אלכסנדר פן

אלכסנדר פֶּן (נולד בשם אברהם פפליקר שטרן; 14 בפברואר 1906 – 19 באפריל 1972) היה משורר ישראלי, שנודע בחייו הסוערים בהם התערבבו מזגו החם ואהבה לחיי הבוהמה, משיכה לארץ ישראל ורעיונות קומוניסטיים. הוא כתב שירים רגשיים ויצריים וכן שירים אידאולוגיים-פוליטיים.

אלכסנדר פן

לידה	14 בפברואר 1906 נז'ני-קולימסק, רפובליקת סאחה-יקוטיה, האימפריה הרוסית
פטירה	19 באפריל 1972 (בגיל 66) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית העלמין קריית שאול
שפות היצירה	רוסית, עברית
תקופת הפעילות	1920–1972 (כ־52 שנים)
בן או בת זוג	חנה רובינא
צאצאים	זרובבלה ששונקין, אילנה רובינא
מספר צאצאים	4

אלכסנדר פן (שוכב משמאל) בביקור אנשי "טראסק" בשייך אברק. אלכסנדר וציפורה זייד במרכז התמונה

לוחית זיכרון לאלכסנדר פן ליד ביתו ברחוב דיזנגוף 211 בתל אביב

קברו של אלכסנדר פן בחלקת הסופרים, בית העלמין קריית שאול, תל אביב.

פן נחשב לאחד מראשוני הבוהמה התל אביבית. הוא היה נשוי פעמיים, ואב לשלוש בנות ובן משלוש בנות זוג.

תולדות חייו

ילדותו ונעוריו

אברהם פפליקר שטרן נולד באקימובקה (כיום יקימיבקה במחוז זפורוז'יה, אוקראינה), עיירה בתחום המושב. אביו יוסף היה מנהל חדר ומורה לעברית, ואמו סוניה זפרמן הייתה בת מלמד, שעל שם אביה נקרא. עם השנים בָּדָה המשורר לעצמו מוצא נעלה יותר: הוא סיפר שבא לעולם בניז'ני-קולימסק, לחוף ים הקרח הצפוני, לאב יהודי, מצאצאי הרבי שניאור זלמן מלאדי, ולסובוטניקית בת לרוזן שוודי בשם ינסן. פן נהג לספר שאמו נפטרה זמן מה לאחר לידתו והוא גדל אצל סבו, שהיה צייד דובים. בגרסתו הבדיונית, נהרג סבו במסע ציד כשהיה בן עשר והוא נאלץ לכאורה לנדוד במשך שנים בארץ בימי המהפכה הבולשביקית ומלחמת האזרחים הרוסית, עד שמצא את אביו בפיאטיגורסק שבקווקז. לאחר הגיעו לשם, אף טען שהיה צריך לעבור גיור.

בשנת 1920 התחיל לכתוב שירים ברוסית, והתפרסם שירו הראשון "בן ההפקר". הוא התיידד עם כמה ממשוררי "הדור החדש" ברוסיה, ולדימיר מאיקובסקי, בוריס פסטרנק וסרגיי יסנין (לימים תרגם משיריהם לעברית). בנוסף, למד ראינוע (אמנות הסרט האילם) במוסקבה.

פן התאמן באיגרוף במועדון הספורט "מכבי" במוסקבה, וגם ערך את ירחון המועדון. המועדון פעל במחתרת מאז שהיבסקציה סגרה אותו בשנת 1920. הרדיפות חיזקו את נטייתו של פן אל הציונות ואל היהדות, והוא למד בעל פה קטעים מהתנ"ך ומשיריהם של ביאליק ושל זלמן שניאור. ב-1926 נאסר בגלל פעילות ציונית ונשלח לאסיה התיכונה. יקטרינה פשקובה, אשתו הראשונה של הסופר מקסים גורקי, הייתה פעילה בארגון "הצלב האדום הפוליטי", ופעלה לשחרורו של פן וב-1927 הוא יצא מברית המועצות.

עלייה לארץ ישראל

על פי רישומי לשכת העלייה ביפו, פן עלה לארץ ישראל ב-9 ביוני 1927 באונייה "נובורוסיסק" בגיל 19 כשבכיסו 10 דולרים. זאת לאחר שהשלטונות הרוסיים הסכימו לחלופין – שמשמעותו הייתה המרת הגירוש ביציאה לארץ ישראל באמצעות הצלב האדום.

אלכסנדר ביחד עם נתן אקסלרוד הקימו את בית הספר הראשון בארץ לאמנות הראינוע (בשם "מולדת"). הוא עבד גם עם ירושלים סגל וניסה את כוחו במשחק ובבימוי, אבל ניסיונתיו בתחום זה כשלו.

לאחר מכן היה שותף לניסיונה של קבוצת "השחר" מרחובות להתיישב על אדמת רוחמה ולייסד במקום התיישבות חקלאית. פן נחשב בלתי כשיר לעבודה גופנית והוצב בעיקר בתורנויות שמירה.

נישואיו עם בלה דון

בתקופה זו חיזר פן אחרי בלה (איזבלה) דון, שהייתה אהובת חברו מימי מכבי במוסקבה, בעת שחברו נסע לברלין לטיפול רפואי. דון דחתה את חיזוריו של פן והוא איים כי אם לא תיענה לו הוא יתאבד בירייה. במהלך שמירה, ירה בעצמו ונפצע.

בלה דון הוקסמה מן המעשה, ועברה לגור איתו בתל אביב. כעבור מספר חודשים, בשנת 1928 נישאה דון בת ה-18 לפן, שכתב באותה שנה את שירו "לא אני הוא האיש". באותה שנה נולדה בתו זרובבלה (לימים זרובבלה ששונקין-פיין), והזוג עבר לרחובות. פן היה מראשוני המאמנים באיגרוף במועדון הספורט הפועל תל אביב, והוא בקושי הצליח לפרנס את משפחתו משיעורי איגרוף שהעביר. בלה הרתה שנית זמן קצר לאחר הולדת זרובבלה. בשנת 1931 נולד בן, אדם שמו, אך הוא נפטר כעבור שנה וחצי. לאחר מספר שנים התגרשו פן ובלה דון.

כתיבה בעברית

בעת עלייתו לארץ ישראל, לא ידע פן עברית, אך השקיע מאמצים רבים להשתלט על השפה, ביניהם, קיבל מדי יום שישי שיעור בן שש שעות בשפה העברית מחיים נחמן ביאליק. תוך שנים מעטות החל לכתוב בעברית.

ב-1929 הכיר פן את אברהם שלונסקי, שעודד אותו לפרסם שירים בעברית. כעבור זמן קצר הכיר גם את נתן אלתרמן ואת ביאליק. שיריו התפרסמו בעיתונים "דבר", "במפנה" ובכתבי העת "כתובים", "עתים", "טורים", "אורלוגין" ו"מאזניים".

בשנת 1932 פרסם ב"דבר" טור מחורז פוליטי-אקטואלי בשם העט "תנו רבנן". טור זה קדם לטורו הנודע של נתן אלתרמן, "הטור השביעי" (בראיון ששודר בקול ישראל ב-2013, אמרה בתו של פן, סינילגה, כי פן הוא שהציע לאלתרמן להחליף אותו ככותב של הטור). בשנת 1935 כתב אלכסנדר פן את השירים לסרט הראשון דובר העברית, "זאת היא הארץ" של הבמאי ברוך אגדתי, שתיאר את המפעל הציוני. עוד באותה שנה התפרסמה הפואמה הפציפיסטית הארוכה "נגד!", שהייתה פופולרית מאוד בחוגי השמאל ביישוב. בעקבות מלחמת האזרחים בספרד כתב פן את הפואמה "ספרד על המוקד".

בעיתון הקומוניסטי "קול העם" פרסם פן טורים פוליטיים עוקצניים (1947–1967) וחתם עליהם בשם העט "יוד-חת" – ראשי תיבות של "יישר חוח" (קוץ), על משקל "יישר כוח".

חנה רובינא ורחל לופטגלס

בשנות ה-30 היה פן חבר בוועדת הרפרטואר של תיאטרון "הבימה". הוא פגש בשחקנית התיאטרון המפורסמת חנה רובינא וניהל איתה רומן. ב-1934 נולדה בתם, הזמרת אילנה רובינא.

אשתו השנייה, רחל לוּפטגלַס (בת אחיו של מעצב הבמה עמנואל לופטגלס), הייתה אחות. הוא פגש בה כשטיפלה ברובינא שהחלימה מהלידה הקשה. פן נותר נשוי לרחל עד יום מותו. רחל הרתה לפן את בתו השלישית, סינילגה, לימים סינילגה אייזנשרייבר-פן. (פרוש שמה – בת שלגים באחת השפות הסיביריות, שפת הטונגוסים – כשם קמע על צווארם של ציידים סיביריים; התפרסם בזכות ספרו של הסופר הרוסי ויאצ'סלב שישקוב שאחת הדמויות בו היא בחורה שמאנית אשר גרה ביער ומפתה גברים, ושמה סינילגה). סינילגה ילדה את בתה הבכורה, אלכסנדרה, בשנת 1968.

מחלתו ומותו

פן היה חולה סוכרת, ובשנים האחרונות לחייו החריפה מחלתו והרופאים נאלצו לקטוע את רגלו, ולאחר מכן קטעו גם את רגלו השנייה. במוצאי יום העצמאות של שנת 1972 נפטר, ונקבר בבית הקברות קריית שאול. על קברו נכתבו המילים "אדמה, אדמתי, רחומה עד מותי", השורה הראשונה מתוך שירו "על גבעות שייח' אבריק", שנכתב בעקבות רציחתו של השומר אלכסנדר זייד, והולחן על ידי מרדכי זעירא.

בשנת 1975 העבירה בתו סינילגה את ארכיונו הספרותי למכון כ"ץ לחקר הספרות העברית (כיום מרכז קיפ) באוניברסיטת תל אביב.

הרומן "נשף חברים" שהתפרסם בשנת 1993, נכתב בידי הסופר והאמן עמוס אריכא והתבסס על הרומן שנקשר בין פן לחנה רובינא. אביו של אריכא, הסופר יוסף אריכא שהיה בן גילו של פן ומכר וותיק שלו, היה גם שותף לגורלו של פן; שניהם סבלו מסכרת קשה ונפטרו בהבדל של חודשיים. שניהם קבורים ב"שורת היוצרים" בבית העלמין בקריית שאול.

מסכת חייו הדרמטית הונצחה גם בשנת 2003 בסרט "היה או לא היה", ובהצגה נושאת אותו שם שכתבה עדנה מזי"א בשנת 2007.

בשנת 2008 עיריית תל אביב ביקשה לתלות שלט לזכרו בחזית הבניין שבו התגורר, ברחוב דיזנגוף 211. עקב התנגדות השכנים לכך, העירייה הציבה במקום עמוד לזכרו.

דעותיו הפוליטיות

פן נקרע בין דעותיו הקומוניסטיות, בין אופיו הניהלסטי, הבוהמייני, המרדני והסוער, שמתואר לפעמים כאנרכיסטי, ובין חיבתו לארץ ישראל. פן היה קומוניסט אדוק ולוחמני. בשנת 1947 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה והיה למשורר הבולט והחשוב ביותר של המפלגה ושל ממשיכתה לאחר הקמת המדינה, מק"י. פן ניהל את המדור הספרותי בעיתון הקומוניסטי הישראלי "קול העם", ובעקבות כך התיידד עם מזכ"ל המפלגה שמואל מיקוניס. בעקבות דעותיו הפוליטיות, הוחרם פן על ידי הממסד ושירתו לא פורסמה במשך כ-20 שנים, כמו כן לא היה חבר באגודת הסופרים העבריים.

במלאת לפן חמישים שנה אמר עליו אלתרמן:

לולא היה משתייך משורר זה למחנה בו הוא עומד, הרי, ללא ספק, היה חגו מקיף את כל החוגים הציבוריים והיה הופך לחגה של השירה העברית החדשה. שירתו היא זרם בפני עצמו בספרות העברית, והביקורת הישראלית עוד תצטרך לתת דעתה ולחקור ביתר עמקות ופירוט את הזרם הזה שיסודו - מרד.

מרדנותו של פן באה לידי ביטוי לא רק כלפי החברה הישראלית, אלא גם כלפי מפלגתו. פן נמנע מלתרום לגיליון החגיגי לציון יום הולדתו השבעים של סטלין בשנת 1948. כמו כן, נאלץ פן להתמודד עם צנזורה פנימית: ראשי המפלגה סירבו להדפיס שירים בעלי אופי לאומי-ציוני בספרו, וב-1965 סירב "קול העם" לפרסם שיר שכתב פן בגנות הצהרתם האנטי-ישראלית של אולבריכט ונאצר (השיר הופץ בסופו של דבר בהעתקים פרטיזניים).

עם הפילוג במק"י בשנת 1965 נשאר פן במפלגה שרוב רובה היה עתה יהודי. בשנת 1967, לאור עמדות המפלגה ולאחר נישואי בתו סינילגה לארתור אייזנשרייבר, אשר ציין בפניהם ובפני רבים אחרים כי מדובר גם במתנת נישואין, עזב את המפלגה. זאת, על אף שלאור הפצרותיו של חברו מיקוניס המשיך לפרסם ב"קול העם" וקיבל תמיכה מן המפלגה. בעקבות הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בקיץ 1968 התנתק לחלוטין מהמפלגה הקומוניסטית. בארבע השנים האחרונות לחייו העביר שוב את מרכז הכובד של כתיבתו לשירה הלירית, והעובדה שניתק עצמו מהמפלגה ולא מילא בה עוד כל תפקיד הפכה אותו למוכר מעט יותר בציבור הרחב.

שירתו

פן כתב שירים ליריים וגם שירים אידאולוגיים פוליטיים. במהלך חייו פרסם רק שלושה ספרי שירה, ששניים מהם מכילים פואמות ארוכות. רק בשנת 1956, 26 שנה לאחר שפרסם את שירו הראשון בעברית, יצא לאור מבחר ראשון משיריו, בשם לאורך הדרך, בהוצאת הספרים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית ובליווי תחריטים מאת האמן גרשון קניספל. בהקדמה לספר זה כתב פן:

במבחר יצירותי זה אינני פוסח אף על סוג אחד מכלל סוגי השירה שטיפחתים בשירה העברית. בצורה רטרוספקטיבית הריני מפגין לעין הקורא סדרת שירים למן הליריקה האישית ביותר עד להתגלמותה בליריקה סוציאלית-חברתית.

בשנת 1965 יצא לאור בברית המועצות, ברוסית, קובץ שיריו הלב בדרך. אחדים מהשירים תורגמו על ידי פן עצמו. היה או לא היה, שנערך בידי יוסי גמזו, יצא לאור בהוצאת צ'ריקובר בשנת 1972, יומיים לאחר מותו של פן. בנוסף לשירים, כולל הספר גם שני פרקים מהרומן האוטוביוגרפי סאנ'קה ז'יד, שבו מתאר פן את המסע הרגלי שערך בנעוריו, מבית סבו לבית אביו. בהקדמה לקובץ זה כתב גמזו:

אפשר שלא מקרי - אף כי, ודאי, פטאלי - היה הפסדנו אנו, אוהבי־השיר, שאינם נמנים עם קוראי הבמות בהן נדפסה שירתו של פן, ושלא זכינו לקראו באותן במות, שלהן הורגלנו. עוול זה - יותר משהוא עוול שחטאוּ למשורר ממונים־מטעם, נעדרי־טעם, במימסדנו הספרותי - הריהו עוול לשוחר השירה העברית, הרשאי לשאול עתה, כלמראה מכּר ותיק: היה או לא היה? והיכן הסתתר כל העת?

בשנת 1977 יצא לאור, בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", מבחר שירים נוסף, בשם רחוב העצב החד-סטרי.

מבחר משיריו, בשם לילות בלי גג, שנערך בידי עוזי שביט, יצא בשנת 1985, אף הוא בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". כל כתביו המקובצים יצאו בשנת 2005 לאור, בשם השירים, בשני כרכים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב, ובעריכת חגית הלפרין ועוזי שביט.

בשנת 2018 יצאו לאור טורי "יוד חת" ו"תנו רבנן" בספר הטור האדום, שירי העת והעיתון, מחקר ועריכה: חגית הלפרין, בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב, 2018.

רבים משיריו של פן הולחנו, ובהם "וידוי" (שהלחין סשה ארגוב, ביצעה לראשונה מיכל טל בשנת 1971, ומאוחר יותר גם אילנה רובינא, צילה דגן, אורה זיטנר, מתי כספי ויהודית רביץ), "היה או לא היה" (שהלחין מרדכי זעירא) ובוצע על ידי אריק לביא ו"לא אני הוא האיש", שזכה לכמה לחנים, בין היתר מצד צביקה פיק, רוני וייס ומשה וילנסקי. שיר מוכר נוסף שכתב הוא סורו מני ללחן עממי, שבוצע במקור על ידי "צלילי העוד" ומאוחר יותר על ידי גידי גוב. "שיר לעצמי" אשר בוצע על ידי רבע לאפריקה כחלק מפרויקט "גורע וזורח" ויצא לאור בשנת 2021.

התיאטרון הקאמרי ערך הפיק וביצע מחווה לפן בשנת 2006.

דיסקוגרפיה

• אלכסנדר פן, אוסף שירים. נוסטלגיה עברית, 2001.
• גיא לוי, פֶּן – מוזיקה חדשה לשירי אלכסנדר פן. נענע דיסק, 2015.

לקריאה נוספת

• חגית הלפרין, יסודות סטאטיים ודינאמיים ביצירות אלכסנדר פן וגלגוליהם, דיסרטציה, 1986
• חגית הלפרין, שלכת כוכבים: אלכסנדר פן – חייו ויצירתו עד 1940, פפירוס, 1989
• יעקב אגמון, שאלות אישיות – מבחר ראיונות – ריאיון עם אלכסנדר פן בתאריך 30 באוקטובר 1969, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1994, עמ' 275 – 282
• חגית הלפרין, צבע החיים: חייו ויצירתו של אלכסנדר פן, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז קיפ באוניברסיטת תל אביב, 2007
• יעקב בסר (עורך), אלכסנדר פן: 100 שנים להולדתו, עתון 77, גיליון 305, נובמבר 2005
• אילת נגב, אלכסנדר פן: כל חייו היו אגדה, בתוך שיחות אינטימיות, תל אביב: משכל, 1995. גרסה דיגיטלית בפרויקט בן־יהודה
• יעקב אגמון, כשאני שותה לבדי, אז אני לא שותה לבדי, ריאיון עם אלכסנדר פן, מעמול – מגזין תרבות, גיליון 6, 2015.

סרטים

• אלכסנדר פן – סרט דוקומנטרי משנת 1974 המספר את סיפורו של המשורר אלכסנדר פן, (1:00:56), יו-טיוב
• ערב אלכסנדר פן – תוכנית לזכרו של המשורר אלכסנדר פן צוותא 1976, (1:13:14), יו-טיוב

סרטונים

• אלכסנדר פן- כתבתה של מירי קרימולובסקי (8:28 דקות), יו-טיוב

קישורים חיצוניים

• עטר פלג, רחומה עד מותי (על אלכסנדר פן ואלכסנדר זייד), סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה וידיעת הארץ, תמוז תש"ף, יולי 2020
• שירי אלכסנדר פן: "סְתָם נוֹשֵׂא", "היא", "לך", דבר, 4 בנובמבר 1932, "את", דבר, 4 בנובמבר 1932, "לאורך הדרך", דבר, 18 בפברואר 1966, נר לנשמת, דבר, 1 במאי 1970, מהפכת אוקטובר, על המשמר, 4 בנובמבר 1949, בלדה על שלושים וחמשה, על המשמר, 20 בינואר 1950, ברכת המעמד ל-1 במאי, על המשמר, 29 באפריל 1948
• אלכסנדר פן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• "השירים", אלכסנדר פן, באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2005
• אלכסנדר פן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• חגית הלפרין, פן (פפליקר-שטרן) אלכסנדר (אברהם), ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• יאירה גנוסר, ככה לחתוך משורר, עתון 77, גיליון 305, נובמבר 2005
• יצחק לאור, עשיית צדק עם משורר, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2005
• היה או לא היה
• אריאנה מלמד, מה עבר על פן, באתר ynet, 24 באוקטובר 2005
• דליה קרפל, היה רע לתפארת, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2007. המשורר אלכסנדר פן המציא לעצמו ילדות אקזוטית
• קטע ארוך מתוך ספרה של הלפרין, "צבע החיים", באתר "טקסט"
• מתן חרמוני, לפייס את אלכסנדר פן, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2007
• ששון סומך, ערב-ערב עם אלכסנדר פן, באתר הארץ, 8 בינואר 2007
• יֵצֶר ואידאולוגיה בשירת אלכסנדר פן פרופסור יוסי גמזו
• דוד מרחב, לזכרו של אלכסנדר פן, Gogay ‏, 3 בנובמבר 2000
• מרב יודילוביץ', זוכרים את אלכסנדר פן, באתר ynet, 20 בפברואר 2006
• האזנה לשירי אלכסנדר פן, באתר זמרשת
• חגית הלפרין, הקטנים אוהבים אגדות, הגדולים פוחדים לשכוח, באתר הארץ, 25 באפריל 2012
• עופרה עופר אורן, במה התאהב המשורר המפתה?, בבלוג "סופרת ספרים", 14 בפברואר 2016
• ראיון רדיו עם בתו של המשורר, סינילגה אייזנשרייבר-פן, בתוכנית 'המוסף לספרות' ברשת א' ששודרה ב-17 במאי 2013 (ראיינה: רונה גרשון-תלמי)
• ריאיון עם פן בגלי צה"ל(הקישור אינו פעיל, 12 במרץ 2020) – 1969 (ראיין יעקב אגמון)
• יצחק לאור, פּן דווקא כּן, באתר הארץ, 29 במאי 2018
• אלכסנדר פן, שלכת כוכבים, נובלה, 1935 - קטעים. ההדירה חגית הלפרין, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2019
• חגית הלפרין, אלכסנדר פן התמחה גם באיגרוף, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אפריל 2022