איגנץ ואגהלטר

איגנץ ואגהלטר (בגרמנית: Ignatz Waghalter; ‏15 במרץ 1881 – 7 באפריל 1949) היה מלחין ומנצח יהודי-פולני-גרמני.

איגנץ ואגהלטר
Ignatz Waghalter

לידה	15 במרץ 1881 ורשה, האימפריה הרוסית
פטירה	7 באפריל 1949 (בגיל 68) ניו יורק, ארצות הברית
מוקד פעילות	האימפריה הרוסית, רפובליקת ויימאר
מקום לימודים	האוניברסיטה לאמנויות בברלין
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	פולנית, גרמנית
waghalter.com
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

לימודים

ואגהלטר נולד למשפחה יהודית דלת-אמצעים בוורשה ונסע לברלין בגיל 17, שם החל את לימודיו אצל פיליפ שארוונקה. הנער עורר את עניינו של יוזף יואכים, כנר גדול וידיד קרוב של יוהנס ברהמס. בעזרת יואכים התקבל ואגהלטר לאקדמיה לאמנות של ברלין, שם למד קומפוזיציה וניצוח בהדרכת פרידריך גרנסהיים. המוזיקה הקאמרית המוקדמת של ואגהלטר גילתה דמיון מלודי מובהק, העתיד לאפיין גם את יצירותיו הבאות. רביעיית מיתרים מוקדמת, ברה מז'ור, אופוס 3, זכתה לשבחי יואכים. הסונאטה לכינור ופסנתר בפה מינור, אופוס 5, קיבלה את פרס מנדלסון היוקרתי בשנת 1902, כשהמלחין היה בן 21 בסך הכל.

קריירה

ואגהלטר התמנה ב-1907 למנצח האופרה הקומית בברלין, שם צבר לו מוניטין. בהמשך באה תקופת כהונה קצרה בתיאטרון העירוני באסן (1911-1912). מינויו של ואגהלטר למנצח ראשי בדויטשאופרהאוס ביסס את מעמדו בשורה הראשונה של המוזיקה הגרמנית. בית האופרה החדש נחנך בניהולו של ואגהלטר ב-7 בנובמבר 1912 בהצגת "פידליו" של בטהובן. ואגהלטר עודד את ביצוע יצירותיו של פוצ'יני, שהאופרות שלו לא זכו עד אז באהדת הקהל הגרמני. הביצוע הראשון בגרמניה של "הנערה מן המערב" של פוצ'יני התקיים בניצוחו של ואגהלטר במרץ 1913 בדויטשה אופר ברלין. הצלחתה הגדולה הבטיחה מקום של כבוד לאופרות של פוצ'יני ברפרטואר של בתי האופרה הגרמניים.

שלוש מן האופרות של ואגהלטר עצמו זכו להצגות בכורה בדויטשה אופר: "מנדראגולה", המבוססת על קומדיה של מקיאוולי מתקופת הרנסאנס, בינואר 1914; "נוער", המבוססת על יצירה טרגית ריאליסטית של המחזאי הגרמני מקס האלבה, בפברואר 1917; ו"סטאניאל", בהשראת מעשיה פנטסטית פולנית, במאי 1923. המלודיות הנלהבת של היצירות האלה ציינה את ואגהלטר כאחד המלחינים האופראיים הליריים ביותר בגרמניה שלפני 1933.

ואגהלטר עזב את הדויטשה אופר ב-1923. הוא נסע לארצות הברית, שם שימש כמנהל מוזיקלי של התזמורת הסימפונית של מדינת ניו יורק, בעונת 1924-1925. הקשר העמוק שלו לחיי התרבות של ברלין הניע אותו לדחות את ההצעה להישאר בתזמורת האמריקאית ולחזור לגרמניה. הוא חיבר אופרטות אחדות והיה פעיל כמנצח אורח. ואגהלטר התמנה למנהל מוזיקלי של האופרה הלאומית של ריגה, לטביה לעונת 1931-1932. זמן קצר אחרי שובו לברלין, עלו הנאצים לשלטון. ב-1934 יצא ואגהלטר לגלות, תחילה לצ'כוסלובקיה ואחר לאוסטריה, שם חיבר את האופרה האחרונה שלו, "אחשוורוש ואסתר". שבועות אחדים אחרי כניסת הנאצים לאוסטריה, נמלטו ואגהלטר ואשתו לארצות הברית.

זמן קצר לאחר הגיעו לניו יורק, הקים ואגהלטר תזמורת קלאסית של נגנים אפרו-אמריקאים, שלא האריכה ימים. אבל ההזדמנויות לניצוח שהוצעו לו היו מוגבלות, והוא מת באלמוניות יחסית בניו יורק, ב-7 באפריל 1949, בגיל 68.

ואגהלטר היה אמנם אחד מרבים בקרב המוזיקאים עתירי הכישרון, גרמנים ויוצאי מרכז אירופה, שחייהם והקריירות שלהם נופצו עקב השואה, אך האלמוניות הממושכת שאליה שקע, לעומת סדר הגודל של חשיבותו ומעמדו עד 1933, יוצאת דופן לפי כל קנה מידה. את גורלו של ואגהלטר אפשר אולי להסביר, במידה רבה, במהפך הקיצוני שחל באסתטיקה המוזיקלית לאחר מלחמת העולם השנייה. ואגהלטר לא ערך ניסויים באטונאליות ומחויבותו למלודיות הציבה אותו הרחק ממחוזות האוואנגרד המוזיקלי. אבל חקירה ביקורתית מאוחרת יותר של האטונאליות ובמקביל לה, התחדשות העניין במלחינים, שיצרו בניב מלודי, מעודדות בחינה מחודשת של ואגהלטר. הדויטשה אופר ברלין (היורשת של הדויטשה אופרהאוס) ביצעה בהפקה קונצרטנטית את "נוער" של ואגהלטר בשנת 1989 והקלטה חדשה של המוזיקה הקאמרית המוקדמת שלו יצאה למכירה במרץ 2006. את האותנטיות הרגשית ועוצמת הליריות של ואגהלטר, יחד עם האיכות הטכנית הגבוהה של חיבוריו, יש אולי להעריך באופן הנכון ביותר כביטוי מובהק של תרבות מוזיקלית אבודה, שהכחדתה הייתה בין התוצאות הטרגיות של הברבריות, ששיסעה את אירופה תחת שלטון הפאשיזם.

יצירות נבחרות

• רביעיית מיתרים ברה מז'ור, אופוס 3
• סונאטה לכינור ופסנתר בפה מינור, אופוס 5
• רפסודיה לכינור ותזמורת, אופוס 9
• קונצ'רטו לכינור ותזמורת, אופוס 15
• אופרות: "דרכו של השטן", "מנדראגולה", "נוער" ו"סאטאניאל"
• אופרטות: "האורח המאוחר", "לשמוע את הלנה", "ברבל", "לורד טומי", "מלחמת הנשים"
• שתים-עשרה סקיצות לפסנתר
• כמה מחזורי שירים

האוטוביוגרפיה של ואגהלטר, Aus dem Ghetto in die Freiheit יצאה לאור בצ'כוסלובקיה ב-1936

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איגנץ ואגהלטר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של איגנץ ואגהלטר
• איגנץ ואגהלטר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• איגנץ ואגהלטר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• איגנץ ואגהלטר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• איגנץ ואגהלטר (1881-1949), דף שער בספרייה הלאומית

הקודם: יוזף סטרנסקי

מנהלים מוזיקליים, הפילהרמונית של ניו יורק 1924-1926

הבא: וילם מנגלברג