אונקוטן
אונקוטן (ברוסית: Онекотан; ביפנית: 温禰古丹島) הוא אי געשי בארכיפלג האיים הקוריליים בים אוחוצק בצפון-מערב האוקיינוס השקט. שמו מגיע ממילה בשפת האיינו שמשמעותה "כפר גדול". זהו האי השני בגודלו באיים הקוריליים, אחרי פרמושיר. האי נכלל מבחינה מנהלית בתת-המחוז סוורו-קורילסקי שבמחוז סחלין, מזרח רוסיה.
 | |
| האי אונקוטן | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | ים אוחוצק |
| קואורדינטות | 49°27′N 154°46′E / 49.450°N 154.767°E |
| ארכיפלג | האיים הקוריליים |
| שטח | 425 קמ"ר |
| אורך | 43.5 ק"מ |
| רוחב | 11-17 ק"מ |
| גובה מרבי | 1,324 מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 רוסיה |
| אוכלוסייה | 0 (2010) |
| אזור זמן | UTC+12 |
| מגלה | בני האיינו |
|
(למפת האיים הקוריליים רגילה)   אונקוטן | |
  | |
גאוגרפיה וגאולוגיה עריכה
האי אונקוטן נראה מלבני בערך, באורך של כ-42.5 ק"מ, ורוחב שנע בין 11 ל-17 ק"מ. שטחו 425 קמ"ר.
האי מורכב משני הרי געש המחוברים באיסתמוס שטוח יחסית.
- קרניצין - (ברוסית: Креницын; ביפנית: 黒石山): בגובה 1,324 מטר. היא הקלדרה הבולטת בקצה הדרומי של האי. הר געש זה נקרא על שמו של קפטן פיוטר קרניצין מהצי הרוסי הקיסרי. ההר מתנשא מעומק של בין 600 ל-900 מטר, ומכיל אגם קלדרה מרכזי (369 מ') עמוק בקוטר של 7 קילומטרים, הנקרא קלדרה טאו-רוסיר. הפסגה המרכזית של "האי בתוך האי" היא למעשה הנקודה הגבוהה ביותר באי אונקוטן.
- נמו - (ברוסית: влк Немо; ביפנית: 根茂山): בגובה 1,019 מטר. הוא נמצא בחלק הצפוני של האי. יש לו שתי קלדרות, כאשר פסגת נמו מתנשא בקצה הדרום מערבי של הקלדרה הצעירה ביותר ואגם מכתש בצורת חצי סהר, בשם אגם צ'רנוי, הממלא חלקית את החלק הצפון מזרחי.
ישנם שבעה נהרות באי באורך של יותר מחמישה קילומטרים. הגדול ביותר הוא נהר אוזרנאיה. אורכו 8 ק"מ, הזורם מהחלק הדרומי של לוע הר הגעש של נמו לים אוחוצק. כמעט באותו אורך הוא נהר קדרובקה, הזורם מהחלק המרכזי של הר הגעש לתוך האוקיינוס השקט.
האי אונקוטן מופרד מהאיים השכנים על ידי מיצר קוריל הרביעי, מיצר יבריינוב ומצר קרניצין. האיים השכנים הם מקאנרושי, עם פסגה געשית בגובה 1,170 מטר ונמצא 28 ק"מ מצפון-מערב לאונקוטן; וחרימקוטן, עם הר געש בגובה 1,210 מטר (3,970 רגל), נמצא במרחק של 15 ק"מ (9.3 מייל) לדרום מערב. פרמושיר ממוקמת 53 ק"מ לצפון מזרח האי.
באונקוטן עדיין יש הר געש פעיל. ההתפרצות האחרונה בהר התרחשה ב-1952, ויצרה כיפת לבה קטנה על חוף האי. מפרץ בחוף המזרחי מכיל שרידי יישוב נטוש.
- אונקוטן
-
כיסוי השלג מדגיש את הקלדרות והאצובים הגעשיים היוצרים את הצפון והדרום של אונקוטן. -
הר קרניצין על אי אונקוטן
היסטוריה עריכה
אונקוטן, עם מספר מפרצים רדודים וחופים חוליים המספקים נקודות נחיתה, היה מיושב על ידי בני האיינו לפני ההתיישבות האירופאית. הוא מופיע על מפה רשמית המציגה את השטחים של תחום מאטמוסא, תחום פיאודלי של יפן מתקופת אדו משנת 1644, ואחזקות אלה אושרו רשמית על ידי שוגונות טוקוגאווה ב-1715.
האי נסקר על ידי הגיאודיסטים ומגלי הארצות הרוסים איוון יבריינוב ופיודור לוז'ין בשנת 1720, ולאחר מכן נתבע על ידי האימפריה הרוסית בשנת 1736 לאחר שתושבי איינו הוסבו לכנסייה הרוסית האורתודוקסית; אולם גובי מס רוסים נתקלו בפקידים יפנים באיים בשנים 1744–1745.
הריבונות עברה תחילה לרוסיה על פי תנאי חוזה שימודה משנת 1855, אך הוחזרה לאימפריה יפנית על פי חוזה סנט פטרסבורג משנת 1875 יחד עם שאר האיים הקוריליים. האי נוהל בעבר כחלק מתת-המחוז נמורו באי הוקאידו. בשנת 1884, בני האיינו הועברו על ידי השלטונות היפניים לשיקוטן.
במהלך מלחמת העולם השנייה, היה באי חיל מצב יפני קטן, שנכנע ב-25 באוגוסט 1945 ללא קרב.
לאחר 1945, האי עבר לשליטת ברית המועצות, וכיום הוא מנוהל כחלק ממחוז סחלין בפדרציה הרוסית. חיל מצב קטן באי הוסר ב-2005.
החי והצומח עריכה
ישנם פחמים באגם צ'יורינוי, אחד משני האגמים באונקוטן, הממוקם בקצה הצפוני של האי.
באביב ובקיץ מקננים על האי יוני גווילמוט וציפורי יסעורון אטלנטי.
היונקים המצויים באי כוללים שועלים ומכרסמים קטנים, יחד עם כלבי ים ואריות ים על החוף.
הרוחות החזקות והאקלים הקשה מגבילים את צמיחת העצים לסבך קטן של תצורות קרומהולץ של אורן ננסי סיבירי עם גובה מרבי של 2–4 מטרים, בעיקר בערוץ.
