אישטוואן בוצ'קאי

אישטוואן בוצ'קאי קישמאריאי (בהונגרית: Bocskai István, בגרמנית: Stefan Bocskay, ‏ 1 בינואר 1557 קלוז' (קולוז'וואר) - 29 בדצמבר 1606 קושיצה (קאשה)) היה שליט טרנסילבניה בשנים 1605–1606. הוא היה אציל הונגרי קלוויניסטי (רפורמי) שהרים את נס המרד נגד ניסיון ההבסבורגים האוסטרים לכפות על הונגריה באופן אקסקלוסיבי את הדת הרומית קתולית. לשם כך כרת בסופו של דבר ברית עם האימפריה העות'מאנית, יריבתו לשעבר במלחמה הארוכה, ובעזרת לוחמיו ההיידוקים הצליח לסחוט מהארכידוכס האוסטרי מתיאס את ההסכמה לחופש האמונה, קתולית ופרוטסטנטית כאחד, בקרב תושבי הונגריה וטרנסילבניה. הסכמה זו קיבלה תוקף בחוזה וינה בשנת 1606. כאחד מפטרוני הרפורמציה הפרוטסטנטית, הונצח זכרו על ידי הצבת פסלו ב"חומת הרפורמה" בז'נבה.

אישטוואן בוצ'קאי
Bocskai István

לידה	1 בינואר 1557 קולוז'וואר
פטירה	29 בדצמבר 1606 (בגיל 49) קאשה
שם מלא	kismárjai Bocskai István
מדינה	טרנסילבניה
מקום קבורה	אלבה יוליה
בת זוג	קאטה האג'מאשי
שושלת סילאגי
תואר שליט טרנסילבניה אב ג'רג' בוצ'קאי אם קריסטינה שוּיוק צאצאים אילונה סילאגי
שליט טרנסילבניה 1605–1606 → מוזש סייקיי ז'יגמונד ראקוצי ←

תואר

כנסיך טרנסילבניה:

Stephanus Bochkay de Kismaria, Princeps Transsylvaniae, Partium Regni Hungariae Dominus et Siculorum Comes

(סטפאנוס בוצ'קאי מקישמריה, נסיך טרנסילבניה, שליט של אוזרי (פרטיום) ממלכת הונגריה ורוזן הסקלרים)

רקע משפחתי

הבית בעיר קלוז' שבו ככל הנראה נולד בשנת 1557 אישטוואן בוצ'קאי. הבניין נבנה במאה ה-14 על ידי משפחת אפל, ונודע לימים כבית בוצ'קאי או בית הלטאי. כתובתו הנוכחית - ברחוב מאטיי קורווין מס' 4 והוא מאכסן בימינו את האוניברסיטה ההונגרית הטרנסילבנית "סאפיינציה"

אישטוואן בוצ'קאי נולד בשנת 1557, בעיר קלוז' כילדם השישי של ג'רג' בוצ'קאי ושל קריסטינה לבית שויוק. אביו היה בן למשפחה מן האצולה הבינונית, בעל אחוזות במחוז ביהאר בחבל פרטיום. בני המשפחה נחשבו לפי המסורת מצאצאיהם של בני באקשה, ממרעיו של ארפאד. השם בוצ'קאי הקשור לטופונים ההונגרי בוצ'קה או בוצ'קו Bocskó (ראו היישובים בוצ'קו ונאג'בוצ'קו Nagybocskó באוקראינית ביצ'קיב, וליקי ביצ'קיב, בימינו בחלק האוקראיני של חבל מרמורש או טרנסקרפטיה) מקורו ככל הנראה במילה סלאבית שמשמעותה "פר". למשפחת בוצ'קאי היו אחוזות ומבצר במאות ה-14–15 ביישוב קישמאריה Kismarja במחוז ביהר (בימינו בהונגריה, קרוב לגבול עם רומניה) ומכאן שמה המלא, בוצ'קאי-קישמאריאי. על יסוד מסורות מקומיות, טוענים עד היום בני היישוב בגאווה שאישטוואן בוצ'קאי נולד באחוזת המשפחה שם ולא בקולוז'וואר. האיש עצמו החשיב את קישמאריה ל"אדמת הוריו". לדעת היסטוריונים משפחת בוצ'קאי עזבה את קישמאריה אחרי מות המלך יאנוש סאפויאי בשנת 1540 והתלוו לאלמנתו, המלכה איזבלה, בשבי בקולוז'וואר. האב, ג'רג' בוצ'קאי קישמאריאי, נמנה עם תומכיו של הארכידוכס פרדיננד שירש את כתר מלכי הונגריה אחרי מותו של יאנוש סאפויאי. האם, קריסטינה לבית שויוק לצ'קיי הייתה בת של רב-משרתים של יאנוש סאפויאי. אחרי שהמלכה איזבלה ופמלייתה התשחררו מן הבי, עברה משפחת בוצ'קאי לווינה, בחצר של פרדיננד הראשון, שהפך לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. ג'יירג' בוצ'קאי התמנה למזכיר של הקנצלריה של פרדיננד. אחרי מות פרדיננד בשנת 1564 האריך לו הקיסר מקסילימיליאן את כהונתו.

שנות חייו המוקדמות

הוא גדל והתחנך עד שנת 1574 בחצרות הבסבורגיות בווינה ופראג. כנער חניך הועסק בקנצלריה של האימפריה. בשובו לטרנסילבניה, שהה בחצר של אישטוואן באטורי. כשזה נבחר בשנת 1576 למלך פולין, קרישטוף באטורי, שהיה גם גיסו של בוצ'קאי (בעל אחותו, ארז'בט לבית בוצק'אי) עלה על כס שליטי טרנסילבניה תחת חסותו של מלך פולין ששמר לעצמו את התואר "נסיך טרנסילבניה". אם בהתחלה הרחיקה אותו משפחת באטורי מהעניינים המדיניים, במשך הזמן נשא האציל הצעיר חן בעיני גיסו, קרישטוף באטורי, והיה לאחד ממקורביו. כשנפטרו בשנת 1582 הווייבוד קרישטוף ואשתו, בנם ז'יגמונד באטורי, שהיה בן 9, התמנה לווייבוד של טרנסילבניה תחת חסותה של מועצת עוצרים. בוצ'קאי הפך, באישורו של מלך אישטוואן באטורי, לאחד המורים של ז'יגמונד. בשנת 1583 התחתן בוצ'קאי עם קאטה הג'מאשי, אלמנתו של טמאש ורקוץ' ונישואים אלה הוסיפו לו אחוזות רבות ומעמד.

לאחר מותו של אישטוואן באטורי בשנת 1585 התמנה יאנוש גיצי למושל טרנסילבניה, והתעורר סכסוך על עמדות השפעה בינו לאצילים אחרים, ובין בוצ'קאי לכמה מבני באטורי, שביקשו לחזק את מעמד האצולה ולגרש את הישועים מחצר השליט.

המהפך האנטי-עות'מאני בברית עם האוסטרים

לנוכח התנגדות מאוחדת של כמה מחנות אצילים שהיו מסוכסכים בעבר, שכללו את בני משפחת באטורי, אנשי קנצלריה ואצילים נוספים, פנה השליט הצעיר זיגמונד לעזרתו של בוצ'קאי. בעצה אחת עם בוצ'קאי בחר זיגמונד להצטרף לקואליציה נוצרית שהתגבשה בראשות האימפריה ההבסבורגית נגד האימפריה העות'מאנית. אנשי הקנצלריה ואצילים ותיקים אחרים התנגדו למהלך הפוליטי-צבאי זה, מתוך ספקות לגבי יכולות האימפריה ההבסבורגית וזהירות ביחס לטורקים. לעומת זאת גמל הנסיך זיגמונד, שנלהב מאוד מרעיון המלחמה בעות'מאנים, לבוצ'קאי על תמיכתו, מינה אותו לקפטן של מבצר נאג'ווארד והפך אותו לאחראי על כל חבל ארץ פרטיום (1598-1592).

אחרי כמה ניצחונות של הנוצרים על הטורקים, הסתבך המצב במדינה במהרה עקב מתקפת נגדית של העות'מאנים והטטרים וניצחונם של הטורקים על הבאן של לוגוז', ג'יירג' פלטיץ'.

בניגוד להמלצתו של בוצ'קאי ושל מפקדים אחרים, דחתה ב-12 במאי 1594 הדיאטה הטרנסילבנית שהתכנסה בטורדה את תוכניות הנסיך זיגמונד לצאת למלחמה. ב-1 ביולי 1594 בהתכנסותה באלבה יוליה חזרה הדיאטה פעם נוספת על אותה החלטה. בוצ'קאי נאלץ לצאת לעזרת הכוחות הטרנסילבנים שכותרו על ידי הטורקים במצודת דבה. בוצ'קאי התערב בכוח בסכסוך שפרץ בין זיגמונד באטורי למחנה הפרו-עו'תמאני של האצולה ההונגרית בטרנסילבניה. אחרי שהשליט, מאוכזב, עזב את השלטון ונסע לקוואר, שוכנע על ידי מפקדיו, בוצ'קאי, גסטי וקורניש, לחזור למשול. הוא נכנס לקולוז'וואר בראש חייליו של בוצ'קאי וכפה על הדיאטה להכריז מלחמה בטורקים. ראשי האופוזיציה נרצחו, מי בעריפת ראש (שני אחים קנדי), מי בחניקה בכלא (הקנצלר קובאצ'וצי, בולדיז'אר באטורי, פרנץ קנדי).

ב-28 בינואר 1595 עמד בוצ'קאי בראש משלחת טרנסילבנית אשר יצאה לפראג, וכרת ברית עם הקיסר רודולף השני. באותה שנה התמנה בוצ'קאי לסגן מפקד של הצבא הטרנסילבניה ובמרץ אותה שנה סוכם על נישואי הנסיך הטרנסילבני ז'יגמונד באטורי עם הארכידוכסית האוסטרית מריה כריסטינה (1621-1574), צעד שהיה עשוי לחזק את הברית.

בראש כוחות טרנסילבנים, שכללו סקלרים רבים, השתתף בוצ'קאי במסע מלחמה אנטי-עות'מאני בוולאכיה, בברית עם השליטים הרומנים, מיכאל האמיץ של ולאכיה ושטפאן רזבאן של מולדובה. אחרי שני ניצחונות, בטרגובישטה (18 באוקטובר 1595) ובג'יורג'יו (20 באוקטובר), נאלצו הטורקים לסגת מדרום לדנובה.

הסקלרים השתתפו בהתלהבות במלחמה זו לאחר שהשליט שחרר אותם מהשיעבוד לאצולה ההונגרית. אולם כשביטל אחר כך ז'יגמונד באטורי את החלטתו, הם מרדו נגדו. לפני התענית הגדולה של שנת 1596, דיכא אותם בוצ'קאי באמצעים אכזריים שלא חסכו בהעלאות על שיפוד, תליות וכריתות איברים.

בהיעדר תרומת הסקלרים למאמץ המלחמתי, ובתנאי מתקפה טורקית נוספת ותבוסות אוסטריות וטרנסילבניות בחזית ההונגרית וגם הטרנסילבנית, כמו בטמשוואר ובקרב מזקרסטש, התייאש השליט ז'יגמונד ובשנת 1597 נסע יחד עם בוצ'קאי לפראג לבקש עזרה, תוך כדי איומים בהתפטרות. בסופו של דבר הפכה התפטרותו של ז'יגמונד באטורי לעובדה, ושלטונו הוחלף על ידי שלושה נציבים אוסטרים. בוצ'קאי ולוחמיו נשבעו אמונים בקיסר, אבל כשהתעורר המחנה הפרו-עות'מאני פעם נוספת, פוטר בוצ'קאי מתפקידו כמפקד.

בוצ'קאי שם את פעמיו למושבו של ז'יגמונד באטורי בגלות בצ'כיה והחזיר אותו לקולוז'וואר. בעזרתו, נכנס ז'יגמונד באטורי שוב לתפקידו כשליט. הוא החזיר את בוצ'קאי לראשות הצבא והעניש את יריביו, כולל הקנצלר אישטוואן יושיקה שהוצא להורג, אולם החצר בפראג לא הכירה בשלטונו של ז'יגמונד באטורי שמחוסר ברירה, פנה לסיוע פולני. פולין התנתה את עזרתה בחילופי שלטון, כך שבמקום ז'יגמונד נבחר לשליט בן דודו, הקרדינל אנדראש באטורי, שקיבל את הסכמת הסולטאן. בו'צקאי נאלץ לסגת לאחוזותיו בביהר וניסה לגייס שם צבא חדש.

המרד בהבסבורגים

אחרי תקופת השלטון הקצרה של מיכאל האמיץ בטרנסילבניה, העלתה התערבות צבאית הבסבורגית את שלטון הטרור בראשות הגנרל ג'וגר'ו בסטה. משטר זה שהתלווה ברדיפות נגד הפרוטסטנטים. בתקופה זו סבלה הארץ ממחסור במזון, הוצאות להורג סדרתיות ומגיפות. בוצ'קאי מחה נגד הרודנות, אך האוסטרים הגלו אותו לפראג, בה נשאר למשך שנתיים.

מאוכזב ממדיניות ההבסבורגים, חזר בוצ'קאי לאחוזותיו בחבל ביהר. באותם ימים התוודע לאציל הפרוטסטנטי גאבור בתלן, ושניהם הגיעו למסקנה שיש למרוד בהבסבורגים בסיוע העות'מאנים. התכתבותם התגלתה על ידי הגנרל האוסטרי ג'קומו ברביאנו, רוזן בלגיויוזו, מפקד מבצר קאשה שיצא בראש כמה אלפי חיילים לעצור את בוצ'קאי בביתו. רבה הייתה הפתעת ברביאנו כשרבים מחייליו, שהיו איכרים הונגרים שכירי חרב, הידועים בשם "היידו" (Hajduk) ופרוטסטנטים בדתם, מרדו ועברו לצדו של בוצ'קאי. המרד שלהם ב-15 באוקטובר 1604 והקרבות באלמושד (במחוז ביהר, בימינו ברפובליקה ההונגרית) ובדיוסיג (ביהר-דיוסג, בימינו במחוז ביהור, בשטח רומניה) גרמו לנסיגת הגנרל האוסטרי לנאג'ווארד ואחר כך בחזרה לכיוון קאשה. שם נכח ברביאנו לדעת ששערי המבצר נעולים בפניו ושרוב כוחותיו ערקו לאויב ושנותר עם חמישים לוחמים בלבד. בנוסף להיידוק, גם אזרחים פרוטסטנטים רבים, שסבלו מהמדיניות הריכוזית המופרזת וחוסר הסובלנות ברוח הקונטרה-רפורמציה של ההבסבורגים, העדיפו את המחנה של בוצ'קאי ובתלן. בוצ'אקי נכנס לקאשה עטור תהילה בראש ההיידוק שלו, והתקבל בכבוד על ידי בתלן, שמסר לו חרב וצו מינוי כנסיך טרנסילבניה שנשלח לו על ידי הסולטאן אהמט הראשון. בהמשך הגיעו גם תגבורות טורקיות וטטריות.

המושל ג'ורג'ו בסטה נאלץ להפסיק את העימות עם העות'מאנים באזור אסטרגום כדי לפנות נגד המורדים. היו לו מספר הצלחות באושגיאן ובאדלן, אבל לא עלה בידו לכבוש את קאשה. בדצמבר 1605 נאלץ בסטה להורות על נסיגה. כל המבצרים שממזרח לטיסה, מלבד נאג'ווארד, עברו לצדו של בוצ'קאי, ונגד הקיסר.

נסיך טרנסילבניה. ההסכמים עם אוסטריה

הכתר של אישטוואן בוצ'קאי - מתנת הסולטאן אהמט הראשון, 1605, במוזיאון לתולדות האמנות בווינה

ב-21 בפברואר 1605 בניאראדסרדה (ברומנית: ניירוקריה ניראז'ולוי) נבחר אישטוואן בוצ'קאי לנסיך טרנסילבניה, בחירה שאושרה גם על ידי הדיאטה שהתכנסה בסרנץ'. עד סוף השנה השתלט בוצ'קאי, בתמיכת סקלרים, על כל טרנסילבניה ועל כל חלקי הונגריה שלא היו בשליטה עות'מאנית ישירה, כולל אלו בצפון-מערב שבשליטה אוסטרית ואילץ את הארכידוכס מתיאס מאוסטריה לפתוח איתו במשא ומתן. בנובמבר 1606 שלח הסולטאן לבוצ'קאי כתר מפואר שנוצר בפרס ומקושט באבנים טובות מרהיבות עין, על מנת שישמש תחת חסותו ל"מלך הונגריה המרכזית". בוצ'קאי לא הסכים לשאת תואר זה, אך נהנה מפירות הברית עם העות'מאנים.

ב-12 בדצמבר 1605 העניק בוצ'קאי ל-9,524 היידוק תוארי אצולה, חילק להם אדמות בצפון מחוז סבולץ' ונתן להם גם פריבילגיות כלכליות כמו הקלות מיסים. על מנת להציל את המחוזות ההונגריים של האימפריה ההבסבורגית, התעלם הארכידוכס מתיאס מאחיו הבלתי יציב, הקיסר רודולף השני, פתח במשא ומתן עם בוצ'קאי וחתם איתו על חוזה וינה ב-23 ביוני 1606. הסכם שלום זה ערב לכל הזכויות והפריבילגיות של ההונגרים בטרנסילבניה ובהונגריה המלכותית כאחד. החצר האוסטרית הכירה בבוצ'קאי כנסיך טרנסילבניה ובזכות טרנסילבניה לבחור באופן עצמאי את נסיכיה. אוסטריה ויתרה על מבצר טוקאי ועל המחוזות ברג, סטמר ואוגוצ'ה בתנאי שיוחזרו אליה לאחר מותו של בוצ'קאי אם לא יהיו לו ילדים. במקביל, ביישוב שנמצא בשפך הנחל ז'יטבה, בסלובקיה של ימינו, נחתם הסכם ז'יטבטורוק בין הארכידוכס של אוסטריה ובני בריתו בקואליציה הנוצרית ובין הסולטאן אהמט הראשון. הסכם זה אישר את תנאי חוזה וינה.

מותו הפתאומי

בוצ'קאי עצמו לא שרד אלא חודשים ספורים לאחר ניצחונו הדיפלומטי המזהיר, וב-29 בדצמבר 1606 נפטר בקאשה (קושיצה) באופן פתאומי, ככל הנראה לאחר שהורעל על ידי הקנצלר של טרנסילבניה, מיהאי קאטאי. הרוצח המשוער נשחט לחתיכות על ידי נאמני הנסיך בכיכר המרכזית של העיר. בוצ'קאי הובא לקבורה בפברואר 1607 באלבה יוליה.

הנצחה

פסל של אישטוואן בוצ'קאי ניצב באנדרטת הרפורמה הנוצרית בז'נבה.

קישורים חיצוניים

• אישטוואן בוצ'קאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Zsigmond Báthori, Michael the Brave, and Giorgio Basta in Béla Köpeczi et al History of Transylvania, Institute of History of the Hungarian Academy of Sciences, Hungarian Research Institute of Canada 2001
• Bocskai's Insurrection and the Rebirth of the Transylvanian State in Béla Köpeczi et al History of Transylvania, Institute of History of the Hungarian Academy of Sciences, Hungarian Research Institute of Canada 2001

• רוברט ניסבט ביין - הערך "בוצ'קאי" ב"אנציקלופדיה בריטניקה, 1911
• אילן היוחסין של משפחת בוצ'קאי - באתר הגנאלוגי של מירוסלב מארק ברשת, 2013