אומו

נהר אומו הוא נהר במערבה של אתיופיה ואחד הנהרות הגדולים והחשובים במדינה. בחלקו התחתון של הנהר התגלו אתרים פרהיסטוריים אשר הביאו להכרזתו של חלק זה של האומו כאתר מורשת עולמית בשנת 1980.

נהר אומו

דלתת האומו על שפת אגם טורקאנה
דלתת האומו על שפת אגם טורקאנה
אתר מורשת עולמית
עמק נהר האומו התחתון האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1980, לפי קריטריונים 3, 4
מידע כללי
אורך	760 ק"מ
ספיקה ממוצעת	250 מ"ק לשנייה
מוצא	רמת אתיופיה
גובה מוצא הנהר	2,400 מטרים
יובלים	Gojeb River, Usno River, Wabe River, Mantsa River, Mui River, Denchya River, Gibe River, Zigina River
שפך	אגם טורקאנה
מדינות באגן הניקוז
(למפת אתיופיה מוגדלת)   אדיס אבבה דירה דאווה מקלה גונדר אווסה ג'ימה ג'יג'יגה אריתריאה סודאן דרום סודאן קניה סומליה ג'יבוטי אומו (למפת אתיופיה רגילה)   אדיס אבבה דירה דאווה מקלה גונדר אווסה ג'ימה ג'יג'יגה אריתריאה סודאן דרום סודאן קניה סומליה ג'יבוטי אומו

מפת עמק האומו, אתיופיה, 1999

מראה לאורך נהר אומו

גאוגרפיה

אורכו של האומו הוא 760 ק"מ, ותחילתו ברמת אתיופיה בגובה של כ-2,400 מטר, כ-200 ק"מ מערבית לבירה אדיס אבבה. הוא זורם בכיוון כללי דרומה ומנקז את מערבו של מחוז אורומיה ואת מרכזו של מחוז מדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום. הנהר מסיים את מסלולו בצורת דלתה ומרוקן את מימיו אל אגם טורקאנה השוכן בגובה של 360 מטר, סמוך מצפון לגבול קניה. מימיו של הנהר זורמים במהירות בשל שיפוע גבהים של כ-2,000 מטר לאורך מסלולו (שיפוע ממוצע של כ-2.6 מטר לכל ק"מ), דבר שהביא להתפתחות תיירות רפטינג במקום, במיוחד לאחר העונה הגשומה בחודשים ספטמבר ואוקטובר. לאורכו של האומו מספר מפלים המגבילים את אפשרות השייט בו לחלקו התחתון בלבד. הפארק הלאומי אומו משתרע על שטח של 4,068 קמ"ר לאורך הגדה המערבית של הנהר. מנגד לו, סמוך לגדה המזרחית של הנהר, שוכן הפארק הלאומי מאגו ששטחו 2,162 קמ"ר.

נוכחות אנושית

בתחומי הפארק הלאומי אומו, בחלקו התחתון של הנהר, התגלו שרידי הומינינים בשני אתרים מתקופת האבן התיכונה האפריקאית, קיביש 1 וקיביש 2, אשר גילם הוערך בשנת 2005 ב-195,000 שנים. השרידים הכוללים בין היתר חלקי גולגולת, ארבע לסתות, עצם רגל ו-200 שיניים התגלו בין השנים 1967–1974, והם שרידיו המוקדמים ביותר של הומו ספיינס מודרני אנטומית. כשארגון אונסק"ו ראה לנכון להכריז על המקום כאתר מורשת עולמית, הייתה הסברה המקובלת כי גילם של הממצאים הוא 130,000 שנים בלבד.

לפי התיארוך החדש, הממצאים עתיקים מכל השרידים הידועים הקודמים של האדם הנבון המודרני, ומשמעות הדבר היא כי הוא לא עזב את יבשת אפריקה משך פרק זמן ארוך ממה שסברו המדענים קודם לכן. משמעות נוספת של הגילוי היא כי האדם המודרני התפתח לצידם של הומינינים אחרים לאורך פרק זמן ארוך יותר ממה שחשבו קודם לכן. עוד התגלו באזור שרידים של הומונינים מהסוג אוסטרלופיתקוס וכלים שגילם מוערך בכ-2.4 מיליון שנים.

הנהר שימש כקו גבולן המזרחי של ממלכת ג'אנג'ארו וממלכת גארו שמדרום לה, עד שנכבשו בידי אתיופיה בסוף המאה ה-19. האירופים הראשונים הגיעו לעמק האומו המרכזי והעליון בשנות ה-80 של המאה ה-19, והרברט אוסטין הגיע אל הדלתה של הנהר רק ב-1898.

עמק נהר האומו התחתון הוא אחד האזורים הנידחים באתיופיה, והקבוצות האתניות הרבות המתגוררות במקום בתא שטח קטן למדי ואגב חלוקה טריטוריאלית, שמרו על מסורותיהן, מנהגיהן ועל אמונותיהן האנימיסטית בלא הפרעה. הקבוצות השונות עורכות ימי שוק בכפרים החשובים ואלה מושכים קונים ומוכרים ממרחקים גדולים. עוד רווח בקרב השבטים מנהג קישוט הגוף בדרך של צלקות, המעידות על אומץ בקרב הגברים, ונחשבות לנשיות ולמושכות על גופן של הנשים. יצירת הצלקות נעשית בדרך של פציעת העור וזיהום המקום באפר, וכשהפצע נרפא הוא מצטלק. בין חלק מהשבטים שוררת עדיין איבה המתפרצת מדי פעם וגולשת לגילויי אלימות. הקבוצות האתניות העיקריות באזור הן האריאים (כ-120,000), האמאראים (כ-50,000), והבאנצ'ים והסארמים (כ-45,000 כל אחת).

לקריאה נוספת

• ניל שאי, הקרב האחרון של שבטי עמק האומו, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 142, מארס 2010

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אומו בוויקישיתוף

• הפארק הלאומי אומו באתר סלמטה
• The Oldest Homo Sapiens
• מצגות על שבטים בנהר האומו
• אמנון כפיר, ‏השבטים מעמק אומו, באתר GoTravel
• עינב ברזני, אבודים באפריקה: עמק האומו באתיופיה, באתר ynet, 15 במאי 2015
• אומו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)