אלישבע, אם יוחנן המטביל
אלישבע (ביוונית: Ἐλισάβετ, אֶלִיסַבֵּט) היא קדושה נוצרייה. על פי המסופר בברית החדשה הייתה רעייתו של זכריה הכהן ואימו של יוחנן המטביל.
 | |
| פסלה של אליזבת בכנסייה בבמברג, בבוואריה שבגרמניה | |
| לידה |
המאה הראשונה לפנה"ס חֶבְרוֹן, ממלכת הורדוס  |
|---|---|
| פטירה | המאה הראשונה |
| קדוש עבור | כל הכנסיות |
| חג | 5 בנובמבר |
| פטרונית של | נשים הרות, מחוז כנסייתי פולדה שבגרמניה |
  | |
קורות חיים עריכה
על פי המסופר בבשורה על פי לוקאס (פרק א' 36) בברית החדשה אלישבע הייתה קרובת משפחה של מרים, אם ישו. היפוליטוס הקדוש קבע כי הן היו בנות דודות (אימה של אליזבת, סובה, ואימה של מרים, חנה היו אחיות).
על פי הבשורה על פי לוקאס אלישבע הייתה בת למשפחת כוהנים (לוקאס א' 5), ונישאה לבעלה זכריה שהיה אחד ממשמרות הכהונה בבית המקדש השני. לוקאס מספר כי אלישבע ובעלה היו צדיקים, אולם אלישבע הייתה עקרה ולא נולדו להם ילדים.
בעת שהקטיר קטורת על מזבח הזהב בבית המקדש התגלה לזכריה מלאך שניבא את הולדת בנו.
במהלך הריונה של אלישבע ביקרה אותה מרים - אירוע המכונה "הביקור". ביקור זה התרחש בבית הקיץ של אלישבע וזכריה -מקום המזוהה כיום בכנסיית הביקור בעין כרם (אף שבברית החדשה מצוין כי המקום הוא "עיר ביהודה", אשר יש המזהים אותה עם חברון).
על פי המסופר בספר לוקאס, כאשר ברכה מרים את אלישבע קפץ התינוק בביטנה. אלישבע התמלאה ברוח קודש וקראה למרים "ברוכה את מנשים, וברוך פרי בטנך" (לוקס א' 41 - 42).
בתשובה השיבה מרים את ברכת המגניפיקט.
לאחר הולדת בנה נאלצה אלישבע להסתתר מחיילי הורדוס אשר הורה על טבח התמימים. כאשר הגיעו החיילים לביתה קראה אלישבע אל ההר שיסתיר אותה והסלע פתח את פיהו ואלישבע הסתתרה מאחוריו. בכנסית הביקור מצוי סלע שהנוצרים מאמינים שהסתיר את אלישבע.
אלישבע קבורה במנזר יוחנן במדבר, בסמוך לירושלים.
קדושה נוצרית עריכה
אליזבת, ובעלה זכריה נחשבים לקדושים על ידי הכנסייה הנוצרית קתולית והכנסייה היוונית אורתודוקסית. על פי הקתולים יום חגה מצוין ב-5 בנובמבר ועל פי היוונים אורתודוקסים והכנסייה האנגליקנית, יום חגה מצוין ב-5 בספטמבר (יחד עם יום חגו של בעלה).
