איציק שטרול, עריק

איציק שטרול, עריקרומנית: Ițic Ștrul, dezertor) הוא שמה של הנובלה הידועה ביותר[1] מאת הסופר הרומני ליביו רבריאנו.

הנובלה נכתבה ב-1919, בסיום מלחמת העולם הראשונה והופיעה בתחילת 1920 בכתב העת Sburătorul (המעופף) במספרים 45 ו-46. הנובלה ממוקדת במצבו המתסכל והנואש של חייל יהודי בצבא רומניה. הרקע של הנובלה הוא מצבם המתסכל של יהודי רומניה, שמרביתם היו חסרי אזרחות כלשהי, אך חייבים בשירות צבאי. בצבא שרתו בחברת רומנים אנטישמיים ולא מעטים נרצחו באמתלה של ניסיון לערוק.

תוכן הנובלה עריכה

איציק שטרול, חייל יהודי בצבא רומניה, שהיה פחדן למדי כשהתגייס, עבר התנסויות מלחמתיות והשתנה לכיוון אמיץ יותר. הוא חש גאווה על היותו חייל ונמצא בסיור משותף עם הרב טוראי הרומני, שהוא גם ידיד שלו. הרב טוראי מצוברח ולא שש לשיחה, כי יש לו הוראות מהסגן, הוראות עליהן איציק שטרול לא יודע. הסגן הורה לרב-טוראי לביים עריקה של איציק שטרול ולהרוג אותו והרב טוראי מצוברח, כי הוא ידיד של איציק שטרול.

השנים הולכים ומדברים ותוך כדי כך מספר שטרול לרב-טוראי על עצמו ועד כמה לא רצה להתגייס לצבא ואיזה שינוי חל אצלו לאחר מכן, הודות לחברות של יתר החיילים ועד כמה הוא גאה להיות חייל. לקראת סוף הפטרול, כששטרול נופל לתוך בור, הרב טוראי מספר לו את האמת, הם נשלחו יחד לסיור מתוך מזימה של חיילי היחידה, כדי שרב הטוראי ינצל הזדמנות זו ויהרוג אותו באמתלה ששטרול ניסה לערוק. בעקבות השיחה, שהתפתחה ביניהם, רב הטוראי כבר אינו מוכן לרצוח אותו ומציע לו לערוק "על אמת". רב הטוראי עוזב את שטרול וחוזר לבדו לאחר שהזהיר את שטרול לא לחזור ליחידה, כי אם יעשה זאת גם הוא, רב הטוראי, יתגלה כשקרן ולא ממלא הוראות ויפגע, הוא מספר לשטרול שהסגן כבר דיווח עליו כעריק. שטרול, שלא מוכן לערוק, מתאבד בתליה.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Liviu Rebreanu (ברומנית)