אל-חיבה
אל-חיבה (בערבית: الحيبة) היא אתר ארכאולוגי במצרים שבו שכנה העיר המצרית העתיקה תיו-ג'אית, שם עתיק שמשמעו "חומותיהם", אשר מתייחס לחומות המקיפות הגדולות שבאתר. בקופטית נודעה העיר בשם תאוג'ו, ובתקופת יוון ורומא העתיקות היא נקראה אנקירונפוליס. העיר שכנה בתחומי הנום ה-18 של מצרים העליונה, וכיום האתר הוא בתחומי מחוז בני סוויף.
החל משלהי תקופת השושלת העשרים (במאה ה-11 לפנה"ס) ועד לתקופת השושלת העשרים ושתיים (אמצע המאה ה-9 לפנה"ס עד שלהי המאה ה-7 לפנה"ס) הייתה אל-חיבה עיר ספר שסימנה את חלוקת מצרים בין הכהנים הגדולים של אמון ששכנו בתבאי לפרעוני מצרים ששכנו בטאניס. חומה גדולה נבנתה סביב האתר, מלבנים שהוחתמו בשמות הכהנים הגדולים פינג'ם הראשון ומנח'פרה. בתקופה מוקדמת יותר התגורר באל-חיבה הכהן הגדול חרי-חר ופעל משם. בתקופת השושלת העשרים ושתיים בנה שישק הראשון מקדש באתר שהוקדש ל"אמון-גדול-השאגות", ובו רשימה טופוגרפית מלאה של כל הערים שכבש במהלך "מסע הניצחון הראשון" שלו בארץ ישראל. המקדש מעוטר גם בדמות בנו, אוסורקון הראשון.
בשנת 1890 התגלתה באתר מגילת ון אמון המספרת את סיפורו של מסע ימי של כהן אמון ממצרים לעיר גבל אשר שכנה בלבנון. מטרת המסע הייתה רכישת קורות עצי ארז לצורך בניית סירה לאל אמון.
מאז שנת 2001 הייתה אל-חיבה למוקד חפירות ארכאולוגיות של קבוצת ארכאולוגים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. אולם, עקב חוסר היציבות במצרים מאז ההפיכה במצרים, הורשו בוזזים לבזוז את האתר באופן שיטתי, כשהם חופרים מאות בורות, חושפים קברים, הורסים חומות ומשאירים אחריהם פסולת.
