אנה טיכו

אמנית ישראלית

אנה טיכו (27 באוקטובר[1] 18941 במרץ 1980) הייתה אחות מוסמכת, ציירת ישראלית וכלת פרס ישראל בתחום הציור.

אנה טיכו
Anna Ticho
אנה טיכו בשנות ה-40
אנה טיכו בשנות ה-40
אנה טיכו בשנות ה-40
לידה 27 באוקטובר 1894
ברנו, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במרץ 1980 (בגיל 85)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנויות בווינה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1914–1980 (כ־66 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור
פרסים והוקרה פרס ישראל (1980)
יקיר ירושלים (1970)
פרס סנדברג (1975)
פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (1940) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אברהם אלברט טיכו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"הרי יהודה", 1970, עיפרון ופסטל על נייר, אוסף גלריה אנגל
לוח זיכרון במרכז העיר ברנו

ביוגרפיה עריכה

אנה (חנה) טיכו נולדה לפנחס וברתה בראון[2] בעיר ברנו שבמוראביה (אז חלק מאוסטרו הונגריה, כיום חבל בצ'כיה). לוח זיכרון נמצא על גבי הבניין בו נולדה, במרכז העיר, סמוך לשוק הכרוב (בצ'כית  Zelný trh). גדלה והתחנכה בוינה.

בגיל 15 החלה ללמוד ציור בוינה. בשנת 1912 עלתה לארץ ישראל עם בן דודה, רופא העיניים ד"ר אברהם אלברט טיכו, ובהמשך נישאה לו. הם התיישבו בירושלים ופתחו בה מרפאת עיניים, בה סייעה טיכו לבעלה.

ד"ר אפרים סיני שהיה אסיסטנט של ד"ר טיכו במשך כשנתיים (בשנות העשרים של המאה ה-20), מעלה זיכרונות בספרו "במלוא העין": "גברת טיכו הייתה הגבירה, המנהלת והאחות הראשית. בחדר הניתוח היו היא וד"ר טיכו צוות מאומן להפליא. היא הייתה יודעת, ללא דיבורים, להושיט בזמן הניתוח את המכשיר הדרוש ברגע הדרוש. נהגה לרדת לקומה התחתונה זמן קצר לפני תחילת הניתוחים, מסדרת את המכשירים, בוחנת את הסכינים, מכינה את הזריקות והחומר הסטרילי. הכול היה מסודר על שולחן המכשירים, מצוחצח ונוצץ. היא הייתה בקיאה בכל שלבי הניתוח ואצבעותיה היו מרחפות בין שולחן הניתוחים לבין שולחן המכשירים כידי פסנתרן הפורט על מנענעי הפסנתר."[3]

בני הזוג טיכו התערו בחיי החברה והתרבות של ירושלים. בבית המידות שרכשו בירושלים ואשר קומתו הראשונה שימשה במקביל כמרפאה, ארחה טיכו את האליטה האינטלקטואלית של יוצאי גרמניה, וכן את מנהיגי היישוב, ראשי הממשל הבריטי, אמנים, סופרים ואינטלקטואלים - מארץ ישראל ומחוצה לה.

משנות העשרים ואילך רשמה טיכו בעיפרון, דיו ופחם את נופי ירושלים וסביבותיה, כמו גם את תושבי ירושלים ומטופלים של בעלה. עתים עשתה זאת בסטודיו, אך בדרך כלל העדיפה לצאת לחיק הטבע ולרשום שם. בשנות השישים, אחרי מותו של בעלה, הפכו רישומיה לחופשיים יותר ויותר ונעו במידה מסוימת לכיוון של הפשטה. יצירותיה המאוחרות הפכו לפנורמיות וצבעוניות ונעשו בצבעי מים וצבעי פסטל.

ציוריה של אנה טיכו נמצאים באוספי מוזיאונים רבים, מהם מן החשובים בעולם.

בשנת 1965 זכתה בפרס ירושלים לאמנות. בשנת 1970 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים". בשנת 1975 זכתה בפרס סנדברג מאת מוזיאון ישראל. בשנת 1980, זמן קצר לפני פטירתה, הוכתרה ככלת פרס ישראל לציור (עמה זכו בפרס גם יוסל ברגנר ופנחס ליטבינובסקי).

לקראת סוף ימיה החליטה טיכו לתרום את ביתה, על אוסף האמנות שבו הכולל את ציוריה ועוד שכיות חמדה שאסף בעלה על פני השנים, למען תושבי ירושלים. הבית פועל כיום כשלוחה של מוזיאון ישראל, בשם בית טיכו. ד"ר טיכו רכש בית נוסף במוצא. היה זה בית ערבי בן 150 מ"ר שאליו היו מגיעים בני הזוג בסופי-השבוע. בשנת 1990 נמכר הבית.[4] בשנת 1980 נפטרה אנה טיכו ונטמנה לצד בעלה בהר המנוחות בירושלים.

הנצחה עריכה

ב-10 פברואר 1981, הנפיק השירות הבולאי סדרה של שלושה בולי דאר שנקראה "ציורי ירושלים", שבה נכלל בול של ציור נוף ירושלמי שציירה טיכו. השירות הבולאי מכר 981,000 בולים של בול זה בתוך תקופה של עשרה חודשים עד להפסקת המכירה. [5]

על שמה ספרייה ואולם הרצאה בבנימינה-גבעת עדה.

מבחר תערוכות יחיד עריכה

מבחר אוספים ציבוריים עריכה

ספרים וקטלוגים אודות יצירתה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אתר "Billiongraves"
  2. ^ דוד תדהר - עורך, "אנצקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו", ערך :ד"ר אלברט טיכו, כרך ב', 1947, עמוד 956
  3. ^ "במלוא-העין"-מעולמו של רופא, ד"ר אפרים סיני, צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ רח' השרון 12 תל אביב, 1984, עמוד 105-106,
  4. ^ אילנה באום, המיליונר מאיטליה חיפש בית בודד, עם נוף וגינה, מעריב, 5 באוקטובר 1990
  5. ^ יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשכ"ב, קטלוג מס' 12, רשות הדאר - השירות הבולאי , הוצאת כרטא, 1989, עמוד 209