ויקיפדיה

אלברט דה יונג

כותב, מורה, פציפיסט ואנרכיסט הולנדי

אלברט, אנדריס דה יונג (בהולנדית: Albert Andries de Jong (‏29 באפריל 1891, אמסטרדם – 27 ביולי 1970) היה מסאי, מורה, פציפיסט, אנרכיסט, תועמלן אנטי מלחמתי[1] וקצרן הולנדי.

אלברט דה יונג
Albert de Jong
לידה 29 באפריל 1891
אמסטרדם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 ביולי 1970 (בגיל 79)
היימסטיידה, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

אלברט דה יונג נולד כבן הצעיר ביותר למשפחה בת עשרה ילדים שמהם הגיעו לגיל בגרות רק ארבעה. אלברט גדל במשפחה ממעמד הפועלים. אביו חרארדוס דה יונג (Gerhardus) יליד פריזלנד שבצפון הולנד, היה פועל אשפה, אופה ושומר לילה. אמו, אקה ואן דר איימס (Akke van der Eems), הייתה חסידה של האנרכיסט ההולנדי פרדיננד דומלה ניוונהאויס (אנ') (Ferdinand Domela Nieuwenhuis).[2] היות שהיה צעיר הילדים ונולד לאחרי מות כמה מאחיו, פונק אלברט על ידי הוריו והיה היחידי מבין אחיו שאפשרו לו להמשיך בלימודים לאחר בית הספר היסודי, הוא למד הוראה.

בין השנים 1905–1909 למד דה יונג בבית ספר ממלכתי לחינוך בהארלם, לאחר סיום לימודיו היה מורה ולימד בין היתר בבית הספר ההומניטרי (Humanitaire School) של יעקב ואן רייס (Jacob van Rees) בבלאריקום שבדרום הולנד.

ב־1916 פוטר ממשרת ההוראה באמסטרדם, מכיוון שחי עם בת זוג ללא נישואים חוקיים, דבר שבעיני הרשויות היווה דוגמה שלילית לתלמידים. לאחר פיטוריו למד קצרנות והתחיל להתפרנס מכך.[3] אלברט דה יונג חי פעמיים עם ידועות בציבור. עם בת זוגו הראשונה אלידה ואן דר פלדה (Alida van der Velde) הוליד בת יוהנה, אך הזוגיות ביניהם ניתקה מהר. עם בת זוגו השנייה אליזבט בֶּפּ כהן (Elizabeth 'Bep' Cohen), יהודיה שהייתה בעצמה אנרכיסטית ואחות במקצועה. הוליד שני בנים, ארתור, שנקרא על שם האנרכיסט ארתור לנינג, ורודולף, שנקרא על שם האנרכיסט רודולף רוקר. בֶּפּ הייתה פעילה בארגוני סעד שונים ולאחר מלחמת העולם השנייה הייתה מבין מייסדי בית האבות הראשון בהולנד[4] שלא היה מכוון למאמיני דת מסוימת.

פעילות פוליטית וקשרים בין-לאומיים עריכה

דה יונג היה מטבעו איש ארגוני, הוא העריץ את פרודון[5](Proudhon) שסיסמתו "L'anarchie, c'est l'ordre" תאמה חלק מאופיו של אלברט. אף על פי שראה בבאקונין (Bakoenin) את ממלא מקום הסינדקליסטים הראשונים, דעותיו של פרודון על "החוזה שבין אנשים חופשיים ושווים" התאימו יותר לאישיותו.

הוא כתב מאמרים, ספרים, כ־40 חוברות בענייני כלכלה[6] ופוליטיקה מנקודת המבט האנרכיסטית, ואת הספרון החשוב "De Praktijk van Antimilitarism".

עד היום, גם במאה ה־21 מצטטים את מאמריו ודעותיו על כלכלה בדיונים ובוועידות שונות.

בין 1905 ועד 1940 היה פעיל בתנועה הליברלית ההולנדית, בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 השתתף בוועידות בין לאומיות רבות, באותה תקופה התיידד עם רודולף רוקר שהשפיע עליו מאוד. שמו של אלברט מופיע בארכיונים של רודולף רוקר ברשימת המכותבים החשובים שלו.[7]

בשנת 1921 היה דה יונג המארגן בפועל של הקונגרס האנטי מיליטריסטי הבינלאומי השלישי[8] [Internationalen Antimilitaristischen Kongress (IAK)] בהאג, ונסע בחשאי לפריז ולברלין כדי להכין את הקונגרס. עד שנת 1937 הוא היה פעיל ב־"משרד האנטי-מיליטריסטי הבינלאומי" שהיה בהאג.

דה יונג הכיר את הרוסים האנרכו-סינדקליסטים החשובים שאותם הוקיר מאוד: אלכסנדר שפירו (Alexander Shapiro), אלכסנדר ברקמן (Alexander Berknan), וולין (Voline), מולי שטיינר (Molly Steiner) וסימון פלשיין (Simon Flechine). בפריז הכיר את שלום שוורצבארד, שירה למוות בהאטמן האוקראיני רוצח היהודים סימון פטליורה, מה שהפליא אותו, כיוון שהכיר את שוורצבארד כאדם עדין. כמו כן הכיר והתיידד עם ג. מאקסימוב (G. Maximof) ואמה גולדמן (Emma Goldman). אמה אף שהתה בביתו בהאמסטדה בעת שערכה מסע הרצאות לאיסוף תרומות, ברחבי אירופה. בהספד לאלברט[3] בביטאון "האגודה ההולנדית לחקר ההיסטוריה החברתית" כתב בנו רודולף, בעצמו היסטוריון: "את האחרונה (אמה גולדמן) אני זוכר במעומעם מבקרת בבית ההורים: 'דודה' מוצקה שבנחישות השתלטה על בקבוק היין וכמישהי שאבי כיבד באופן ניכר". ההתכתבויות בין אמה לאלברט, מופיעות בארכיון[9] של אמה ומצוטטות ומוזכרות בספרים[10] שלה ושל אחרים.

מ־1 בינואר 1933 ועד 20 באפריל 1940 שימש דה יונג כעורך השבועון "De Syndicalist", השבועון היה מודפס בהקפדה, ואת הלוגו של שמו עיצב הצייר סזאר דומלה. בשבועון הופיעו, בין השאר, מאמרים מאת קרופוטקין (Kropotkin), קלרה מאייר ויכמן (Clara Meyer Wichman) והודעות על אירועים שונים.

לדה יונג היה עניין מועט באמנות לשמה, אך דרך התנועה האנרכיסטית הכיר מספר ניכר של אמנים שאותם כיבד והוקיר. הוא התיידד עם כריס לבו (Chris Lebeau)[11] שב־1934 צייר דיוקנים שלו ושל בת זוגו. דיוקנה הוצג בתערוכה אנטי נאצית[12] בהולנד באופן הפגנתי עם הכותרת "אשה יהודיה". דה יונג פגש את הצייר הבלגי אלברט דאינס, הוא הכיר את סזאר דומלה[13] (Cesar Domela), בנו של דומלה ניויינהאוס וסזאר הפגיש אותו עם מונדריאן, אותו אלברט אהב והעריך מאוד.

דה יונג נפגש והתכתב עם א. בורגי (A. Borghi) האיטלקי, א. סונצי (A. Sonchy) הגרמני, האנרכיסט ביורקלונד (Bjorklund) והסינדקליסט אלברט יאנסן (Albert Jansen) משוודיה.

ב־1933 עזר לגרהרד וארטנברג לברוח מהנאצים. עבור היהודים ארגן יחד עם הרמן חרוננדל (Herman Groenendaal), סרבן גיוס ושובת רעב, מצעד מחאה נגד תנאי המאסר. חרוננדל נתפס ודה יונג ברח והסתתר.

לאחר מלחמת העולם הראשונה[דרושה הבהרה] עריכה

לאחר מלחמת העולם הראשונה, פעל יחד עם בארט דה ליחט (Bart de Ligt) וקייס בוקה (Kees Boeke), שבסוף שנות ה-1920 הקים ב את בית הספר "מקום העבודה" (De Werkplaats), של האנרכו-סינדיקליסטים.[14] בבית ספר זה למדה לימים גם ביאטריקס, מלכת הולנד.[15]

ב-1931 נסע דה יונג לכנס העולמי של ה-CNT במדריד, שם נפגש עם רודולף רוקר. השניים נראים יחדיו בסרטון שנמסר לסינמטק הצרפתי (Cinematheque Francais) בספטמבר 2001.[16]

האנרכיסט פיט לארוס (Piet Laros), שהיה ידוע בין לוחמי מלחמת האזרחים בספרד, טען שהושפע להתגייס למלחמה זו, שאליה התגייסו רק הולנדים מעטים, על ידי אנטון קונסטנדה (Anton Constande) ואלברט דה יונג.[17]

ב-1933 היה דה יונג מעורב בהדפסת חומרי תעמולה אנטי מלחמתיים ואנטי נאציים בגרמנית לגרמניה, הפרסומים נשלחו לפנלו ומשם הוברחו על ידי חברים לדעה לתוך גרמניה.[18]

ב-1937 היה דה יונג בספרד, בין המתנדבים שהשתתפו במלחמת האזרחים במדינה.[19]

במלחמת העולם השנייה עריכה

במאי 1940, ערב הפלישה הנאצית להולנד, נאסר דה יונג יחד עם סוציאליסטים ופאשיסטים שהמשטרה הולנדית חשבה כמסוכנים למדינה. הוא שוחרר בתחילת הכיבוש הגרמני. לאחר שנאסר על ילדים יהודים ללמוד בבתי ספר "אריים",[3] ארגן דה יונג ולימד קבוצה של ילדים יהודים בהיימסטיידה.

ב־1942 ניסה הגסטפו בהולנד לאסור את אלברט דה יונג באשמת הכנות לבגידה (Vorbereitung Zum Hochverrat) וב־7 בפברואר עצרו בטעות מורה יהודי בעל שם דומה, דה יונגה (de Jonge), שהוחזר להולנד למחנה ווסטרבורק ומשם הועבר ב-18 במאי לסוביבור, שם נרצח כעבור כמה ימים.[18]

פעם שנייה אלברט ניצל ממעצר כאשר הלך לבקר את כריס לבו[18] בלי לדעת שכריס ואשתו נאסרו ידי הגרמנים, השכנים של הזוג לבו הזהירו אותו ממלכודת של הגרמנים.

בעזרת שכנים בהיימסטיידה וחברים לדעותיו הפוליטיות, עזר דה יונג למצוא מקומות מחבוא ודרכי בריחה למשפחות יהודיות, כולל מספר מבני משפחתה של בת זוגו אשר להם עזר לברוח דרך בלגיה. במסלול הבריחה לבלגיה נתפס אחד האנשים, ואלברט דה יונג נאלץ להסתתר עקב "עזרה לא חוקית ליהודים". בת זוגו באפ' כהן נאלצה להתחבא אצל חברים והבנים הועברו למחבוא בבית הספר "מקום העבודה", של קייס בוקה.

בשנת 1944 רוקן ביתם של הזוג,[3] אך חבר של התנועה פרץ לבית כמה פעמים לפני כן והצליח להוציא את כספי התנועה שהועברו לארצות הברית, לידי חברי התנועה, ביניהם רודולף רוקר שברחו לשם והמשיכו את המאבק בהיטלר.[20]

לאחר מלחמת העולם השנייה עריכה

ב־1946 היה דה יונג עורך העיתון "Socialisme van Onderloop" ובשנים 1960–1964 היה עורך כתב העת "Buiten de Perken", בו גם פרסם קטעים מחייו שמאוחר יותר יצאו לאור בספר.[21] לאחר המלחמה הוציא דה יונג לאור פרסום מודפס על סטנסיל (de Anarchosyndicalistische Persdienst או ASP).

ב-22 בפברואר 1948 מונה דה יונג לגזבר של קרן "דומלה ניוונהאוס", ויחד עם ארתור לנינג מצא את רוב כספי הקרן שנעלמו בתוך בנק הביטוח לפועלים. הכספים הושבו אליהם והועברו לבניית "מוזיאון פרדיננד דומלה ניוונהאויס"[22] דה יונג ארגן שם תערוכות ב־1959 וב־1969 ועד מותו שימש כמנהל ויושב ראש המוזיאון.

לדברי בנו רודולף,[3] עסק גם בשחזור ספרייתו בפעם השנייה בחייו. התלהב מאוד מתנועת הפרובו (Provobeweging), אחר פעולותיהם עקב, וראה בהם תחייה של הרעיונות האנרכיסטיים. עד ליום מותו נותר צלול דעה.

מכתביו עריכה

חלק ניכר מכתביו נמצא בארכיון[23] ה-International Insitute of Social History באמסטרדם.

  • Domela Nieuwenhuis. Korte beschrijving van leven en werk van de grondlegger en baanbreker van het socialisme in Nederland (1846–1919). Uitgeverij Kruseman, 1966. Google Books
  • Fritz Brupbacher (1874–1945) en zijn verhouding tot het anarchisme. Anarcho-Syndicalistische Persdienst, 1952. Google Books
  • De spoorwegstaking van 1903. Anarchistiese uitgaven, 1953
  • De praktijk van het antimilitarisme (Den Haag, 1921)
  • 25 jaar oorlog aan den oorlog, 1904-1929 (1929)
  • Het rapport-Welter van socialistisch standpunt beschouwd (Amsterdam, 1932)
  • Oorlog tegen het Duitsland van Hitler? (Amsterdam 1933)
  • Fragmenten uit mijn leven. De Herinneringen van Albert de Jong, Kelder

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלברט דה יונג בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Scott Greer, The Anarchists, The Anarchists, ‏2005 (באנגלית)
  2. ^ Nick Heath, De Jong, Albert 1891-1970, Lib.com.org, ‏23/5/2009 (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 4 5 Rudolf de Jong, Over mijn vader Albert Andries de Jong, Mededelingenblad 39, 1971, עמ' 31
  4. ^ Rudolf de Jong, Anarchisme.nl, ‏16/10/2019 (בהולנדית)
  5. ^ Albert de Jong, https://libertaireorde.wordpress.com/2017/11/23/fragmenten-uit-het-leven-van-albert-de-jong-1891-1970/, Libertaire Orde, ‏23/11/2017 (בהולנדית)
  6. ^ Kees, Verslag/report of RWE 14 November: The political economy of anarchism, Globalinfo, ‏7/12/2011 (באנגלית)
  7. ^ Rudolf Rocker & Albert de Jong, [https://www.mmfpublications.nl/mmf_publications/m490_descr.htm THE ARCHIVE OF RUDOLF ROCKER, 1894-1958 THEORETICIAN OF ANARCHOSYNDICALISM], International Institute of Social History Amsterdam (בגרמנית, אנגלית, ספרדית ועוד שפות)
  8. ^ Albert de Jong, PEOPLE PILL (בגרמנית)
  9. ^ Emma Goldman & Albert de Jong, Emma Goldman Papers, International Institute Of Social History, ‏1928-1929, 1931-1939 (באנגלית, גרמנית)
  10. ^ Emma Goldman, Vision On Fire (עמ' 37), ספרים (באנגלית)
  11. ^ Rudolf de Jong, [De Jong, Albert 1891-1970 LEBEAU, Joris Johannes Christiaan], BWSA, ‏18/10/2014 (בהולנדית)
  12. ^ Rudolf de Jong, Mechteld de Bois, Yme Kuiper, Sanny de Zoete, De jaren dertig, Chris Lebeau Kunstenaar en Anarchist, 2011, Amsterdam / Heerenveen: Ferdinand Domela Nieuwenhuis Fonds Museum Willem Van Haren, 2011, עמ' 35, ISBN 978-94-91130-00-7. (בהולנדית)
  13. ^ Cesar Domela, HANINA FINE ARTS (באנגלית)
  14. ^ Peter Marshal, Demanding The Impossible: A History of Anarchism (עמ' 485), ספרים (באנגלית)
  15. ^ Scott Greer, The Anarchists, ספרים (באנגלית)
  16. ^ Russell Canpbell, Arena : Anarchist Film and Video (עמ' 14), ספרים (באנגלית)
  17. ^ Rudolf de Jong, Anarchist Support for Spain, International Instituut Voor Sociale geschiedenis, ‏2017 (באנגלית)
  18. ^ 1 2 3 Arie Hazekamp, Albert de Jong en de Strijd Tegen Fascisme en Oorlog, AS 35, Stichting AS, 2007, עמ' 11-15
  19. ^ Nederlandse Vrijwilligers in de Spaanse Burger Oorlog, International Instituut voor Sociale geschiedenis (בהולנדית)
  20. ^ Anders G/ Graf, Anarchisten gegen Hitler: Anarchisten, Anarcho-Syndikalisten (עמ' 229), ספרים (באנגלית)
  21. ^ Fragmenten Uit Het Leven Van Albert De Jong (1891-1970), Libertaire Order, ‏23/11/2017 (בהולנדית)
  22. ^ DOMELA NIEUWENHUIS MUSEUM, Museum Heerenveen (בהולנדית)
  23. ^ Archief Albert A. de Jong, International Institute of Social History (בהולנדית, אנגלית , גרמנית, צרפתית , ועוד)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלברט_דה_יונג&oldid=36173233"