אלכסנדר ברוניאר
אלכסנדר ברוניאר (בצרפתית: Alexandre Brongniart ; 5 בפברואר 1770 – 7 באוקטובר 1847) היה כימאי, זואולוג ומינרלוג צרפתי. הוא היה בנו של הארכיטקט אלכסנדר-תאודור ברוניאר (Alexandre-Théodore Brongniart) ואביו של הבוטניקאי אדולף-תאודור ברוניאר (Adolphe-Théodore Brongniart).
 | |
| לידה |
5 בפברואר 1770 former 6th arrondissement of Paris, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
7 באוקטובר 1847 (בגיל 77) former 10th arrondissement of Paris, צרפת |
| ענף מדעי | כימיה, גאולוגיה, מינרלוגיה, זואולוגיה |
| מקום מגורים | צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| מקום לימודים |
בית הספר הלאומי הגבוה למכרות |
| מוסדות |
Manufacture nationale de Sèvres |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Cécile Coquebert de Montbret (1800–?) |
| צאצאים |
אדולף-תאודור ברוניאר, Herminie-Caroline Brongniart, Mathilde-Émilie Brongniart |
| מספר צאצאים |
3 |
| תרומות עיקריות | |
| ניהול מפעל החרסינה בסוור, כתיבות ספרי לימוד בסיסים במינרלוגיה, קביעת שיטה לסיווג זוחלים, חקר הגאולוגיה של אזור פריז | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ברוניאר נולד בפריז. ב-1788 הוא היה שותף בהקמת אגודת המדענים "החברה הפילומטית של פריז" (Société Philomathique de Paris). ב-1794 הוא צורף לארגון האליטסטי Corps des Mines, ב-1796 היה פרופסור למדעי הטבע ב-École Centrale des Quatre-Nations, וב-1800 מונה על ידי הכימאי קלוד ברטולה (Claude Louis Berthollet) למנהל מפעל החרסינה של סוור (Manufacture nationale de Sèvres), בחירה שהתברר בדיעבד כהחלטה מוצלחת. ברוניאר, שהיה אז בסך הכול בן 30, הביא למשרה את השכלתו כמדען, בייחוד כמהנדס מכרות, ידע שהיה רלוונטי לכימיה של חומריים קרמיים, את כישוריו כמנהל, את הבנתו העמוקה בכספים ואת הידע הנרחב באסתטיקה נאו-קלאסית. הוא המשיך לנהל את המפעל בסוור, תחת השינויים הרבים שחלו בשלטון בצרפת של אותם זמנים, במשך 47 שנים.
ב-1807 פרסם את הספר "מסה בסיסית על מינרלוגיה" (Traité élémentaire de minéralogie), שהפכה במהירות להיות ספר קלאסי בתחום. בעקבות פרסום המאמר "חיבור על הגאוגרפיה המינרלוגית של סביבת פריז" (Essai sur la géographie minéralogique des environs de Paris) ב-1810, הוא כתב ב-1812 יחד עם ז'ורז' קיווייה את הספר "תיאור גאולוגי של סביבת פריז" (Description géologique des environs de Paris). מהדורה מתוקנת של הספר יצאה ב-1822. ב-1815 הוא נבחר כחבר באקדמיה הצרפתית למדעים.
ב-1822 החליף ברוניאר את רנה ז'יסט אאיאי בתפקיד פרופסור למינרלוגיה במוזיאון הלאומי הצרפתי להיסטוריה של הטבע שנוסד אחרי המהפכה.
ב-1823 הוא נבחר כחבר ממדינה זרה לאקדמיה המלכותית השוודית למדעים
תרומותיו העיקריות עריכה
- בעקבות עבודתו באגן פריז היה ברוניאר בין החלוצים לתרום למדע הסטרטיגרפיה באמצעות זיהוי של מאובנים מנחים לתיארוך שכבות, בייחוד לתור השלישון כפי שפרסם בספר שיצא לאור ב-1829 ( Tableau des terrains qui composent l'écorce du globe. Essai sur la structure de la partie connue de la Terre).
- אלכסנדר ברוניאר טבע את המונח אופיוליט (מיוונית אופיס – "נחש"). ב-1813 הוא השתמש במונח על מנת לתאר סלע שנראה כמו עור נחש. כיום המונח התרחב מעבר לסלע עצמו (כיום המינרל סרפנטין), והוא מתאר קטע מהקרום הימי שהורם והוצב על היבשה, הבנוי בחלקו מסרפנטין. הוא גם טבע את המונח ואריוליט (מלטינית "מנומר") על מנת לתאר סלע יסוד שבמבנהו יש בועיות המזכירות אבעבועות שחורות.
- ברוניאר הציע שיטה חדשה לסיווג זוחלים הוא גם ערך מחקר יסודי על טרילוביטים
- ברוניאר כתב כמה מסות בנושאי מינרלוגיה ואומנות הקרמיקה.
- הוא היה המייסד של המוזיאון הלאומי לקרמיקה (Musée national de Céramique-Sèvres) מאחר ששימש במשך 47 שנים כמנהל מפעל החרסינה בסוור.
קישורים חיצוניים עריכה
- Alexandre Brongniart, Traité des arts céramiques, ou des poteries considérées dans leur histoire, leur pratique et leur théorie – תוכן ספר שכתב ברוניאר בנושא קרמיקה ויצא לאור ב-1854.
- אלכסנדר ברוניאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלכסנדר ברוניאר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)