אלפרד שטיינהרדט

אלפרד שטיינהרדט
Alfred Steinhardt
	אין תמונה חופשית
לידה	1 ביוני 1923
פטירה	9 במאי 2012 (בגיל 88); י"ז באייר תשע"ב
מקום קבורה	בית הקברות מורשה
מדינה	ישראל
	פרופיל ב-IMDb

אלפרד (פרֶדי) שטיינהרדט (Alfred Steinhardt; ‏1 ביוני 1923 – 9 במאי 2012) היה מפיק סרטים, במאי, צלם ועורך ישראלי.

ביוגרפיה עריכה

שטיינהרדט נולד ב-1923 בעיר פשמישל שבדרום-מזרח פולין, בן למשפחה יהודית בת שני ילדים. אביו, אלכסנדר, היה רופא בתפקיד בכיר ובעל השקפה ציונית, שאף שקל לעלות לארץ ישראל. הוא למד בבית ספר פולני. מפרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 ועד קיץ 1941 חולקה העיר פשמישל על נהר הסן; הצד המערבי נותר בידי הגרמנים והצד המזרחי נמסר לצבא האדום. שטיינהרדט זכה דרך פציינט גרמני של אביו לעבודה כעוזר מקרין בבית קולנוע בצד הגרמני. לאחר כשנה נשלח לגטו בו שרד עם אביו ואחותו עד כיבוש העיר בידי הצבא האדום בסוף יולי 1944. אמו נרצחה באחת האקציות שיצאו מן הגטו. מפשמישל עבר עם משפחתו לגרמניה ומשם המשיך לצרפת. בשנים 1946–1948 למד בפריז בבית הספר לקולנוע "L'école Technique de Cinéma". עלה לארץ באוגוסט 1948 ובמלחמת העצמאות שירת בגדוד השישי של חטיבת הראל כצלם צבאי במבצע עין. שטיינהרדט השתתף ב-1952 בפגישה בדירתו של יעקב מרקס ברחוב הירקון בתל אביב, שבה הוחלט על הקמת איגוד ההסרטה, על יסוד פסטיבל קולנוע בחיפה ועל חלוקת "פרס צבר". עמו השתתפו בפגישה הצלם נפתלי אבנון (רובינשטיין), מפקד יחידת ההסרטה בצה"ל, והצלמים יעקב יונילוביץ' ורולף קנלר. בשנים 1949 - 1954 שירת כבמאי ביחידת ההסרטה של צה"ל, בדרגת סגן. ב-1953 ביים וערך סרט על גדוד הצנחנים בשם "חוד החנית". הסרט קיבל פרס ראשון בתחרות סרטים תעודיים של איגוד הסרטים הישראלי. במהלך שנותיו בשירות הצבאי עסק במפות וצילומים בחיל המודיעין, ובתפקידי פיקוד והדרכה שונים. בהמשך, כאיש מילואים, שירת ביחידת דובר צה"ל כצלם, תסריטאי, עורך ובמאי, במבצע סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.

ב-1954 היה עוזר במאי בסרט "גבעה 24 אינה עונה". לאחר הקים חברה להפקת סרטי פרסום והדרכה. את הסרט הראשון שהפיק הזמינה אצלו חברת הפרסום טל-אריאלי. ב-1958 היה צלם באו"ם בניו יורק, ובמקביל למד ב-National Film Board of Canada שבמונטריאול. ב-1959 למד בניו יורק באולפן השחקנים, ובלוס אנג'לס ביונייטד ארטיסטס. בשנים 1960 - 1961 למד בניו יורק ב-Seven Arts Center, City College ו-Robert Lewis Theater Workshop. כן היה אחראי על הסרטים בקונסוליה הישראלית בניו יורק. בשנים 1961 - 1962 תפקד כמתאם צילום במשפט אייכמן בירושלים.

לאחר מלחמת ששת הימים החל צה"ל באיסוף החומר שצולם במהלכה והתברר שאין מספיק חומר על מנת ליצור סרט המכסה את כל מאורעות המלחמה. מוטה גור, שעמד בראש חטיבת הצנחנים שפרצה לעיר העתיקה, החליט להזמין סרט לשם כך שיכלול את החומר המתועד בתוספת שחזורים (למשל, שחרור ירושלים). לשם כך נבחר שטיינהרדט כבמאי. הוא נעזר במפקדי הגזרות והיחידות לצורך יצירת הסרט. הסרט "ששת הימים" הוצג בישראל החל ממרץ 1968.

בשנות ה-70 וה-80 ביים מספר סרטי קולנוע באורך מלא, בהם "סלומוניקו","יהיה טוב סלומוניקו" "סרט וארוחת בוקר" ו"מסג'יסט הצמרת". שמחה זבולוני, מפיק הסרט צ'רלי וחצי, הציע לשטיינהרדט לביים את הסרט, אך שטיינהרדט לא היה מעוניין לאחר שקרא את התסריט.

אלפרד שטיינהרדט נפטר ברמת השרון בשנת 2012, בגיל 88. נקבר בבית העלמין מורשה.^[1]

פרסים עריכה

1953 - פרס הצטיינות בתחרות הסרט הישראלי הטוב לשנת 1953, הוענק על ידי עיתונאי הקולנוע בישראל לסרט "חוד החנית", אותו ביים במסגרת יחידת ההסרטה הצבאית.
1960 - פרס ראשון בקטגוריה שחור-לבן בפסטיבל הבינלאומי לסרטי פרסום וטלוויזיה בוונציה שבאיטליה, עבור הסרט "פלטיאל בלונה פארק", אותו ביים והפיק.
1961 - פרס ראשון בקטגוריה שחור-לבן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי לסרטי פרסום וטלוויזיה בקאן, צרפת, עבור הסרט "אמרון מקלט רדיו", אותו ביים והפיק.
1959 - 1961 - פרסים לסרטוני פרסום בפסטיבלים של האיגוד הישראלי לפרסום, עבור "סעודת מלכים", "סרטון לקראת העתיד", "חיים נוחים", "דלק דלק", "בית המכס", "פלטאל בלונה פארק", "נסיעה לחו"ל", "שולחנות נפרדים", "רומיאו ויוליה" ועוד.