אטילה פטשאואר
אטילה פטשאואר (בהונגרית: Petschauer Attila; 14 בדצמבר 1904 – 20 בינואר 1943 דווידובקה) היה סייף אולימפי יהודי-הונגרי. פטשאואר זכה במדליית זהב קבוצתית, ובמדליית כסף אישית באולימפיאדת אמסטרדם ובמדליית זהב קבוצתית באולימפיאדת לוס אנג'לס. פטשאואר נרצח בשואה על ידי חברו לנבחרת האולימפית ההונגרית, ששימש כקצין במחנה עבודה.
 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אטילה פטשאואר, 1928 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
14 בדצמבר 1904 בודפשט, הונגריה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 1943 (בגיל 38) דווידובקה, אוקראינה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מידע כללי | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |
 הונגריה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ספורט | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ענף ספורט | סייף | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תת-ענף | חרב | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
ביוגרפיה עריכה
פטשאואר נולד בבודפשט, והצטיין בסיף מילדות. כבר בגיל 10 החל להתאמן בסיף, ובבית הספר התיכון התגלה על ידי מאמן הסיף האיטלקי-הונגרי הנודע ג'ורג'יו סנטלי. ב-1923 בהיותו פחות מבן 19, זכה במדליית הארד בחרב באליפות אירופה. בשנים שלאחר מכן זכה במדליות הכסף במקצוע זה באליפויות אירופה שהתקיימו ב-1925 ו-1929 ובמדליית הארד ב-1927 ו-1930. ב-1930 וב-1931 היה שותף לזכיית הנבחרת ההונגרית במדליית הזהב במקצוע החרב.
במהלך סוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 נחשב פטשאואר לאחד הסייפים הטובים בעולם. פטשאואר כונה "ד'ארטניאן" על שם דמות הסייף העילאי שיצר אלכסנדר דיומא בספר שלושת המוסקטרים.
באולימפיאדת אמסטרדם ב-1928 היה חלק מהנבחרת ההונגרית שזכתה במדליית הזהב במקצוע החרב, וזכה בכל 20 הקרבות בהם השתתף. בין חברי קבוצתו היו יאנוש גאראי ושנדור גומבוש, שהיו אף הם יהודים. בתחרויות החרב האישיות, פטשאואר זכה במדליית הכסף. באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1932, זכתה שוב הנבחרת ההונגרית, בהשתתפות פטשאואר, במדליית הזהב הקבוצתית. בין חברי קבוצתו היו גאורג פילר ואנדרה קאבוש, שהיו אף הם יהודים. בבית הגמר, הביסו את נבחרות ארצות הברית, איטליה ופולין בתוצאה של 6–31. בתחרויות האישיות דורג פטשאואר במקום החמישי. הייתה זו התחרות היחידה בה השתתף פטשאואר בה לא זכה במדליה אישית.
יהדותו עריכה
פטשאואר הציג עצמו כפטריוט הונגרי ולאחר ניצחונו באולימפיאדה ב-1928 צוטט כאומר שאינו חושב את ניצחונו לניצחון יהודי אלא לניצחון הונגרי[1]. אולם פטשאואר סבל משיפוט לא הוגן בהונגריה בגלל יהדותו[2][3]. בשנת 1931 הצהיר פטשאואר שלא ישתתף בתחרויות בהן השופטים ההונגרים מתכוונים להכשילו מסיבות אנטישמיות. בעקבות זאת הוא זומן לפגישה עם מנהיג הונגריה, מיקלוש הורטי, שבקשו לחזור בו[4].
בשנת 1933 הודיע פטשאואר על השתתפותו במכביה המתוכננת בפראג[5].
מותו של פטשאואר עריכה
לאחר שפרש מקריירת הסיף, עבד פטשאואר כעיתונאי בעיתון אשט ככתב ספורט וכתב גם ביקורות תיאטרון. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה החל משלוח הגברים מבין יהודי הונגריה למחנות שרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) בחזית המזרחית. בתחילה היה פטשאואר מוגן בשל היותו ספורטאי עבר ידוע, אך לאחר שנעצר בבדיקה שגרתית, ושכח את ניירותיו בבית, נשלח למחנה העבודה דווידובקה באוקראינה.
במחנה העבודה זוהה פטשאואר על ידי קלמן צ'ה שהיה בנבחרת ההונגרית האולימפית ב-1928 (צ'ה התחרה ברכיבה), ושימש כאחד הקצינים במחנה. האלוף האולימפי קארוי קרפטי, שזכה במדליית הזהב בהיאבקות באולימפיאדת ברלין, והיה אף הוא עציר במחנה, סיפר כי צ'ה הכריח את פטשאואר לטפס על עץ בחורף הקר, ולקרוא כתרנגול. לאחר מכן שפכו עליו מים קרים. הוא מת בסמוך לאחר התעללות זו[6].
מורשת והנצחה עריכה
חייו ומותו של פטשאואר היו הנושא לסרטו של אישטוואן סאבו "סאנשיין" (Sunshine), שתיאר עלילותיה של משפחה יהודית בדיונית בהונגריה, תוך שהוא משלב בעלילה סיפורים אמיתיים. הסרט יצא לאקרנים ב-1999, בכיכובו של רייף פיינס, המשחק בסרט מספר תפקידים, שאחד מהם מבוסס על חיי פטשאואר. שמו של פטשאואר מונצח ב"יד לאיש הספורט היהודי" במכון וינגייט. משנת 1994 מקיים קרובו של פטשאואר, ד"ר ריצ'רד מרקוביץ', תחרות סיוף על שמו בארצות הברית הנחשבת לאחד מאירועי הסיף החשובים בארצות הברית.[7]
קישורים חיצוניים עריכה
- אטילה פטשאואר, באתר olympedia.org
- דניאל שחק, המוסקיטר, באתר ערוץ הספורט, 2 במאי 2011
- דוד דודסון, על החרב: ענף הספורט שסטר בפרצופם של הנאצים, באתר nrg, 27 בינואר 2014
- רדיפת הספורטאים היהודים בשואה מוזיאון השואה בארצות הברית
- אטילה פטשאואר(הקישור אינו פעיל) אתר שופר (הונגרית)
- עוזי דן, במחנה העבודה, חברו הורה "לטפל ביהודי", באתר הארץ, 17 באפריל 2023
הערות שוליים עריכה
- ^ שני לורדי החרבות המעולים שבעולם - יהודים, דואר היום, 28 באוגוסט 1928
- ^ בגויים - מאורעות השבוע, דואר היום, 3 ביוני 1932
- ^ רדיפת הספורטאים היהודים בהונגריה, דואר היום, 12 ביוני 1931
- ^ הורטי נציב הונגריה והספורטאי היהודי, דואר היום, 17 ביולי 1931
- ^ קצרות מהספורט היהודי בגולה, דואר היום, 18 באוגוסט 1933
- ^ Jews and the Olympic Games, page 33
- ^ Steve Lipman, In Attila’s Memory, Jewish Telegraphic Agency, 5 ביולי 2008