני הקומונה החדרתית שהחליפה את קבוצת הפועלים מרומני. הקומונה החדרתית מנתה שתי חברות ועשרה חברים, קבוצה שהקימה לימים את דגניה א'. בראש הקבוצה עמדו יוסף בוסל ותנחום תנפילוב. אנשי הקומונה החדרתית גרו בבקתות ובחושות של אום ג'וני. [5]
על מנת להקל על החלוצים נבנה צריף בידי הנגר הטמפלרי של המושבה הגרמנית בחיפה (ואכן המדרגות החיצוניות של הצריף משקפות אדריכלות טמפלרית). בסיום בנייתו הועלו חלקי הצריף על רכבת העמק והובלו לנקודת ההתיישבות, שם שימש כמגדל שמירה, מחסן כלים, מטבח ומקום ללינה מזדמנת בנוסף לחושות. עשרות שנים מאוחר יותר, הוגבה הצריף לסמל של דגניה בראשית דרכה, והוא מופיע בתמונות המפורסמות של הצלם אברהם סוסקין.
בשנת 1912 עברה הקבוצה לנקודת הקבע של היישוב ליד מוצא הירדן מהכנרת. אז הוחלט לקרוא לנקודה בשם "דגניה". אום ג'וני הפך ל"מחנה מעבר" והשתכנו בו קבוצות חלוצים שונות, בזו אחר זו, בדרכן לנקודת הקבע. הקבוצה האחרונה היתה קבוצת מרקנהוף, קבוצת חלוצים מגרמניה. ב-1926 הם הגיעו לאום ג'וני מרוב אל נצרא, אתר ליד קיבוץ מזרע של היום, שגם בו ישבו זמנית קבוצות בדרך לעלייה על הקרקע. קבוצת מרקנהוף היתה מיועדת לעלות להתיישבות דרומית לדגניה. הם התבססו באום ג'וני וחיכו לאור ירוק מהמוסדות המיישבים. ביולי 1927 התרחשה רעידת אדמה שהפכה את אום ג'וני לגל חורבות. כל החושות התמוטטו, ובמזל לא היו פגיעות בנפש. לאירוע זה הייתה השפעה קשה על אנשי קבוצת מרקנהוף, ובלחצם הוקדם המעבר למקום הקבע שלהם. חודשיים לאחר הרעש, בספטמבר 1927, הושלמה עזיבת אום ג'וני ואוייש המקום החדש, הוא קיבוץ בית זרע של היום.
במלאת שלושים שנה לדגניה בנו אנשי דגניה א' במקום אנדרטת זיכרון למקום בו גרו ראשוני הקבוצה. במלאת חמישים שנה לדגניה, שנת היובל, הותקן במקום לוח שיש, עליו כתובים שמות כל הקיבוצים בישראל ותאריך ההקמה שלהם. במקום ישנה רחבה מרוצפת ועץ זית נטוע במרכז ומסביב מטע תמרים.
בשנת 2010 שוחזר הצריף על ידי "אצטרובל קיבוץ עין כרמל" ובמימון המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל לרגל חגיגות 100 שנות קיבוץ.
גלריית תמונות עריכה
|
לקריאה נוספת עריכה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אתרי מורשת בישראל | ||
- זאב וילנאי, אריאל – אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, עם עובד, 1977, עמוד 3969
- ספי בן-יוסף, מדריך ישראל החדש, כרך 4, הוצאת ידיעות אחרונות, משרד הביטחון וכתר, 2001, עמודים 223–225
קישורים חיצוניים עריכה
- אום גוני באתר דגניה א (אורכב 03.07.2016 בארכיון Wayback Machine)
- שמואל דיין, יובל שנים לאום ג'וני, דבר, 16 באוקטובר 1959
דגניה בת 50 זה התחיל באום ג'וני - 1960, סרטון בערוץ "יעקב גרוס", באתר יוטיוב (אורך: 08:59)
הערות שוליים עריכה
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ב', הלכה ה'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת בבא בתרא, פרק ה', הלכה א'
- ^ יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשנ"ח 1998, עמ' 160
- ^ ראו התיישבות הבהאים במזרח הכנרת ועמק הירדן
- ^ קבוצת דגניה א', דרכה של דגניה – סיפור חמישים שנות הקבוצה, ת"א: הוצאת דבר, 1961, עמ' 14–19