אטיין ז'ופרואה סנט-אילר

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

אטיין ז'ופרואה סנט-אילרצרפתית: Étienne Geoffroy Saint-Hilaire‏; 15 באפריל 1772, אטנפ, צרפת19 ביוני 1844, פריז) היה זואולוג צרפתי, מחשובי התורמים לאנטומיה ההשוואתית, מייסד ענף הטרטולוגיה[1], בן פלוגתא של הזואולוג ז'ורז' קיווייה. בין הראשונים שתמכו בסטרוקטורליזם.

אטיין ז'ופרואה סנט-אילר
לידה 15 באפריל 1772
אטאמפ, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 ביוני 1844 (בגיל 72)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי זואולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה קצין בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Angélique-Jeanne-Louise-Pauline Brière de Mondétour עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים איזידור ז'ופרואה סנט-אילר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ז'ופרואה סנט-אילר

חייו עריכה

בהיותו כבן 20 התמנה לפרופסור במוזיאון להיסטוריה של הטבע בפריז כאחראי על תחום הזואולוגיה. עבד עם ז'אן-בטיסט דה לאמארק, והיה ממגיני תאוריית הלאמארקיזם.

ב-1798, לאחר כיבוש מצרים בידי נפוליאון היה חבר במשלחת של 151 מדענים, מהנדסים ואומנים למצרים לחקור את עתיקותיה (יחד עמו נסע גם בין השאר ז'אן-בטיסט ז'וזף פורייה, ואחרים). בינואר 1802 שב לפריז, ובספטמבר 1807 נבחר כחבר באקדמיה הצרפתית למדעים. שנה מאוחר יותר נשלח על ידי נפוליאון לפורטוגל לרכוש ממוזיאונים שם אוספים, למרות התנגדות הבריטים לכך. כהוקרה למאמציו, קיבל מנפוליאון את אות לגיון הכבוד.

בין השנים 1809 - 1841 כיהן סנט-אילר כפרופסור בפקולטה למדעים בפריז.

במהלך כהונתו סיכם בשנים 1818–1822 את עבודתו בספר "Philosophie anatomique, 2 vol", ובכך יניח את יסודות שעליהם יתפתח ענף האנטומיה ההשוואתית, והשפיע בין השאר גם על התפתחות האמבריולוגיה. מחקריו על עוברים סיפקו ראיות חשובות להשערתו בדבר אחדות ההרכב האורגני בקרב כלל החולייתנים. סנט-אילר סיכם את ממצאיו בשלושה חוקים ביולוגים שהבחין בהם: חוק ההתפתחות, לפיו איבר אינו מופיע או נעלם סתם כך ; חוק הפיצוי, הקובע כי איבר יכול לגדול באופן לא פרופורציונלי רק על חשבון איבר אחר ; וחוק המיקום היחסי, הקובע כי מיקום האיברים של כל בעלי החיים יישמר בסדר יחסית זהה[1].

לאחר שניסה בשנות ה-30 של המאה ה-19 ליישם את החוקים שהגדיר גם על חסרי החוליות, הדבר הוביל למחלוקת קשה בקרב המדענים בני התקופה, והיה בין הגורמים ליצירת כמה אסכולות מדעיות סותרות בגישתם של חוקרים לבעלי החיים בכלל ולאבולוציה בפרט[1].

שלא כמו דרווין שהציג את מנגנון הברירה הטבעית, סנט-אילר האמין כי הסביבה הטבעית גורמת לגילוי הפוטנציאל הטבעי הקיים למעשה כבר בגוף החי. ארנסט מאייר קרא לתאוריה "ג'ופריזם", על שמו של ז'ופרואה. בכך שונה תפיסתו של סנט-אילר מהלאמארקיזם, המאמינה כי שינוי בהתנהגות גורם לשינוי בגוף החי ובתורשה. אך תאוריה זו נדחתה במהרה, וכיום אינה מקובלת על איש במדע המודרני. סנט-אילר האמין גם כי ייתכנו שינויים פתאומיים מהירים בעקבות לחץ סביבתי, ולא בהכרח שינוי איטי ועקבי.

סנט-אילר היה דאיסט, כלומר מאמין בקיום האל, אך לא האמין בניסים ובהתגלות האל ביקום. בשל כך לא ראה סתירה בתאוריית התפתחות המינים כפי שהבינה.

כבר ב-1831 שיער סנט-אילר כי ציפורים הם צאצאי זוחלים.

בשנת 1841 נאלץ לפרוש מתפקידו בפקולטה למדעים בעקבות מצבו הרפואי. בנו, איזידור ז'ופרואה סנט-אילר, מילא את מקומו בתפקיד.

על שמו של סנט-אילר נקרא מין של נמרון בדרום אמריקה נמרון ג'ופרי.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה