איבר חסר העצמות
אִיבָר חסר העצמות (בנורדית עתיקה: Ívarr hinn Beinlausi; באנגלית עתיקה: Hyngwar; מת בערך בשנת 873 בדבלין[1]) היה מנהיג ויקינגי, אחד ממפקדי הצבא הוויקינגי הגדול אשר פלש לאנגליה במאה ה-9. רוב המידע הקיים על איבר מגיע מהסאגות הנורדיות המסורתיות. סאגות אלו נוטות לערבב עובדות היסטוריות עם פולקלור, אך קיומו של איבר כדמות היסטורית אינו מוטל בספק. עלילותיו מתועדות במסמכים היסטוריים, וניתן להתחקות אחר תנועותיו בוודאות יחסית.
על פי המסופר בסאגת רגנאר לודברוק, היה איבר בנו של השליט הוויקינגי רגנאר לודברוק ואשתו השלישית, הנסיכה אסלוג.
מקור כינויו אינו ברור ויש כמה תאוריות ביחס למקור כינויו כחסר עצמות. כמה מן הסאגות מתארות אותו כחסר עצמות, ואילו בסאגה על בניו של רגנאר נרמז שלא היו לו ילדים בשל אין-אונות. עם זאת, מקורות מספרים על אי-יכולתו של איבר לנוע בכוחות עצמו והוא הועבר ממקום למקום על גבי מגן[1]. על פי הסאגה של רגנאר לודברוק, אי-יכולתו של איבר לנוע בכוחות עצמו הייתה תוצאה של קללה. אמו, אסלוג, הייתה ולווה (Völva) ועל כן יכלה לראות את הנולד. לאחר פרידה ארוכה ושובו של בעלה מפשיטה באנגליה, היא הזהירה אותו כי עליהם לחכות שלושה לילות לפני שיממשו את נישואיהם, אולם רגנאר לא התגבר על תשוקתו וסירב להאמין לנבואה.
אל מול מוגבלותו הפיזית, מדגישות הסאגות הנורדיות, את חכמתו וערמומיותו יוצאות הדופן והוא מתואר כמומחה באסטרטגיה וטקטיקות לחימה. מוגבלותו הפיזית לא מנעה ממנו להילחם וסאגת רגנאר לודברוק מדגישה גם את כוחו העצום בפלג הגוף העליון.
לאחר שרגנר נרצח על ידי מלך נורת'מבריה, יצא בשנת 865 הצבא הוויקינגי הגדול, שאיבר נמנה עם מנהיגיו, להילחם בנורת'מברים. איבר כבש את ממלכת נורת'מבריה ואת בירתה, יורק ב-867 ועל פי המסופר במסורת הנורדית, אף הוציא את מלכה אלה השני, להורג[2]. בשנים שלאחר מכן כבש את אירלנד והוכתר שם למלך.
איבר נעלם מתיעוד היסטורי אחרי שנת 870 וגורלו הסופי אינו ברור. משערים, כי איבר מת באותה שנה או בשנת 873.
דמותו מגולמת על ידי אלכס אנדרסן בסדרה ויקינגים.
לקריאה נוספת עריכה
- Julian D. Richards, The Vikings, Oxford, 2005.