אורי פרוסט
אורי פרוסט קוסטמן (נולד ב-22 בדצמבר 1962) הוא נגן גיטרה רוק ישראלי, מפיק ומנהל אמנותי.
 | |
| אורי פרוסט, 30 בינואר 2009 | |
| לידה |
22 בדצמבר 1962 (בן 61) דיסלדורף, גרמניה |
|---|---|
| מוקד פעילות |
ישראל  |
| תקופת הפעילות |
מ-1984 |
| עיסוק | נגן גיטרה רוק, מפיק ומנהל אמנותי |
| סוגה |
אינדי רוק |
| כלי נגינה | גיטרה גיבסון SG |
| שיתופי פעולה בולטים | הפליז, כרמלה גרוס ואגנר, "ריר" |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
פרוסט נולד בדיסלדורף בגרמניה. את שנות ילדותו המוקדמות בילה במעברים בין מדינות שונות יחד עם משפחתו. ב-1964 עברה משפחתו לבריסל שבבלגיה, ב-1966 לריו דה ז'ניירו בברזיל וב-1969 לווינה באוסטריה. בגיל 11 עלה יחד עם משפחתו לישראל, מספר חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. בנעוריו ניגן על גיטרה מסוג גיבסון SG שאותה רכש במחיר של 150 דולרים, שעליה מנגן עד עצם היום הזה.
ב-1984 חזר פרוסט לריו דה ז'ניירו בכוונה להשתקע שם. בברזיל פגש את פליפה המדו שניגן על סינתיסייזר מסוג Moog. יחד החלו לנגן ולהופיע. מאוחר יותר הצטרפה לצמד אדריאנה דולבלה שאותה פרוסט לימד נגינה על גיטרת בס. ההרכב הופיע תחת השם "קאסבה". הלהקה הייתה חלק מסצנת המוזיקה המחתרתית של ריו דה ז'ניירו של אמצע שנות ה-80. הם הקליטו את שיריהם על קלטות ארבעה ערוצים ושחררו מספר שירי פופ, מתוכם אחד הפך ללהיט רדיו מקומי.
ב-1988 שב פרוסט לישראל ויחד עם חבר ילדות, יואב "שושו" שעיה, הקימו את להקת הפליז. לאחר מכן הצטרף אליהם שחר לוי כנגן בס ומתופף המכונה "ניס". הפליז ניגנו רוק משולב יחד עם השפעות מזרח-תיכוניות. מבקר המוזיקה יורם בר תיאר את הפליז כלהקה שהקדימה את זמנה והכינה את הקרקע ללהקות הרוק של מועדון ה"רוקסן" לשנים שלאחר מכן. בר תיאר את אלבומם "בהשפעת הכישוף" כמערך של שירים הבנוי בצורה מבריקה, שמראה את הפליז ברגעי השיא שלהם[1]. את הופעתם בתיאטרון פרגוד תיאר כהופעת הרוק הטובה ביותר שהיה בה אי פעם בחייו[2].
בתחילת שנות ה-90 היה פרוסט גיטריסט להקת "כרמלה גרוס ואגנר", שבה היו חברים ערן צור (גיטרה בס ושירה), אורי בלק (תופים) ואבשלום כספי (קלידים). ב-1991 הקליטו את אלבומם הראשון יחד, "פרח שחור", שזכה לתשומת לב רחבה אך לא הצליח מסחרית. מאוחר יותר עזב פרוסט את הלהקה אך הופיע כנגן ומפיק אורח במספר הזדמנויות.
ב-1992 החל פרוסט בלימודי קולנוע בבית הספר ע"ש סם שפיגל. ב-1995 עזב את לימודיו לאחר מחלוקת עם ראש בית הספר. במהלך תקופת לימודיו השלים פרוסט פרויקט של שנה שנייה בשם 22/D שהיה סרט מדע בדיוני פוליטי המגולל כמה אפיזודות בחייו של אדם שעולה לארץ ומתמודד עם קונספירציות ציוניות. ב-1995 הסרט זכה כסרט הניסיוני הקצר הטוב ביותר בידי הקרן הישראלית לקולנוע. במקביל ללימודיו ב-1994 חבר יחד עם המתופף אריק חיות להרכב בשם "פאלומה-טוויסט". ההרכב שחרר שיר יחיד שהיה גרסת קאבר ל"שיר החייל" של שלמה ארצי. בין השנים 1992–1995 היה פרוסט חבר בלהקת ריר. בלהקה היו חברים אריק חיות, רן סלוין ואדם הורוביץ (מ"נושאי המגבעת"). להקת ריר הוציאה שני אלבומים – "ריר" (1993) ו"הנאות פרטיות" (תחת השם "רר", 1996)[3]. בין השנים 1996–2000 חי פרוסט בלונדון ועסק בהלחנה של קטעים מוזיקליים עבור התיאטרון המקומי. במסגרת עבודתו כתב מוזיקה עבור שבעה מחזות שונים.
בשנת 2001 שב לישראל והשתתף בשתי הופעות איחוד של "כרמלה גרוס ואגנר"[4], כמו כן החל לעסק בכתיבת מוזיקה לקטעי מחול של הכוריאוגרפית נעה דר[5][6]. בין השנים 2002–2004 היה חבר בצמד בשם "SuBo" ביחד עם רן סלווין שיצר מיצגים של מוזיקה אלקטרונית מאולתרת בשילוב עם קטעי וידאו. הצמד הופיע באוסטריה, סלובניה וישראל. ב-2002 כתב את הפסקול לסרט התיעודי "גן" של עדי ברש ורותי שץ המגולל את סיפורם של שני צעירים ערבים העוסקים בזנות בדרום תל אביב.
ב-2005 הפיק את אלבומה הראשון של הלהקה "קטאמין", בשם Lag שהוכתר באותה שנה כאלבום השנה על ידי עיתון "העיר" של תל אביב.
ב-2010 הפיק יחד עם אליסף קובנר אלבום מוזיקלי בשם "רסק זר" בחסות חברת התקליטים "היי-פידליטי" שכלל תשעה קטעים מוזיקליים שנעו במגוון סגנונות בין שירי עם לשירי רוק עם נגיעות פסיכדאליות וקלאסיות. האלבום תואר על ידי מבקר המוזיקה של nrg-מעריב ירין כץ כ"אמנות טהורה בהתגלמותה. קובנר ופרוסט נמצאים בחיפוש מתמיד ומקנים למאזין תחושה של הליכה למוזיאון לאמנות מודרנית. גבוה, נמוך, נעים, צורם, אנגלית ועברית, כולם משתלבים ביחד לכדי חוויה אחת מעניינת".
סיגנונו האמנותי האפל והאינטלקטואלי של פרוסט מתאפיין בתחושת זרות וניכור. כאמן מסתגר סירב לעיתים קרובות להתראיין לעיתונות. מבקר מוזיקת הרוק והעורך המוזיקלי יואב קוטנר כתב עליו: "אורי פרוסט יצר לעצמו שם של גיטריסט ייחודי ושונה ברוק הישראלי של שנות התשעים. בכל ההרכבים בהם השתתף בלטה נגינתו מלאת העוצמה, חסרת המנוחה ועמוסת הפידבקים, שבה בא לידי ביטוי יותר מאשר בכתיבת שירים"[7].
דיסקוגרפיה חלקית עריכה
- 1988 – הפליז - בהשפעת הכישוף, האוזן השלישית
- 1991 - כרמלה גרוס ואגנר - פרח שחור, הד ארצי
- 1993 - ריר, הד ארצי
- 1996 - רר, הד ארצי
- 2005 - קטאמין, לאג
- 2010 - רסק זר, היי פידליטי
עבודות כבמאי עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- אורי פרוסט, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אורי פרוסט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אורי פרוסט, דף שער בספרייה הלאומית
- אתר הבית של אורי פרוסט
- Noa Dar(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים עריכה
- ^ יורם בר, מדובר באנרגיה - הפליז, "בהשפעת הכישוף"; האוזן-השלישית, כל העיר 13 באוקטובר 1989
- ^ יורם בר, ספידים! ספידים! ספידים! הפליז; פרגוד, 3.4, כל העיר 7 באפריל 1989
- ^ בן שלו, אדם הורוביץ בתפקיד סיד וישס, באתר הארץ, 18 בפברואר 2013
- ^ מיכל פלטי, היום הופעת האיחוד של "כרמלה גרוס ואגנר", באתר הארץ, 26 בנובמבר 2001
- ^ ארז שוייצר, אוהד מי יודע, באתר הארץ, 17 במרץ 2005
- ^ טל לוין, עכבר העיר, עור: נעה דר חוקרת את סף הכאב, באתר הארץ, 22 ביולי 2014
- ^ [1]