אלבר סובול

היסטוריון צרפתי

אלבר מריוס סובולצרפתית: Albert Marius Soboul; ‏27 באפריל 1914 - 11 בספטמבר 1982) היה היסטוריון צרפתי, התמחה בהיסטוריה של המהפכה הצרפתית ותקופת נפוליאון בונפרטה. כיהן כפרופסור בסורבון ומופקד הקתדרה לחקר המהפכה הצרפתית באוניברסיטה זו.

אלבר סובול
Albert Soboul
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 27 באפריל 1914
Ammi Moussa, אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בספטמבר 1982 (בגיל 68)
נים, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי המהפכה הצרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט Georges Lefebvre עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט Georges Bensoussan, Jean-Pierre Gross, Jean-Paul Bertaud, Jean-Noël Luc, Maurice Genty עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Prix Dumas-Millier (1972) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו עריכה

נולד באלג'יר וגדל במחוז ארדש בדרום צרפת. לאחר מות אביו ב-1922 חי עם אמו אצל דודתו בעיר נים. את לימודיו סיים בתיכון לואי הגדול בפריז.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס ליחידת ארטילריה. ב-1940 נפצע ושוחרר. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית והיה פעיל בתנועת ההתנגדות הצרפתית. תחת הנחייתו של ז'ורז' לפבר כתב את הדיסרטציה שלו על הסנקילוטים של פריז בשנה השנייה למהפכה. לאחר קבלת תואר הדוקטור החל ללמד באוניברסיטת בלז פסקל בקלרמון-פראן. ב-1967, לאחר שנים של מחקר והוראה, קיבל את הקתדרה לחקר המהפכה הצרפתית בסורבון. במשך שנים ערך את כתב העת Annales historiques de la Rèvolution française והיה לחוקר הצרפתי הבולט ביותר בתחום מחקר ההיסטוריה של המהפכה.

גישתו במחקר עריכה

גישתו הייתה מרקסיסטית והוא הדגיש את מלחמת המעמדות כבסיס להבנת המהפכה, סיבותיה, התפתחותה ותוצאותיה, זאת על אף שהוא עצמו הגדיר את עצמו כהיסטוריון מהמסורת הקלאסית של אלכסיס דה טוקוויל, ז'אן ז'ורס ולפברה. מחקריו מרובים בפרטים ונתונים מתך חיי היום-יום, ששפכו אור בעיקר על מעמד הסנקילוטים ("המון העם") כמעמד בעל חשיבות וכליבה של המהפכה (בצד, ואף יותר מן הבורגנות). על עמדה זו ספג ביקורת מהיסטוריונים רוויזיוניסטים שטענו שתיאור הסנקילוטים כפרולטריון מוקדם הוא אנכרוניזם ושלסנקילוטים לא הייתה תודעה מעמדית אלא שהיו המון מוסת, בער ונפשע שמניעיו שנאה וקנאה בבני מעמדות האצולה וההון ורצון לנקום בהם ולהחליפם[1].

כמו כן בולט ניתוחו את שלטון הטרור כנובע מהמאבק המהפכני כנגד כוחות שקמו עליה להחריבה מבפנים ומבחוץ ומתוך ההקשר הכלכלי. גם על גישה זו ספג ביקורת קשה מההיסטוריונים הרוויזיוניסטים, בעיקר פרנסואה פירה.

ספרו בעברית עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Paul R. Hanson (2009). Contesting the French Revolution. John Wiley. pp. 95–96.