אמנות (מחזה)

אמנות (צרפתית: Art) הוא המחזה השלישי של המחברת הצרפתיה יסמינה רזה. המחזה עלה להצגת בכורה בשנת 1994 בתיאטרון שאנז אליזה בפריז והפך עד מהרה להצלחה ברחבי העולם; הוא הוצג בזה אחר זה בבירות ערים רבות בעולם, זכה במספר פרסים (פרס מולייר, פרס טוני ופרס לורנס אוליבייה) ותורגם לכ-35 שפות, כולל עברית.

אמנות
כתיבה יסמינה רזה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הצגת בכורה 1994 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס אוליבייה, פרס טוני למחזה הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עטיפת הגרסה האנגלית של המחזה

המחזה, המעלה שאלות על קו התפר שבין רעות גברית ואמנות, עוסק בידידות ארוכת שנים בין שלושה גברים שמועמדת למבחן על ידי ציור. אחד מהשלושה, סרג', רוכש ציור מודרני שכולו מלבן לבן - בסכום עתק של לא פחות מ-200,000 פרנקים. הוא מגן על הבחירה שלו, אך חברו הטוב מארק מזדעזע מכך שהוא קורא ל"חתיכת בד צבועה לבן" אמנות ותוקף את החלטתו. בתווך עומד החבר השלישי איוואן המנסה לפייס בין השניים.

המחזה אינו מחולק למערכות ולסצנות מסורתיות, אך מפוצל בכל זאת לחלקים ממוספרים. חלק אחד הוא דיאלוגים בין שתי דמויות, חלק נוסף כולל מונולוגים שאחת הדמויות מפנה ישירות לקהל, וחלק אחר הוא שיחה בין כל השלושה. בתחילת הסוף של המחזה, וברוב הסצינות המתרחשות בדירה של סרג', מוצג ציור לבן גדול באופן בולט.

הגרסה העברית של המחזה בתרגום של נסים אלוני הוצג בתיאטרון בית ליסין בשנת 1996, בהשתתפות השחקנים יוסי בנאי וששון גבאי. המחזה עלה שוב בדצמבר 2011 בתיאטרון חיפה בכיכובם של נתן דטנר בתפקיד מרק, נורמן עיסא בתפקיד איוואן ואוהד קנולר בתפקיד סרג'.[1] בינואר 2019 הועלה המחזה פעם נוספת באותו תרגום בחוג לאומנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. הגרסה המקורית בצרפתית בוימה בין היתר על ידי פטריס קרברה, והשתתפו בה השחקנים פייר ואנק (מארק), פבריס לוקיני (סרג') ופייר ארדיטי (איוואן). הנוסח האנגלי של המחזה, שחובר על ידי כריסטופר המפטון, עלה ב'תיאטרון ווסט אנד' בלונדון באוקטובר 1996, בכיכובו של אלברט פיני. בפברואר 1998 הוא הוצג בברודוויי בניו יורק בהשתתפות אלן אלדה (מארק), ויקטור גרבר (סרג') ואלפרד מולינה (איוואן), והמשיך להופיע 600 פעמים. גרסאות מקומיות של המחזה הוצגו בין היתר בערים ברלין, שיקגו, טוקיו, ליסבון, סנט פטרסבורג, בומביי, יוהנסבורג, בואנוס איירס, תוניסיה וברטיסלאבה.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ טל לוין, עכבר העיר אונליין, חדשות במה: הבימה עדיין לא חוזרים לכיכר, באתר הארץ, 01 באוגוסט 2011