איזבל אג'אני

איזבל אג'אני
Isabelle Adjani
	צילום משנת 2018 בפסטיבל קאן
לידה	27 ביוני 1955 (בת 68); הרובע השבעה-עשר של פריז, צרפת
שם לידה	Isabelle Yasmine Adjani
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	מ-1970
מקום לימודים	קור פלורן
בן או בת זוג	Stéphane Delajoux (2004–2009); דניאל דיי לואיס (1989–1995); וורן בייטי; ברונו נויטן ;
צאצאים	Barnabé Nuytten, Gabriel-Kane Day-Lewis
פרסים והוקרה	מפקד מסדר האמנויות והספרות (16 בינואר 2014); פנטזפורטו (1983); פרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר (1982, 1984, 1989, 1995, 2010); פרס השחקנית הטובה ביותר (1981); גלובוס הקריסטל (2010); אבירה בלגיון הצרפתי (2010); פרס השחקנית הטובה ביותר (2010); פרס החילוניות (2010); פרס במבי (1978); פרס דוד די דונטלו לשחקנית הזרה הטובה ביותר (1976); פרס סוזאן-ביאנשטי (1974); פרס איגוד המבקרים (1973); פסטיבל הקולנוע של קרטחנה (1976); פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקנית הטובה ביותר (1975); פרס איגוד המבקרים האמריקאי לשחקנית הטובה ביותר (1975); פרס מבקרי הקולנוע של ניו יורק לשחקנית הטובה ביותר (1975); דוב הכסף לשחקנית הטובה ביותר (1989) ;
	https://www.isabelleadjani.fr
	פרופיל ב-IMDb

איזבל יסמין אג'אני (בצרפתית: Isabelle Yasmine Adjani; נולדה ב-27 ביוני 1955) היא שחקנית קולנוע וזמרת צרפתייה. זכתה בחמישה פרסי סזאר.

ביוגרפיה עריכה

אג'אני נולדה בפריז שבצרפת, לאב אלג'יראי-מוסלמי ממוצא קבילי, מוחמד שריף אג'אני, ולאם גרמנייה בווארית קתולית, אוגוסטה יוהנה שוויינברגר. היא החלה לשחק בגיל 12 בתיאטרון חובבני, ובגיל 14, ב-1970, הופיעה בסרטה הראשון.

לאג'אני שני בנים, האחד ממערכת יחסים שניהלה עם שחקן הקולנוע הבריטי דניאל דיי-לואיס, והשני מהבמאי הצרפתי ברונו נוייטן, איתו שיתפה פעולה בסרטים "קאמי קלודל", "Possession", "בארוקו" ו"האחיות ברונטה". אג'אני הייתה מאורסת לד"ר סטפן דלוקס ולמלחין הצרפתי ז'אן מישל ז'אר, ממנו נפרדה ב-2004. בשנת 1987 דווח בכלי תקשורת בצרפת שאג'אני גוססת ממחלת האיידס, וכדי להוכיח שהדיווח הוא שקרי הופיעה בתוכנית טלוויזיה מקומית והפריכה את השמועות.

קריירת משחק עריכה

בגיל 18 התפרסמה אג'אני בצרפת וברחבי העולם בדמותה של אדל הוגו, בתו של הסופר והפוליטיקאי הצרפתי ויקטור הוגו, בדרמה הביוגרפית של פרנסואה טריפו "סיפורה של אדל ה.". תפקיד זה, שזיכה את אג'אני בביקורות מצוינות ובמועמדויות לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר ולפרס סזאר, סלל את דרכה להוליווד.

תפקידה הבא היה במותחן הפסיכולוגי של רומן פולנסקי "הדייר", שבו שיחקה לצד פולנסקי. את הכרת הקולנוע הצרפתי קיבלה אג'אני בשנת 1981 כשזכתה בפרס סזאר ובפרס פסטיבל קאן בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר על תפקידיה בסרטים "Possession" ו"רביעייה". ב-1983 קיבלה אג'אני פרס סזאר שני על הופעתה בדרמת הפשע, על פי ספרו של סבסטיאן ז'אפריסו, "קיץ קטלני".

ב-1989 שיחקה אג'אני והייתה שותפה פעילה בהפקת הדרמה הטראגית "קאמי קלודל", המבוססת על חייה של הפסלת והמעצבת הגרפית קאמי קלודל. הופעתה כדמות הראשית בסרט זיכתה את אג'אני בפרס "דב הכסף" לשחקנית הטובה ביותר במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, בפרס סזאר שלישי ובמועמדות שנייה לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

ב-1994 גילמה אג'אני את דמותה של מרגו דה ולואה, נסיכת צרפת בהפקה "המלכה מרגו" וזכתה בפרס סזאר הרביעי שלה.

ב-2009 שיחקה אג'אני בסרט הדרמה "יום החצאית" (אנ'), עליו קיבלה את פרס סזאר החמישי שלה. על משחקה בסרט זה זכתה גם בפרס לומייר.

בשנת 2023 שיחקה בקומדיית הפשע "גנָבות" שכתבה וביימה מלאני לורן עבור נטפליקס.

פילמוגרפיה נבחרת עריכה

סיפורה של אדל ה. (1975)
הדייר (1975)
בארוקו (1976)
הנהג (1978)
נוספרטו הערפד (1979)
האחיות ברונטה (1979)^[1]
רביעייה (1981)
קיץ קטלני (1983)
רכבת תחתית (1985)
אישתר (1987)
קאמי קלודל (1989)
המלכה מרגו (1994)
נשות השטן (1996)
נסיעה טובה (2003)
מר איברהים (2003)
יום החצאית (2009)
גנָבות (2023)

טלוויזיה עריכה

הזוג המושלם (2024)

דיסקוגרפיה עריכה

"Pull marine" - הופק ונכתב על ידי סרז' גינסבורג

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא איזבל אג'אני בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של איזבל אג'אני (בצרפתית) (הקישור אינו פעיל, 19 במאי 2020)

איזבל אג'אני, ברשת החברתית פייסבוק
איזבל אג'אני, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
איזבל אג'אני, ברשת החברתית אינסטגרם
איזבל אג'אני, סרטונים בערוץ היוטיוב
איזבל אג'אני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
איזבל אג'אני, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
איזבל אג'אני, באתר AllMovie (באנגלית)
איזבל אג'אני, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
איזבל אג'אני, באתר Metacritic (באנגלית)
איזבל אג'אני, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
איזבל אג'אני, באתר AllMusic (באנגלית)
איזבל אג'אני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
איזבל אג'אני, באתר Discogs (באנגלית)
איזבל אג'אני, באתר Genius
איזבל אג'אני, באתר בילבורד (באנגלית)
עירית שמגר, הנסיכה השחורה, מעריב, 16 בדצמבר 1987
אמיר קמינר, המלכה איזבל, באתר "ידיעות אחרונות", 5 באוקטובר 2018

הערות שוליים עריכה

^ אורלי אלוז, סרט על האחיות ברונטה, מעריב, 24 במאי 1979

[1] אורלי אלוז, סרט על האחיות ברונטה, מעריב, 24 במאי 1979

[1]


צילום משנת 2018 בפסטיבל קאן
לידה	27 ביוני 1955 (בת 68) הרובע השבעה-עשר של פריז, צרפת
שם לידה	Isabelle Yasmine Adjani
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	מ-1970
מקום לימודים	קור פלורן
בן או בת זוג	Stéphane Delajoux (2004–2009) דניאל דיי לואיס (1989–1995) וורן בייטי ברונו נויטן
צאצאים	Barnabé Nuytten, Gabriel-Kane Day-Lewis
פרסים והוקרה	מפקד מסדר האמנויות והספרות (16 בינואר 2014) פנטזפורטו (1983) פרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר (1982, 1984, 1989, 1995, 2010) פרס השחקנית הטובה ביותר (1981) גלובוס הקריסטל (2010) אבירה בלגיון הצרפתי (2010) פרס השחקנית הטובה ביותר (2010) פרס החילוניות (2010) פרס במבי (1978) פרס דוד די דונטלו לשחקנית הזרה הטובה ביותר (1976) פרס סוזאן-ביאנשטי (1974) פרס איגוד המבקרים (1973) פסטיבל הקולנוע של קרטחנה (1976) פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקנית הטובה ביותר (1975) פרס איגוד המבקרים האמריקאי לשחקנית הטובה ביותר (1975) פרס מבקרי הקולנוע של ניו יורק לשחקנית הטובה ביותר (1975) דוב הכסף לשחקנית הטובה ביותר (1989)
https://www.isabelleadjani.fr
פרופיל ב-IMDb