אונס בלגיה

התעללות באזרחים בבלגיה במהלך מלחמת העולם הראשונה

אונס בלגיה הוא כינוי להתעללות של הקיסרות הגרמנית באזרחי בלגיה הכבושה זמנית במהלך הפלישה הגרמנית לבלגיה במלחמת העולם הראשונה. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה חשבו שההתעללות הייתה תעמולה שקרית של הבריטים, אך בשנים האחרונות נמצאו מסמכים שמראים שאכן כנראה הייתה התעללות. אונס בלגיה, המינוח שלו, והתעמולה סביבו, מדגישים את חשיבות התעמולה במלחמת העולם הראשונה. במלחמה הגדולה (שבה 40% מההרוגים היו אזרחים) התרחשו פשעי מלחמה נוספים רבים, וגם היו כאלה שנבדו או הוגזמו לצורכי תעמולה, במחשבה שזריעת פחד מן הצד השני יותר חשובה מדיוק.[1] אף על פי שהפשעים שבוצעו בבלגיה על ידי הפולש הגרמני, הוגזמו ועוצבו על ידי אנשי תעמולה והוצגו כמחרידים יותר משהיו, בעיקרם הם היו נכונים.

תעמולה אמריקנית המשתמשת במונח "אונס בלגיה". תעמולה כזו ומינוח כזה שומשו כדי להצדיק את ההתערבות האמריקנית במלחמה שלפחות בתחילתה, ארצות הברית לא רצתה להתערב בה משום שהיא נראתה כ"מלחמתה של אירופה" על ידי רבים.

הנייטרליות של בלגיה הובטחה בהסכם לונדון (1839), שנחתם, בין היתר, על ידי פרוסיה. למרות זאת, תוכנית שליפן הגרמנית הצריכה הפרת ההסכם על ידי כוחות צבאיים גרמניים כדי לכתר את הצבא הצרפתי, ששהה במזרח צרפת. הגנרל הגרמני תאובלד פון בתמן-הולווג המעיט בערך ההסכם וכינה אותו "חתיכת נייר".[2] בתחילת המלחמה ביצע הצבא הגרמני מספר רב של מעשי זוועות באוכלוסיית בלגיה. הגרמנים השחיתו כמות רבה של רכוש פרטי, כ-6,000 אזרחים בלגים נהרגו בפלישה ועוד כ-17,700 מתו כתוצאה מגירוש, הגלייה, מאסר והוצאה להורג בצו בית משפט. כשלושת אלפים בלגים נוספים מתו מגדרות חשמליות שהציב הצבא הגרמני כדי למנוע מבלגים לברוח מהמדינה ו-120,000 נוספים עבדו בכפייה במחנות עבודה, כשחצי מהם הוגלו לגרמניה. 25,000 בתים ומבנים נוספים נהרסו ב-1914 בלבד, ו-1.5 מיליון בלגים (20% מהאוכלוסייה אז) נסו מהצבא הפולש הגרמני.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אונס בלגיה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Scott Anderson, Lawrence in Arabia: War, Deceit, Imperial Folly and the Making of the Modern Middle East, Atlantic Books, 2014-03-06. (באנגלית)
  2. ^ Memoirs of Prince Von Bulow: The World War and Germany's Collapse 1909–1919, מתורגם לאנגלית על ידי Geoffrey Dunlop and F. A. Voight, Little, Brown and Company, Boston, 1932