אנדרו וייאת'
אנדרו ניואל וייאת' (Andrew Newell Wyeth; 12 ביולי 1917 – 16 בינואר 2009) היה אמן חזותי, בעיקר צייר ריאליסטי, בסגנון הציור האזורי בארצות הברית. הוא אחד האמנים הידועים ביותר בארצות הברית במחצית המאה ה-20.
 | |
| אנדרו וייאת' בטקס הענקת המדליה הלאומית לאמנויות, 2007 | |
| לידה |
12 ביולי 1917 צ'אדס פורד, פנסילבניה |
|---|---|
| פטירה |
16 בינואר 2009 (בגיל 91) צ'אדס פורד, פנסילבניה |
| לאום | אמריקאי |
| תחום יצירה | ציור |
| זרם באמנות |
ריאליזם  |
| הושפע על ידי |
ניואל קונברס וויאט |
| יצירות ידועות | עולמה של כריסטינה |
| פרסים והוקרה |
המדליה הלאומית לאומנויות מדליית הזהב של הקונגרס מדליית החירות הנשיאותית |
| בן או בת זוג |
Betsy James Wyeth |
| צאצאים |
Jamie Wyeth |
| adrewwyeth.com | |
  | |
הנושאים שהיו חביבים על וייאת' ביצירותיו היו הנופים והאנשים סביבו, בעיר הולדתו צ'אדס פורד בפנסילבניה ובבית הקיץ שלו בקושינג, מיין. וייאת' ציין לעיתים קרובות כי: "אני מצייר את חיי." אחד הדימויים הידועים ביותר באמנות המאה ה-20 בארצות הברית הוא הציור "עולמה של כריסטינה", המצוי באוסף המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. זהו ציור טמפרה משנת 1948, כאשר וייאת' היה בן 31.
תולדות חייו עריכה
ילדותו עריכה
אנדרו וייאת' היה הצעיר מבין חמשת ילדיו של המאייר והאמן אן. סי. וייאת' ואשתו קרולין בוקיאוס וייט. הוא נולד ב-12 ביולי 1917. אביו היה אב קשוב אשר דאג לטפח את תחומי העניין והכישרון של כל אחד מילדיו. משפחתו נהגה לבלות יחדיו בקריאה, טיולים ובטיפוח "קרבה לטבע", ולהיסטוריה המשפחתית.[1]
אנדרו למד בבית כיוון שסבל מבריאות לקויה. בדומה לאביו, וייאת' הצעיר אהב לקרוא והעריך את שירתו של רוברט פרוסט ואת כתביו של הנרי דייוויד ת'ורו ויחסיהם עם הטבע. לרגישותו כאמן תרמו גם מוזיקה וסרטים.[2] מקור השפעה עיקרי, עליו דן וייאת' בהרחבה, היה סרט אילם משנת 1925, "המצעד הגדול", בבימוי קינג וידור .[3][4] וייאת' טען שראה את הסרט, אשר מתאר דינמיקה משפחתית דומה לשלו, "מאה ושמונים פעם" והאמין שליצירה קולנועית זו הייתה את ההשפעה הגדולה ביותר על עבודתו. וידור יצר מאוחר יותר סרט תיעודי, בשם "מטאפורה", בו הוא דן עם וייאת' על השפעת "המצעד הגדול" על ציוריו, כולל הציורים: חורף 1946, שלג, דיוקן של רלף קליין ומפלט אחר הצהריים של ילד במעלה העץ.[3][5]
אביו של וייאת' היה המורה אשר לימד אותו. כיוון שלמד בבית, הוא ניהל חיים מוגנים וממוקדים באופן אובססיבי. וייאת' סיפר על אותה תקופה: "אבא החזיק אותי כמעט בכלא, החזיק בי לעצמו בעולם שלי, ולא נתן לאף אחד להיכנס לתחום זה. זה היה עשוי כמעט כאילו עלי להישאר ביער שרווד של רובין הוד עם העלמה מריאן והמורדים."[6]
בשנת 1920 התפרסם אביו של וייאת' והמשפחה אירחה לעיתים קרובות ידוענים בהם פרנסיס סקוט פיצג'רלד ומרי פיקפורד. הבית המה פעילות יצירתית ורוח תחרות.[6] כל אחיו של וייאת' היו מוכשרים. אחותו הבכורה, הנרייט, הפכה לציירת דיוקנאות וטבע דומם ידועה. קרולין, אחותו השנייה, הייתה אף היא לציירת. נתנאל, הילד השלישי, היה ממציא מצליח. אן הייתה מוזיקאית בגיל צעיר והפכה למלחינה בהיותה בוגרת. אנדרו היה בן זקונים.[1]
הנחייתו של אן. סי. וייט עריכה
אנדרו החל לצייר בגיל צעיר. הוא ידע לשרטט עוד בטרם למד לקרוא.[6] כשהיה נער, אביו הביא אותו אל הסטודיו שלו והעניק לו את שיעורי האמנות היחידים שקיבל אי פעם. אביו נטע בו השראה לאהבתו לנופים כפריים, לחוש הרומנטי ולמסורות אמנותיות.[1] למרות שוייאת' לא שאף להתמחות ביצירת איורים, הוא יצר איורים שעליהם הופיעה חתימת אביו בתקופת נעוריו.[6]
בהדרכת אביו וייאת' התמחה בציור גוף האדם ובשימוש בצבעי מים, ומאוחר יותר למד מגיסו לצייר בטמפרה. הוא למד בכוחות עצמו תולדות האמנות, ופיתח הערכה רבה לציירי הרנסאנס ולמסורת הציור האמריקאי, באופן מיוחד וינסלו הומר.[2]
באוקטובר 1945 נהרגו אביו ואחיינו בן השלוש, בהתנגשות עם רכבת לאחר שרכבם נתקע על המסילה סמוך לביתם. וייאת' התייחס למות אביו כאירוע מכונן שלו בקריירה אמנותית שלו, בנוסף להיותו טרגדיה אישית.[7] זמן קצר לאחר מכן, התגבש סגנונו האמנותי של וייאת' לסגנון שליווה אותו כאמן בוגר.[8]
נישואין וילדים עריכה
ב-1940, וייאת' התחתן עם בטסי ג'יימס,[4] אותה פגש בשנת 1939 במיין.[9] כריסטינה אולסון, אשר הפכה למודל אייקוני בציורו "עולמה של כריסטינה", פגשה את וייאת' לאחר שהוצגה לו על ידי אשתו.[9] לבטסי הייתה השפעה רבה על אנדרו, בדומה לאביו. היא נטלה תפקיד חשוב בניהול הקריירה האמנותית שלו. פעם צוטטה כאומרת: "אני הבמאית ויש לי את השחקן הטוב בעולם".[6] בשנת 1943 נולד ילדם הראשון, ניקולס. שלוש שנים אחריו נולד ג'יימס (ג'יימי"). וייאת צייר את דיוקנאות שני ילדים (הציורים "ניקולס" ו"רחוק").
בנו ג'יימי הלך בדרכי אביו וסבו והיה לדור השלישי של אמנים לבית וייאת'.[10]
מותו עריכה
אנדרו וייאת' מת בשנתו ב-16 בינואר 2009, בעיר מגוריו צ'אדס פורד, פנסילבניה, לאחר מחלה קצרה. הוא היה 91 שנים.[11]
יצירתו עריכה
בשנת 1937, כאשר וייאת' היה בן שלושים, הוא הציג לראשונה בתערוכת יחיד של צבעי מים בגלריה מקבת' בניו יורק. כל הציורים שהוצגו בתערוכה נמכרו ועתידו מאותה עת נראה מובטח. סגנונו שונה משל אביו, חסכני יותר, "יבש" ומוגבל יותר בקשת הצבעים בה השתמש. וייאת' היה אמן חזותי, המתואר בעיקר כצייר בסגנון ריאליסטי. בראיון שהעניק למגזין לייף בשנת 1965 אמר וייאת' כי למרות שרואים בו צייר ריאליסטי, היא רואה עצמו כאמן מופשט: "הדמויות שלי, האובייקטים של ציורי נושמים בדרך שונה; יש שם ליבה אחרת - התרגשות שהיא לבטח מופשטת. אלוהים, כאשר אתה מתחיל להתבונן במשהו, באובייקט פשוט, ומבין את המשמעות העמוקה של אותו דבר - אם יש לך רגש ביחס אליו, אין לדבר סוף."[8]
רוב עבודתו של וייאת' היא בסגנון אזורי (אנ'). הנושאים שהיו חביבים על וייאת' ביצירתו היו הנופים והאנשים אשר סביבו, בעיר הולדתו צ'אדס פורד בפנסילבניה ובבית הקיץ שלו בקושינג, מיין. וייאת' חילק את זמנו בין שני בתיו וצייר בסגנונו במשך למעלה משבעים שנה. את השראתו שאב מטיולים רגליים שעשה לבדו. הוא פיתח קרבה חריגה לאדמה ולים ושאף להבנה רוחנית המבוססת על ידיעת ההיסטוריה ורגשות שלא ניתן להביעם במילים. ציוריו מבוססים בדרך כלל על איורים מקדימים רבים בעפרון, או בקווים כלליים בצבעי מים, בטרם השלים את הציור בצבעי מים, במכחול יבש (אנ'), או בטמפרה.
כריסטינה אולסון עריכה
את ציורו הנודע "עולמה של כריסטינה" הוא צייר בשנת 1948 בחוות אולסון בקושינג, מיין. זהו ציורו הידוע ביותר ובו נראית שכנתו, כריסטינה, שרועה בשדה מצהיב ופניה מופנים אל ביתה הנמצא על קו הרקיע. וייאת' שאב השראה מכריסטינה, אשר הייתה נכה ממחלה ניוונית (שלא אובחנה) ואשר בילתה את רוב זמנה בביתה כיוון שלא הייתה מסוגלת ללכת על רגליה.[12] הציור נרכש על ידי מוזיאון MOMA מגלריה מקבת' בשנת 1949 במחיר של 1,800 דולר, מחיר נכבד באותה העת. בית משפחת אולסון, הנראה בציור, שומר ושופץ למראהו בציור המפורסם והוא פתוח לקהל הרחב כחלק מתצוגת מוזיאון אמנות הפועל במיין.
בין השנים 1937 עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 וייאת' יצר כמעט 300 איורים, ציורים בצבעי מים ובטמפרה בבית משפחת אולסון. ביוני 2011 הוכרז הבית כאתר היסטורי בזכות הפרסום לו זכה בציוריו של וייאת'.[13]
חוות קורנר עריכה
בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 החל וייאת' לצייר את אנה וקרל קורנר, שכניו בצ'אדס פורד. בדומה לציוריו את אולסן, משפחת קורנר והחווה שבה התגוררה היו אחד הנושאים הבולטים בציוריו של וייאת' במשך כמעט 50 שנה. כנער נהג וייאת' לטייל בגבעות שבחוות קורנר והפך לידידם של אנה וקרל. הם הזמינו את וייאת' לביתם והוא תיעד אותם, את ביתם ואת חייהם.
על חוות קורנר אמר וייאת' "לא חשבתי שהיא אתר ציורי. היא עוררה את התרגשותי, באופן מופשט ורגשי."[1] אף חוות קורנר הפכה לאתר תיירות בעקבות ציוריו של וייאת' ובשנת 2011 הוכרזה כאתר היסטורי לאומי.[14]
ציורי הלגה עריכה
בשנת 1986 ניתנה חשיפה תקשורתית נרחבת עם פרסום סדרה של 247 ציורים של הלגה טסטורף, אשה ממוצא גרמני, אותה פגש וייאת' בעת שטיפלה בקרל קורנר בחוותו. וייאת' צייר את הלגה בין השנים 1971 עד 1985 מבלי שאשתו, או בעלה של הלגה, ידעו על כך. הלגה שעבדה כעובדת סיעודית מעולם לא שימשה מודל קודם לפגישתה את וייאת' אולם עד מהירה חשה בנוח לשבת מול האמן לזמן ממושך, בעת שהוא צפה בה וצייר אותה עד לפרטים הקטנים בדמותה. ציורי הלגה אינם בולטים כניסיון לחקירה פסיכולוגית של נושא הציור, אלא כחקירה דקדקנית של פני השטח הפיזיים בתוך הרקע האופייני לציורי של וייאת'. כמעט תמיד וייאת' מצייר אותה כדמות שאינה מחייכת ופסיבית. אולם, אף במגבלות האלה אותם קבע בציוריו, הוא מצליח לגלות איכויות חבויות של אופי ומצב רוח, בדומה לדיוקנאות הטובות שיצר. העיסוק החוזר והמעמיק בדמות אחת, בנסיבות שונות ובמצבי רוח שונים, הוא חריג באמנות האמריקאית.[1]
בשנת 1986 רכש לאונרד אנדרוז (1925-2009), מוציא לאור ומיליונר מפילדלפיה, כמעט את כל האוסף והותיר אותו בשלמותו. עוד קודם לכן העניק וייאת' כמה מציורי הלגה לידידיו, כולל הציור המפורסם "מאהבים", אשר ניתן לאשתו.[15] בשנת 1987 הוצגו הציורים בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון די.סי. וברחבי ארצות הברית.[16] וספגו לביקורת רבה. התערוכה כונתה "טעות אבסורדית", "מפעל חסר טעם" ו"אירוע טראומטי למוזיאון" על ידי המבקרים.[17] אוצר התערוכה, ניל האריס, אמר כי התערוכה הייתה "האירוע המקטב ביותר בגלריה הלאומית בשלהי שנות ה-80" והודה כי דאג באשר לאופי המציצני של תערוכת ציורי הלגה. התערוכה הנודדת ספגה ביקורת לאחר שנודע מיד בסיומה כי האספן מכר את האוסף בשלמותו לחברה יפנית.[17]
ביקורת עריכה
יצירתו של וייאת' נתונה במחלוקת שנים ארוכות. מן הבחינה הטכנית הוא יצר יצירות יפות לעין, היה לו קהל גדול של אספנים והוא צבר הון רב במהלך חייו. אולם מבקרים, אוצרי אמנות והיסטוריונים של אמנות חלוקים בדעתם באשר לחשיבות יצירותיו. בשנת 1977 נשאל היסטוריון האמנות רוברט רוזנבאום מיהם האמנים הזוכים להערכת-יתר ואלה שאינם זוכים להערכה לה הם ראויים במאה ה-20. תשובתו לשתי השאלות הייתה זהה: אנדרו וייאת'.[18]
מעריציו של וייאת' מאמינים כי ציוריו, נוסף ליופיים, מכילים זרמים רגשיים, תכנים סמליים וערכים מופשטים מוסתרים. רוב מבקריו מסכימים כי היה אמן מיומן בטכניקת ציור בטמפרה מחלמון ביצה שבה צייר ובצבעי מים. וייאת' נמנע מלהשתמש בצבעי שמן. שימושו באור וצל איפשר לדיוקנאותיו להאיר מן הקנבס. רבים מציוריו ומן השמות שהעניק להם, מתייחסים לצלילים, בהם: "רעם מרוחק" (1961), "מעיין נובע" (1967). ציורו "עולמה של כריסטינה" הפך לדימוי אייקוני, הישג שכמה מן הציירים הטובים ביותר לא השיגו. ציוריו עומדים בניגוד גמור לזרם האמנות המופשטת, אשר הוביל את האמנות האמריקאית ואת המחשבה הביקורתית בתחום האמנות במאה ה-20. תערוכות מציוריו במוזיאונים שברו שיאים במספר הצופים בהן, אולם המבקרים התלהבו פחות מן היצירות.
אוספים במוזיאונים עריכה
עבודותיו של וייאת' נכללות באוספי מספר מוזיאונים ידועים, בהם המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA), מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית, מוזיאון סמית'סוניאן לאמנות אמריקאית וכן במוזיאונים רבים קטנים יותר. בעולם יצירותיו אף נמצאות, בין השאר, באוסף המוזיאון הלאומי לאמנות של טוקיו, בארמיטאז' בסנט פטרבורג, בארמון המלכותי במילאנו ובאקדמיה לאמנויות היפות בפריז.
הכרה ועיטורים עריכה
במהלך חייו זכה וייאת' להכרה ועיטורים רבים, ביניהם:
- בשנת 1963 היה לצייר הראשון שזכה במדליית החירות הנשיאותית.
- בשנת 1977 נבחר לאקדמיה לאמנויות יפות בפריז.
- בשנת 1980 היה לאמן הראשון המתגורר בארצות הברית אשר נבחר לאקדמיה המלכותית לאמנויות.
- בשנת 1988 זכה במדליית הזהב של הקונגרס.
- בשנת 2007 זכה במדליה הלאומית לאמנויות.
לקריאה נוספת עריכה
- Wyeth, introduction by Thomas Hoving ; with commentaries by Andrew (1995). Andrew Wyeth, autobiography (1st ed.). Boston: Little, Brown. ISBN 978-0821222171.
- Andrew Wyeth : Helga on paper. New York: Adelson Galleries. 2006. ISBN 0-9741621-5-9.
- Meryman, Richard (1996). Andrew Wyeth : a secret life (1. HarperCollins ed.). New York: HarperCollins. ISBN 0-06-017113-8.
- Meryman, Richard (1998). Andrew Wyeth : a secret life (1st HarperPerennial ed.). New York, NY: HarperPerennial. ISBN 978-0-06-092921-3.
- Meryman, Richard (ביולי 1991). "The Wyeth Family: American Visioins". National Geographic.
{{cite journal}}: (עזרה) - 1963, organized by the Fogg Art Museum (1973). Andrew Wyeth, dry brush and pencil drawings : a loan exhibition. Greenwich, Conn.: Distributed by New York Graphic Society. ISBN 0-8212-0170-0.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: numeric names: authors list (link) - Hoving, introduction by Thomas Hoving ; with commentaries by Andrew Wyeth as told to Thomas (1995). Andrew Wyeth, autobiography (1st ed.). Old Saybrook, CT: Konecky & Konecky. ISBN 1-56852-654-7.
- Sweet, Chip Taylor Communications ; produced by Betsy James Wyeth, Bo Bartlett ; directed by Bo Bartlett ; written by Glenn Holsten, Christopher (1995). Snow Hill. Derry, N.H.: Chip Taylor Communications. ISBN 1-57192-356-X.
- Snow Hill. [Derry, N.H.]: Chip Taylor Communications. 2003. ISBN 1-57192-557-0.
- חדשות 2, את תלכי בשדה: נפתרה החידה של האישה מהציור המפורסם?, באתר מאקו, 8 במאי 2016
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אנדרו וייאת'- אתר הבית של אנדרו וייאת'
- Brandywin River Museum of Art - המוזיאון בעיר הולדתו של וייאת' המציג מיצירותיו
- קטלוגים מתערוכות מוקדמות של וייאת'
- אנדרו וייאת', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אנדרו וייאת', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 James H. Duff, An American Vision: Three Generations of Wyeth Art, Boston, 1987, Little Brown & Company, pp. 33–34
- ^ 1 2 An American Vision, p. 38
- ^ 1 2 Gallagher, T (2007). "How to Share a Hill". Senses of Cinema. Senses of Cinema (43).
- ^ 1 2 An American Vision, p. 43
- ^ Michaelis, D (2003) [1998]. N. C. Wyeth: A Biography. New York: HarperCollins. p. 504. ISBN 0-06-008926-1.
- ^ 1 2 3 4 5 Michael Kimmelman, Andrew Wyeth, Painter, Dies at 91. New York Times, January 16, 2009
- ^ Duff, An American Vision, p. 42
- ^ 1 2 Richard Meryman, Andrew Wyeth.Life Magazine, May 14, 1965, p. 93
- ^ 1 2 "Andrew Wyeth". Wyeth Center. Farnsworth Art Museum. נבדק ב-20 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ An American Vision, pp. x–xi, 57
- ^ "Artist Andrew Wyeth dies at age 91". Delaware Online. Gannet. 16 בינואר 2009.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Hannah Kim, A Closer Look at Christina’s World. MOMA, November 12, 2012
- ^ Laura M. Holson, A Stroll Through Wyeth’s Giverny. New York Times, August 11, 2011
- ^ AMERICA'S GREAT OUTDOORS: Secretary Salazar Designates 14 New National Historic Landmarks. US Department of the Interior, June 30, 2011
- ^ Richard Corliss, Andrew Wyeth's Stunning Secret. Time, August 18, 1986
- ^ Andrew Wyeth's Helga Pictures: An Intimate Study
- ^ 1 2 Christopher Benfey, Wyeth and the ‘Pursuit of Strangeness’. The New York Review of Books, June 19, 2014
- ^ Henry Adams, Wyeth's World. Smithsonian Magazine, June 2006