אנדרה קרטס
אנדרה קֶרְטֵס (במקור קוֹהְן (כהן), בהונגרית: Kertész André; 2 ביולי 1894 – 28 בספטמבר 1985) היה צלם יהודי-הונגרי, אשר ידוע בזכות תרומתו פורצת הדרך לפיתוח הקומפוזיציה בצילום וסדרות הצילום שלו. קרטס לא זכה להערכה על תרומתו לעולם הצילום בכלל וצילום העיתונות בפרט במהלך חייו, אלא רק לאחר מותו.
 | |
| צילום משנת 1982 | |
| לידה |
2 ביולי 1894 בודפשט |
|---|---|
| פטירה |
28 בספטמבר 1985 (בגיל 91) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית  |
| שם לידה | Kohn Ándor |
| לאום | הונגרי |
| תחום יצירה | צילום |
| פרסים והוקרה |
לגיון הכבוד (1983) מלגת גוגנהיים |
  | |
קורות חיים עריכה
אנדרה קרטס נולד בשם אנדור (Kertész Andor) בבודפשט למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. הוא היה ילד אמצעי בין שלושה ילדים. כאשר אביו, אשר פירנס את המשפחה כמוכר ספרים, נפטר ב-1908 ממחלת השחפת, נשארה אמו ללא יכולת לפרנס את המשפחה, ודודו מצד אמו לקח חסות על המשפחה והיה כאב לשלושת הילדים. זמן קצר לאחר מכן עברה המשפחה לחלקת אדמה שהייתה שייכת לדוד. קרטס גדל בנוחות ובתנאים טובים, דבר שעיצב והשפיע רבות מאוחר יותר על הקריירה שלו כצלם.
קרטס, לעומת אחיו הבכור, לא גילה עניין בלימודי הכלכלה והעסקים, ונמשך אל תחום האיור ואל פעולות כמו דיג ושחייה בנהר הדנובה, שהיה קרוב לאחוזת דודו. בשלב מסוים החל לגלות עניין בצילומי מגזינים, ובעקבות כך החל ללמוד צילום.
אחרי שחסך מספיק כסף, קנה קרטס את מצלמתו הראשונה ב-1912, למרות התנגדות משפחתו שרצתה שילמד כלכלה ועסקים כמו אחיו. בזמנו הפנוי צילם את האיכרים, הצוענים והנופים בסביבתו. בשנת 1914 גויס לצבא האוסטרו-הונגרי ונשלח לקו החזית במלחמת העולם הראשונה, שם צילם תמונות מחיי היום יום בתעלות הלחימה. מרבית התמונות הללו הושמדו מאוחר יותר. הוא נפצע מפגיעת כדור ב-1915, סבל משיתוק זמני בידו הימנית, ונשלח לבית חולים. מאוחר יותר הועבר לאזור אחר, שם המשיך לצלם. צילומיו הראשונים פורסמו בשנת 1917 במגזין.
קרטס לא החלים ברמה מספקת כדי לחזור אל החזית, ובשנת 1918, בתום המלחמה, שוחרר. הוא החל לעסוק בסחר במניות, אז פגש את אשתו לעתיד, שעסקה גם היא בתחום זה. היא דגמנה לקרטס בצילומיו, והוא החל לצלם גם את אחיו הצעיר. קרטס עזב את עבודתו במניות, והחל לנסות לעסוק בחקלאות ובדבוראות, אך לאחר תקופה קצרה חזר לעסוק במניות. הוא רצה להגר לצרפת על מנת ללמוד שם צילום בצורה מסודרת, אך אמו הניאה אותו מכך, והוא נשאר בהונגריה.
בשנת 1923, בחר איחוד הצלמים ההונגרי להעניק פרס לאחת מתמונותיו, אך בתנאי שידפיס אותה בסוג הדפסה שונה. קרטס לא אהב זאת, ודחה את הפרס. במקום זאת, קיבל דיפלומה מהאיחוד.
בשנת 1925 אחד מהמגזינים בהונגריה בחר בתמונה שלו לתמונת השער, וקרטס התפרסם בכל המדינה. באותה תקופה החלטתו לנסוע לצרפת ללמוד צילום התחזקה, והוא אכן נסע. הוא השאיר מאחוריו את אמו, אחיו הבכור, ארוסתו הלא-רשמית ודודו, שנפטר זמן קצר לאחר מכן. אחיו הצעיר היגר לארגנטינה. ארוסתו חיכתה שהוא יתבסס בצרפת, ואז נסעה אליו והשניים נישאו. הייתה זו תקופה בה אמנים הונגרים רבים היגרו לצרפת, ביניהם רוברט קאפה.
קרטס החל לצלם למספר מגזינים במדינות אירופה, בהן איטליה, צרפת, גרמניה ובריטניה. הוא שינה את שמו הפרטי מאנדור לאנדרה, שם שנשאר לשארית חייו.
בפריז הוא נחל הצלחה מסחרית גדולה, וב-1927 הוא היה לצלם הראשון שהציג תערוכת יחיד. קרטס התחבר אל תנועת הדאדא שהתחילה באותה תקופה, ובעקבות ביקור אצל מספר חברים פסלים הושפע גם מהקוביזם. הוא החל להיות צלם בעל שם והיו לו תערוכות יחיד רבות, כמו גם תערוכות משותפות. באותה תקופה צילם פורטרטים רבים, ביניהם של מפורסמים כגון פיט מונדריאן ומארק שאגאל.
בשנת 1933 פרסם את ספר הצילום הראשון שלו, אשר היה מוקדש לאמה של אשתו, שנפטרה באותה שנה.
קרטס הגיע לניו יורק עם אשתו באוקטובר 1936 במטרה למצוא תהילה כצלם בארצות הברית, וגם להימלט מאירופה שהייתה תחת השלטון הנאצי. הוא התאכזב מהחיים הקשים באמריקה, וחש שהם הפכו, להגדרתו, ל"טרגדיה גמורה". האנשים בארצות הברית לא הגיבו באותן אופן שבו הגיבו האנשים בפריז כאשר צילם תמונות שלהם. מיד לאחר הגעתו, הגיע קרטס לביומונט ניוהל, העורך הראשי במחלקת הצילום במוזיאון לאמנות המודרנית. קרטס הציע לניוהל כמה תמונות מתוך האוסף שלו "הפרעות" כדי שיציג אותם במוזיאון. ניוהל העביר ביקורת שלילית על התמונות, דבר שהעליב את קרטס. ניוהל בחר להציג מספר תמונות מצומצם של קרטס במוזיאון.
קרטס הסכים להצעת העבודה בסוכנות קיסטון בעיתונות מצולמת, אך מצא את עצמו מבלה את רוב זמנו בסטודיו של החברה. קרטס התאכזב ועזב את החברה. ב-25 באוקטובר 1938 הציג המגזין "LOOK" סדרה של תמונות שנקראו "כבאי הולך לבית הספר", שהייתה שייכת לקרטס, אך הקרדיט ניתן לארני פרינס, מנהל סוכנות קיסטון.
אנדרה ספג עלבונות מצד עורכים אשר לא היו מוכנים להכיר בעבודותיו. בשנות ה-40 וה-50 הוא הפסיק לעבוד עבור מגזינים והחל להשיג הצלחה בינלאומית.
_and_Andr%C3%A9_Kert%C3%A9sz_in_1975_b.jpg)
במהלך שנות הקריירה שלו כצלם שנמשכו כ-70 שנה, הוענקו לקרטס מספר רב של פרסים על הישגיו בתחום הצילום. הוא היה הצלם הראשון אשר יצר גלריות שלמות שהורכבו מצילומים שלו והופיע ברחבי העולם. אך למרות הפרסים שקיבל במשך השנים, קרטס עדיין נותר לא מוכר ברמה הבינלאומית, אף בשנות חייו האחרונות. רק לקראת סוף חייו התחיל לזכות להכרה בינלאומית, בייחוד לאחר מותו. קרטס נחשב לאחד האישים הגדולים ביותר בתולדות העיתונות המצולמת ובתולדות הצילום בכלל.
קרטס נפטר בשלווה בשנתו בביתו ב-28 בספטמבר 1985. גופתו נשרפה ואפרו נקבר יחד עם אשתו.
קישורים חיצוניים עריכה
אנדרה קרטס, ברשת החברתית Goodreads- אליסיה שחף, על אנדרה קרטס, בפרק "על הקריאה", "עומק שדה", באתר רשימות
- אנדרה קרטס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
