אל אטלס
ַ
 | |
| אטלס במדי סן פרנסיסקו ווריורס, 1970 | |
| לידה |
7 בנובמבר 1936 (בן 87) ניוארק, ניו ג'רזי, ארצות הברית |
|---|---|
| עמדה | רכז |
| גובה | 1.83 מטר |
| מספר | 16 |
| מכללה | קרוליינה הצפונית A&T |
| דראפט |
בחירה מספר 39, 1960 פילדלפיה ווריורס |
| היכל התהילה | נבחר ב-2019 כ"תורם" |
| קבוצות כשחקן | |
| 1960–1971 | פילדלפיה/סן פרנסיסקו ווריורס |
| קבוצות כמאמן | |
| 1969–1983 | סן פרנסיסקו/גולדן סטייט ווריורס |
| הישגים כמאמן | |
|
זכייה באליפות ה-NBA (1975) מאמן במשחק האולסטאר (1975, 1976) | |
| קבוצות כג'נרל מנג'ר | |
| 1976–1986 | גולדן סטייט ווריורס |
אלווין אוסטין "אל" אטלְס הבן (באנגלית: .Alvin Austin "Al" Attles Jr; נולד ב-7 בנובמבר 1936) הוא כדורסלן ומאמן עבר אמריקאי. שיחק בקבוצת פילדלפיה/סן פרנסיסקו ווריורס מליגת ה-NBA בין השנים 1960–1971, אימן אותה בין השנים 1969–1983, ושימש כג'נרל מנג'ר שלה בין השנים 1976–1986. בעונת 1974/1975 הוביל את הווריורס לזכייה באליפות ה-NBA, כמאמן הקבוצה.
בפברואר 1977 הפרישו הווריורס את גופייתו של אטלס, עם המספר "16".[1] בספטמבר 2019 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל.[2]
קריירת משחק עריכה
לאחר שלמד ארבע שנים באוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית A&T, נלקח אטלס בבחירה ה-39 של דראפט ה-NBA 1960, על ידי פילדלפיה ווריורס.[3] במהלך עונתו השנייה בפילדלפיה השתתף ב"משחק 100 הנקודות של וילט צ'מברלין", ואף היה הקלע השני של קבוצתו עם 17 נקודות, ללא אף החטאה מהשדה (8 מ-8).[4] בעונת 1963/1964 סייע לווריורס להעפיל לגמר ה-NBA, עם ממוצע של 10.9 נקודות למשחק, אך קבוצתו הפסידה לבוסטון סלטיקס (1–4) אשר זכתה באליפות השישית ברציפות. בעונת 1966/1967 חזרו הווריורס למעמד הגמר, בו הפסידו לפילדלפיה 76' בתוצאה 2–4. בעונת 1970/1971 קלע אטלס 2.0 נקודות למשחק, ובסיומה פרש ממשחק, בגיל 34.
לאורך 11 עונותיו ב-NBA, כולן כשחקן הווריורס, רשם אטלס ממוצעים כוללים של 8.9 נקודות, 3.5 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים למשחק.[5]
קריירת אימון עריכה
במהלך עונת 1969/1970 מונה למאמן הווריורס, בעודו שחקן הקבוצה.[6] בעונת 1974/1975 הוליך את הווריורס לזכייתם השלישית אי פעם באליפות ה-NBA, הודות ליכולת מצוינת של שחקן הקבוצה ריק בארי בסדרת הגמר מול וושינגטון בולטס. בכך היה אטלס המאמן האפרו-אמריקאי השני בתולדות ה-NBA שזוכה באליפות, אחרי ביל ראסל. בעונות 1977 ו-1978 לא הצליחה גולדן סטייט לשחזר את העפלתה לגמר ה-NBA, וב-6 העונות הבאות תחת אטלס לא השתתפה כלל בפלייאוף. בסיום עונת 1982/1983 התפטר אטלס מאימון הקבוצה, ומאז לא חזר לאמן. מאזנו הכולל ב-14 עונותיו כמאמן הווריורס עומד על 557 ניצחונות ו-518 הפסדים (51.8%) בעונה הסדירה, ו-31 ניצחונות ו-30 הפסדים (50.8%) בפלייאוף.[7]
קריירה כג'נרל מנג'ר עריכה
.jpg)
בקיץ 1976, לקראת עונתו השמינית כמאמן הקבוצה, מונה אטלס לג'נרל מנג'ר של גולדן סטייט, ונשאר בתפקיד זה עד סיום עונת 1985/1986. בין פעולותיו הבולטות כג'נרל מנג'ר:[8]
- בדראפט 1976 צירף את רוברט פאריש בבחירה השמינית.
- בדראפט 1978 צירף את פרוויס שורט בבחירה החמישית.
- ביוני 1980 העביר את רוברט פאריש ובחירת דראפט עתידית (בה נלקח קווין מקהייל) לבוסטון סלטיקס בתמורה לשתי בחירות דראפט עתידיות.
- בדראפט 1980 צירף את ג'ו בארי קארול בבחירה הראשונה.
- באוגוסט 1980 העביר את פיל סמית' לסן דייגו קליפרס בתמורה ללויד פרי.
- בספטמבר 1980 העביר את ויין קופר ליוטה ג'אז בתמורה לברנרד קינג.
- באוקטובר 1982 העביר את ברנרד קינג לניו יורק ניקס בתמורה למייקל ריי ריצ'רדסון.
- בפברואר 1983 העביר את מייקל ריי ריצ'רדסון לניו ג'רזי נטס בתמורה לסליפי פלויד ומיקי ג'ונסון.
- בדראפט 1985 צירף את כריס מאלין בבחירה השביעית.
קישורים חיצוניים עריכה
- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
הערות שוליים עריכה
- ^ Attles Honored with NBCA’s Chuck Daly Lifetime Achievement Award, באתר הקבוצה, 4 ביוני 2017
- ^ ההכרזה על מחזור היכל התהילה 2019, באתר הרשמי, 6 באפריל 2019
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1960, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות "משחק 100 הנקודות של צ'מברלין", באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות הקריירה של אטלס ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ Hall Pass, באתר הווריורס, 6 באוגוסט 2014
- ^ סטטיסטיקות האימון של אטלס, באתר basketball-reference.com
- ^ פעולותיו של אטלס כג'נרל מנג'ר, באתר basketball-reference.com