אנדריאס באדר

בֶּרְנְד אנדרֶיאַס באדר (בגרמנית: Bernd Andreas Baader, ‏ 6 במאי 1943 מינכן – 18 באוקטובר 1977 כלא שטאמהיים, שטוטגרט) היה טרוריסט גרמני, מנהיג של הדור הראשון של פעילי ארגון הטרור השמאלי הקיצוני סיעת הצבא האדום "RAF", שנודע גם כ"כנופיית באדר-מיינהוף". באדר השתתף ב-2 באפריל 1968 בהצתתן של כמה חנויות גדולות בעיר פרנקפורט אם מיין. הוא שוחרר מן המעצר בברלין על ידי אולריקה מיינהוף ואחרים ב-14 במאי 1970, תאריך שהפך ליום הולדתו של הארגון. במהלך שנת 1972 הוא היה מעורב בחמישה פיגועים עם חומר נפץ שבו נהרגו אנשים רבים וכן במספר שודים של בנקים. באדר נעצר באותה שנה, ואחר כך, יחד עם חברתו ושותפתו להקמת הארגון, גודרון אנסלין, ועם יאן-קארל ראספה נידון בשנת 1977 למאסר עולם. שלושתם מצאו את מותם בתאם בכלא שטאמהיים בשטוטגרט ב-18 באוקטובר 1977 אחרי שירו בעצמם בעזרת נשק שהוברח לכלא ("ליל המוות בשטאמהיים"). המומחים ברפואה משפטית הסיקו כי זו הייתה התאבדות משותפת. הועלתה גם ההשערה כי נרצחו. התאבדותם של מנהיגי RAF בכלא ורציחתו באותו יום של הנס מרטין שלייר, יושב ראש איגוד התעשיינים בגרמניה, שהיה בן ערובה בידי הארגון, היוו נקודת שיא של מה שנקרא "הסתיו הגרמני", אחד המשברים הקשים ביותר בתולדות גרמניה המערבית.

צילום משנות ה-1970

מצבתם של באדר, אנסלין וראספה בבית הקברות דורנהאלדן בשטוטגרט - דגרלוך

ביוגרפיה

ילדות וצעירות במינכן

מכונת הכתיבה של באדר עם מכתב תלונה, מוצג כיום בבית ההיסטוריה בבון

אנדריאס באדר נולד בשנת 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה כבנו היחיד של ההיסטוריון והארכיבר ד"ר ברנדט פיליפ באדר (1945-1913) ושל אנהליזה-הרמינה באדר, בת לבית קרכר, שכונתה "נינה". האב ששירת בצבא הגרמני נפל בשבי הסובייטי בשנת 1945 וככל הנראה מת בעת הובלת שבויים גרמנים בשטח ברית המועצות אחרי המלחמה. אנדריאס גודל בשש השנים הראשנות על ידי סבתו מצד האם, בזאלפלד בחבל תורינגיה. החל משנת 1949 התגורר עם אמו, דודתו וסבתו במינכן. האם עבדה כ"אשת חורבות" - Trümmerfrau בפינוי ההריסות ועבודות בנייה בעת שיקום הערים המופגזות ומאוחר יותר עבדה כמזכירה בבית הדין לרווחה במינכן. לאורך תקופה ארוכה מנעוריו ועד גיל בוגר שמר באדר קשר אמון עם דודו מצד אמו, הרקדן והשחקן מיכאל קרכר.

למרות היותו נחשב מחונן, לא הצליח באדר בלימודים וסולק מבתי ספר שונים בגלל הפרעות בהתנהגות. בשנת 1956 התקבל לגימניסה ע"ש מקסימיליאן במינכן, אך לא עמד בדרישות הלימודים ונאלץ לעזוב באותה שנה. אחר כך רשמה אותו אמו בבית ספר פרטי אולם גם שם הישגיו היו נמוכים וסיים עשר שנות לימוד בלבד עם תעודת Mittlere Reife אחרי נשירתו מהלימודים צייר זמן מה וייצר כדי קרמיקה וחי חיי עבריין קטן. אחרי שסירב להשיג רישיון נהיגה, נהנה להתגרות בחוקים ולנהוג בלעדיו. ביצע עבירות תנועה רבות, גנבות רכב, זיופי מסמכים, וכו' . התאווה במכוניות מרוץ ובנסיעות במהירות מופרזת לבסוף היה לאחד החברים המועטים של "סיעת הצבא האדום" שלא למד באוניברסיטה. ביוני 1962 השתתף באדר במהומות הנוער ברובע שוואבינג במינכן שפרצו כתגובה למחאות הדיירים נגד רעשם של מוזיקאים צעירים בשעות מאוחרות. למשך 4 ימים התעמתו אז אלפי בני נוער עם המשטרה. באותם ימים נטתה גם אמו של באדר להזדהות עם כעס בנה על הברוטליות של המשטרה.

חייו בברלין המערבית

סמל הארגון הגרמני "סיעת הצבא האדום" מיסודו של אנדריאס באדר ואחרים

בגיל 20 עבר באדר ממינכן לברלין המערבית, בה אמור היה להתחנך בתחום האמנויות. אימץ לעצמו תדמית דו-מינית וביקר, בין היתר, במועדונים של הומוסקסואלים, שבהם נהג לגנוב ממבקרים שקיימו יחסים בשירותים. ניהל יחסים גם עם נשים אך לרוב נהג בהן בגסות רוח. התפרנס מעבודות מזדמנות רבות ומגוונות, כולל כדוגמן בחצי עירום למגזינים גיי, (בשנת 1965 עבור צלם ה"כוכבים" הרברט טוביאס), כפועל בניין ועשה ניסיונות כושלים כעיתונאי בעיתונות הצהובה. התחיל להביע עניין בספרות ובסוגיות פילוסופיות. חברתו לחיים באותה תקופה, הציירת הנשואה אלינור (אלו) מיכל (2007-1939) תיארה אותו כגבר אלים ופרובוקטור. הם התגוררו בחווילה בברלין וחיו בחיים במשולש, יחד עם בעלה, הצייר מנפרד הנקל (1988-1936) ואף הולידו בשנת 1966 ילדה, אותה גידל מנפרד הנקל. גם בבית זה התנהגותו של באדר הייתה לעיתים קרובות אלימה ופרובוקטיבית. בשנת 1967 החל להיות פעיל בחוגי הסטודנטים המקרובים לשמאל הקיצוני ובאופוזיציה החוץ-פרלמנטרית. באוגוסט 1967 נראה בתצלום רוקד במסיבה בקורפירסטנדאם עם דורותאה רידר, מייסדת ה"קומונה I" ועם חבר באותה קומונה, הסופר והשחקן ריינר לנגהנס. בחוגי הסטודנטים היה באדר אאוטסיידר, נהג באותם הימים להתלבש בבגדים אלגנטיים וגידל שיער קצר בניגוד לאופנה השלטת באותם החוגים ולא השתתף בפולמוסים האינטלקטואליים. באותה תקופה התחיל מערכת יחסים עם גודרון אנסלין, צורכת סמים - אסיד, ספידים ואחרים - פעילה מרקסיסיטית רדיקלית, מבוגרת ממנו בשלוש שנים, שהשפיעה על השקפת עולמו.

הצתות חנויות הכולבו

אחרי שבמאי 1967 323 בני אדם קיפחו את חייהם בדליקה שפרצה בחנות הכלבו Á l'Innovation בבריסל חגגה הקומונה 1 בברלין בכמה מהפליירים שלה והעלתה את האסון על נס כאירוע "אנטיאימפריאליסטי". (תחת הכותרת "בריסל תהיה האנוי" שאלו:"מתי יישרפו חנויות הכלבו בברלין?") החלטתם של באדר ואנסלין לצאת לפעולה נומקה ככל הנראה גם בצורך התחרות עם אנשי קומונה I.

ב-2 באפריל 1968 יחד עם אנסלין, עם תורוואלד פרול ועם הורסט זהנליין, הצית באדר כמה חנויות כלבו בפרנקפורט אם מיין, ביניהן החנויות שניידר וקאופהוף. העילה לכך הייתה מחאה נגד "אדישות הציבור כלפי רצח העם בווייטנאם". הצתות אלה גרמו לנזקים כספיים בשווי 675,000 מרק, אך לא גרמו לנפגעים בנפש. במשפט שהתקיים ב-31 באוקטובר 1968 נידונו באדר ואנסלין לשלוש שנות מאסר. בעקבות הגשת ערעור, שוחרר באדר לחופשי והשתתף בפרנקפורט, יחד עם גודרון אנסלין, בפעילות החוץ-פרלמנטרית שנקראה Heimkampagne. (קמפניית הבית). אחרי שעונשו קיבל תוקף בנובמבר 1969, נמלטו באדר ואנסלין מחוץ לגרמניה לפריז, שווייץ ואחר כך לאיטליה שם התארחו בחוגים של השמאל הרדיקלי. במרץ 1970 באדר ואנסלין חזרו בגלוי לברלין המערבית. סוכן בשם פטר אורבך שקיבל אחר כך באישור הרשונויות נתוני זהות חדשים, העלה את תשומת לב המשטרה לגבי באדר. ב-4 באפריל 1970 נעצר באדר בכביש בגלל עבירת מהירות בעת בדיקה שגרתית מבוימת. הוא הציג רישיון נהיגה מזויף על שם הסופר פטר כוטייביץ', אך בתשאול לא ידע לתת פרטים אישיים על הסופר (כמו שמות ילדיו וגיליהם). הוא נעצר והוחזר לבית המאסר בטגל להמשך ריצוי עונשו. גודרון אנסלין יזמה אז תוכנית לחלצו. העיתונאית אולריקה מיינהוף ועורכי דין שלו הציגו בפני המשטרה הזמנה לבאדר להתראיין על ידי מיינהוף בחנות הספרים של Berlin Zentralinstitut וביקשו רשות עבורו לצאת מן המעצר לשם הראיון. האירוע נקבע ב-14 במאי 1970 ובאדר, ללא אזיקים ובליווים של שני שומרים חמושים ובליוויה של אולריקה מיינהוף, הורשה ללכת לחנות הספרים. חברותיהם, אירנה גרגנס ואינגריד שוברט, נכנסו לחנות עם מזוודות, אחר כך פתחו דלת לאיש רעול פנים חמוש באקדח ובעצמן שלפו אקדחים מתוך המזוודות. הם פתחו באש ופצעו מוכר בחנות בן 64 שנפגע בכבד. באדר, האיש רעול הפנים ושלוש הנשים נמלטו מהר מהחנות דרך חלון.

"סיעת הצבא האדום" - הדור הראשון - ופעילות הטרור

התאריך 14 במאי 1970 הפך ליום הקמת הארגון "סיעת הצבא האדום". באדר וחברים אחרים בארגון נסעו לירדן כדי להתאמן במחנה אימונים של הארגון הפלסטיני פת"ח אך אחרי זמן מה גורשו מן הממלכה. בשובו לגרמניה, בשנים 1970–1972 השתתף באדר שוב בשודי בנקים ופיצוצי בניינים. חזר לנהוג ללא רישיון כפי שנהג קודם. בעקביות גנב מכוניות מרוץ יקרות לצורך שימוש בפעולות ארגונו ונעצר יום אחד בעת שנהג במכונית איזו ריבולטה IR 300. ב-1 ביוני 1972 באדר, וחבריו לארגון, יאן קרל ראספה והולגר מיינס נתפסו אחרי קרב יריות ארוך בפרנקפורט.

כלא שטאמהיים

כלא שטאמהיים בשטוטגרט

בשנים 1977-1975 התקיים בבניין מבוצר בכלא שטאמהיים בשטוטגרט משפט ארוך ויקר. כאמצעי זהירות למניעת הברחות, כל האסירים עברו באותה תקופה חיפושים על גופם בעירום וקיבלו בגדים חדשים לפני ואחרי פגישותיהם עם סנגוריהם. בעת שביתת רעב משותפת ב-1974 שהביאה למותו של הולגר מיינס, הפילוסוף והסופר הצרפתי ז'אן-פול סארטר ביקר בכלא. אחרי שיצא מהפגישה בת שעה עם באדר אמר לעצמו:"איזה אידיוט!" על אף שלא אהב את התנהגותו של באדר וסבר שמאבק אלים מסוג זה "מתאים לגואטמלה" או ברזיל ולא לגרמניה או צרפת, מתח סארטר ביקורת על תנאי הבידוד הקשוחים שבהם הוחזק. ב-9 במאי 1976 אולריקה מיינהוף נמצאה מתה בתאה, אחרי שתלתה את עצמה בסורגי החלון. חברי "סיעת הצבא האדום" ואחרים טענו שנרצחה על ידי השלטונות. בהמשך הדור השני של הארגון ביצעו חטיפות ופעולות נוספות על מנת לתמוך בחבריהם האסורים.

דמותו במדיה האומנותית

בקולנוע

• 1986 -הסרט Die Baader-Meinhof-Gruppe vor Gericht בבימו ריינהרד האוף

(שטאמהיים - קבוצת באדר-מיינהוף במשפט). אולריך טוקור מגלם את באדר.

• 1997 - Todesspiel - סרט טלוויזיה. בתפקיד - סבסטיאן קוך.
• 2002 - Baader (באדר) - סרט עלילתי. בתפקיד פרנק גירינג.
• 2005 - See you at Régis Debray (להתראות ברז'י דברה). במאי:ס.ס. לי. מוזיקה: ריוג'י איקדה, בתפקיד - לארס איידינגר.
• 2008 - Der Baader Meinhof Komplex (כנופיית באדר מיינהוף (סרט))- סרט עלילתי בבימוי אולי אדל. בתפקיד באדר - מוריץ בלייבטרוי. הצגת בכורה - 18 ספטמבר 2008
• 2011 - Wer wenn nicht wir ( מי אם לא אנחנו?) - סרט גרמני. בתפקיד - אלכסנדר פהלינג.

לקריאה נוספת

• Horchem, Hans Josef, West Germany's Red Army anarchists, London: Institute for the Study of Conflict, 1974.
• Karin Wieland: In: Karin Wieland, Wolfgang Kraushaar und Jan Philipp Reemtsma: Rudi Dutschke, Andreas Baader und die RAF. Hamburger Edition, Hamburg 2005,

Klaus Stern, Jörg Herrmann: Andreas Baader. Das Leben eines Staatsfeindes. DTV Premium, München 2007.

(אנדריאס באדר - חייו של אויב המדינה)

• Harvey W. Kushner: Baader, Andreas (1943–1977). In Encyclopedia of Terrorism. Sage Publications, Thousand Oaks/London/Neu-Delhi 2003, >
  • Jillian Becker- Hitler's Children: The story of the Baader Meinhof Terrorist Gang 5th edition, Authorhouse 2014,

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנדריאס באדר בוויקישיתוף