אנמיק ואן פלוטן
אנמיק ואן פלוטן (בהולנדית: Annemiek van Vleuten; נולדה ב-8 באוקטובר 1982) היא רוכבת מקצועית לשעבר באופני כביש ובאופני מסלול הולנדית.[1] ואן פלוטן נחשבת לאחת הרוכבות החזקות והבולטות בעשורים השני והשלישי של המאה ה-21. היא זכתה במדליית הזהב במרוץ נגד השעון באולימפיאדת טוקיו (2020) ובמדליית הכסף במרוץ כביש באותם משחקים. היא אלופת העולם במרוץ הכביש (2019 ו-2022), במרוץ נגד השעון (ברגן 2017 ואינסברוק 2018) ומדליסטית הארד במרוץ נגד השעון (הרוגייט 2019). לוואן פלוטן מדליית כסף ברדיפה אישית באליפות העולם באופני מסלול ב-2018. היא ניצחה במרוצי הקטעים רבים הנחשבים כחשובים לנשים, כולל: הטור דה פראנס לנשים (2022), הג'ירו רוסה (2018, 2019, 2022 ו-2023), וואלטה אספניה לנשים (2021, 2022 ו-2023), ובמרוצים חד-יומיים רבים חשובים, כולל: רונדה ון פלנדרן לנשים (2011), לייז'–בסטון–לייז' לנשים (2019 ו-2022) וסטראדה ביאנקה לנשים (2019 ו-2020).
.jpg) | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
8 באוקטובר 1982 (בת 41) פלוטן, הולנד  | |||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| גובה |
168 ס״מ | |||||||||||||||||||||||||||||||
| משקל |
60 ק"ג | |||||||||||||||||||||||||||||||
| תחום | אופני כביש | |||||||||||||||||||||||||||||||
| התמחות | רב-גוני | |||||||||||||||||||||||||||||||
| קבוצות עבר |
ראבו באנק (2009–2014) מיצ'לטון סקוט (קבוצת הנשים) קבוצת מוביסטאר (קבוצת הנשים) | |||||||||||||||||||||||||||||||
| הישגי שיא |
| |||||||||||||||||||||||||||||||
|
www | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||||||||||||||
חיים אישיים עריכה
בילדותה, ואן פלוטן שיחקה כדורגל, התעמלה, רכבה על סוסים – ורכבה על אופניה לבית הספר. ואן פלוטן למדה מדעי בעלי החיים והתמחתה בזואונוסיס ואפידמיולוגיה באוניברסיטת ווגנינגן[2] וסיימה תואר שני באפידמיולוגיה בשנת 2007. בשנת 2005, הרופא שלה המליץ לה להתחיל לרכוב על אופניים בעקבות פציעה בברך במשחק כדורגל.[3][4] מחוץ לרכיבה על אופניים, חיה ואן פלוטן חיים צנועים, נהנית מצלילה, צפייה בכדורגל וממשחק עם חברים במשחק הלוח המתיישבים של קטאן.[4][2]
קריירה עריכה
ורינדן ואן הט פלטלנד (2008) עריכה
ואן פלוטן הצטרפה לקבוצה ההולנדית ורינדן ואן הט פלטלנד בשנת 2008, היא סיימה שביעית באליפות הולנד.
ראבו באנק (2009–2014) עריכה
2009 עריכה
ואן פלוטן הצטרפה לקבוצת די.אס.בי בנק – נדרלנד בלוייט (בהמשך נקראה ראבו באנק), היא סיימה במקום העשירי באליפות הולנד, ובמקום השביעיי בהולנד ליידיז טור (אנ').
2010: ניצחון ברונדה ון דרנט עריכה
ואן פלוטן סיימה במקום העשירי ברונדה ון פלנדרן, וניצחה במרוץ החד-יומי רונדה ון דרנט (אנ'). היא ניצחה בקטע השני וסיימה שנייה בדרוג הכללי במרוץ הקטעים גרסיה – אורלובה (אנ'). ואן פלוטן ניצחה גם בקטע החמישי במרוץ אמקומין יוזקל בירה (אנ'), וסיימה שנייה במרוץ כולו. היא הגיעה למקום התשיעי באליפות הולנד, ורביעית באליפות הולנד במרוץ נגד השעון. היא ניצחה במרוץ הקטעים לה רוט דה פראנס (אנ'), לאחר שהקדימה את ז'ודיט ארנדט (אנ') ואת אולגה זבלינסקיה.
2011: ניצחון ברונדה ון פלנדרן ובגרנד פרי דה פלואה עריכה
בתחילת העונה ניצחה ואן פלוטן במרוץ החד-יומי היוקרתי, רונדה ון פלנדרן, לאחר שהקדימה את טטיאנה אנטושינה (אנ') ואת מריאנה ווס. היא סיימה שישית בלה פלש ואלון (אנ'), וסיימה שמינית באליפות הולנד. היא ניצחה במרוץ החד-יומי גרנד פרי דה פלואה (אנ') ובמרוץ החד-יומי וארגארדה (אנ') בשוודיה.
2012: אלופת הולנד עריכה
ניצחה את קטע הפרולוג והקטע השני בפסטיבל לוקסמבורג לאופניים (אנ'), וסיימה במקום השני הכללי. היא ניצחה את קלאסיקת ולקנבורג (אנ'), ואת מרוץ דורפנאומלופ. ב-20 באפריל, הפכה לסגנית הולנד בנגד שעון, ושלושה ימים אחר כך הפכה לאלופת הולנד במרוץ כביש. היא סיימה במקום ה-14 באולימפיאדת לונדון (2012), לאחר שחברתה לנבחרת, מריאנה ווס, זכתה במדליית הזהב. היא ניצחה את הפרולוג בג'ירו טוסקנה, ניצחה את קטגוריית המאיצים וסיימה במקום השישי הכללי.
2013 עריכה
ואן פלוטן סיימה רביעית באומלופ הט ניוסלבד, וסיימה חמישית ברונדה ון פלנדרן. היא ניצחה את הפרולוג במרוץ פסטיבל לוקסמבורגיוס, וניצחה את הקטע השלישי בטור טורינגה–רונדפארט. היא ניצחה את הקטע השישי בטרופי ד'אור פמינין.
2014: אלופת הולנד בנגד השעון וניצחון בטור של בלגיה עריכה
ואן פלוטן פתחה את עונת 2014 עם מקום תשיעי במרוץ האומלופ הט ניוסלבד, ב-6 באפריל, היא סיימה חמישית במרוץ הרונדה ון פלנדרן. ואן פלוטן ניצחה את אליפות הולנד בנגד השעון, לאחר שקבעה זמן של 30:22 דקות. היא סיימה רביעית באליפות הולנד במרוץ כביש, וניצחה את קטע הפרולוג במרוץ הג'ירו – רוסה. בסופו של דבר, סיימה ואן פלוטן במקום השמיני הכללי, 7:16 דקות ממריאנה ווס המנצחת. היא ניצחה את שני הקטעים הראשונים בטור של בלגיה, וגם את קטע נגד השעון הקבוצתי ביחד עם קבוצתה. היא ניצחה את המרוץ בפער של 27 שניות מאנה ואן דר ברחן השנייה.
ביגלה (2015) עריכה
ואן פלוטן הצטרפה לעונה אחת בלבד לקבוצה השווייצרית ביגלה, היא סיימה תשיעית במרוץ הסטראדה ביאנקה. וסיימה רביעית ברונדה ון פלנדרן, ושנייה בלה פלש ואלון. היא סיימה שנייה בפסטיבל לוקסמבורגיוס, וניצחה את הקטע הראשון במרוץ איוסקל אמקומין. ואן פלוטן זכתה במדליית הארד בהמשחקים האירופיים בנגד השעון, וסיימה שביעית במרוץ הכביש. היא סיימה שלישית גם באליפות הולנד במרוץ הכביש, ושישית בנגד השעון באליפות הולנד. היא ניצחה את קטעי הפרולוג גם בג'ירו – רוסה וגם בג'ירו טוסקנה.
מיצ'לטון סקוט (2016 – 2020) עריכה
2016: התאונה באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו, וניצחון בטור של בלגיה עריכה
ואן פלוטן הצטרפה לקבוצה האוסטרלית "אוריקה" (בהמשך נקראת מיצ'לטון – סקוט), היא סיימה שביעית בסטראדה ביאנקה, שמינית במרוץ טרופאו אלפרדו בינדה, שישית בגנט – וולגם, ושביעית ברונדה ון פלנדרן. היא ניצחה את קטע הפרולוג בפסטיבל אלסי ג'ייקובס (פסטיבל לוקסמבורגיוס לשעבר), וניצחה את קטע נגד השעון במרוץ אונסטיינר – ראדספורטייג', היא ניצחה את אליפות הולנד בנגד השעון. במהלך אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו, בזמן שהובילה את מרוץ הכביש שהיה לקראת סיום ורכבה במורד, נפלה ואן פלוטן, במה שנראה בתחילה כתאונה חמורה מאוד ונאלצה לפרוש מהמרוץ.[5] חברתה לנבחרת, אנה ואן דר ברחן זכתה במדליית הזהב. ואן פלוטן חזרה חודש מאוחר יותר, וניצחה את קטע הפרולוג ואת הקטע השלישי בטור של בלגיה, ואת המרוץ כולו.
2017: אלופת העולם בנגד השעון עריכה
עונת 2017 נחשבת לאחת העונות האיכותיות בקריירה של ואן פלוטן, זה התחיל עם ניצחון במרוץ קאדל אוונס דרך האוקיינוס הגדולה. היא סיימה חמישית בסטראדה ביאנקה, חמישית בלייז'–בסטון–לייז' וחמישית ברונדה ואן דרנט. היא סיימה רביעית ברונדה ון פלנדרן, רביעית במרוץ אמסטל גולד, ורביעית בלה פלש ואלון. ואן פלוטן ניצחה את המרוץ החד יומי, דוראנגו-דוראנגו. היא ניצחה את הקטע הרביעי במרוץ אמקומין, וסיימה במקום השני הכללי. היא שמרה על תוארה כאלופת הולנד בנגד השעון, לאחר שניצחה את אלן ואן דייק ב-3 שניות. בג'ירו – רוסה, היא ניצחה את הקטע השני והחמישי. סיימה במקום השלישי הכללי, וניצחה את קטגוריית המאיצות והמטפסות במרוץ. היא ניצחה את מרוץ לה קורס בי טור דה פראנס, אחרי שהקדימה את ליזי דייגנן ב-43 שניות. היא ניצחה את מרוץ בוולס רנטאל ליידיז, וניצחה את הקטע השלישי ואת קטע הפרולוג במרוץ. ב-19 בספטמבר, היא הפכה לאלופת העולם בנגד השעון, לאחר שהקדימה את אנה ואן דר ברחן ב-12 שניות. במרוץ הכביש, סיימה במקום הרביעי.
2018: אלופת העולם בפעם השנייה ברציפות בנגד השעון, סגנית אלופת העולם ברדיפה אישית, ניצחון בג'ירו – רוסה עריכה
ואן פלוטן ניצחה את הקטע השני בהראלד סאן טור. היא סיימה חמישית בדוואר דור פלנדרן, שלישית ברונדה ון פלנדרן, רביעית בלה פלש ואלון, ושלישית בלייז'–בסטון–לייז'. בנוסף לכך היא סיימה שנייה במרוץ דוראנגו-דוראנגו. היא ניצחה את הקטע השני בטור הספרדי, אמקומין. היא ניצחה לראשונה את הג'ירו – רוסה, תוך כדי שהיא מראה עליונות על יריבותיה ומנצחת בפער של 4:12 דקות מאשלי מולמן הדרום אפריקאית שסיימה שנייה. בנוסף לכך, ואן פלוטן ניצחה את הקטע השביעי, התשיעי, והעשירי במרוץ. היא ניצחה את לה קורס בי טור דה פראנס, לאחר שעקפה את אנה ואן דר ברחן במטרים האחרונים במרוץ. היא ניצחה את קלאסיקת וינבנדאל, ואת טור בוולס ליידיז (ניצחה גם שלושה קטעים, ואת דירוג המאיצות). ואן פלוטן שמרה על תוארה כאלופת העולם בנגד שעון, לאחר שהקדימה שוב את אנה ואן דר ברחן, הפעם ב-30 שניות. היא סיימה שביעית במרוץ הכביש, שהפעם ואן דר ברחן ניצחה. היא זכתה במדליית הכסף ברדיפה אישית.
2019: ניצחון בג'ירו רוסה עריכה
ואן פלוטן סיימה רביעית באומלופ הט ניוסלבד. היא ניצחה את מרוץ סטראדה – ביאנקה, ואת מרוץ לייז'-בסטון-לייז'. היא סיימה שנייה בלה פלש ואלון, ברונדה ון פלנדרן, ובמרוץ אמסטל גולד. היא ניצחה את אליפות הולנד בנגד השעון, וניצחה את מרוץ ג'ירו – רוסה, ואת קטעים ארבע וחמש במרוץ. בנוסף לכך, ניצחה את קטע הפרולוג בטור בוולס ליידיז. באליפות העולם שנערכה ביורקשייר שבאנגליה, היא סיימה שלישית במרוץ נגד השעון, וניצחה במירוץ הכביש לאחר בריחת יחיד יוצאת דופן של מעל ל-100 קילומטרים.
ב-2020, פתחה את העונה עם ניצחון באומלופ הט ניוסבלד והמשיכה בכושר שיא את העונה לאחר סיום פגרת הקורונה, כשניצחה שלושה מרוצים חד יומיים ברצף בספרד, Emakumeen Nafarroako Klasikoa, Clasica Femenina Navarra, Durango-ו-Durango Emakumeen Saria.
קבוצת מוביסטאר (2021–2023) עריכה
2021: מדליות המשחקים האולימפיים עריכה
.jpg)
בעונת 2021, ואן לויטן הצטרפה לקבוצת מוביסטאר. היא התחילה את העונה בזכייה בסבב פלנדריה לנשים, 10 שנים לאחר הניצחון הראשון שלה.[6]
ביולי, היא הייתה אחת מארבע רוכבות אופניים הולנדיות שהתחרו במרוץ הכביש האולימפי לנשים בן 137 ק"מ בטוקיו, שם זכתה במדליית הכסף במרוץ, וחצתה את קו הסיום 75 שניות אחרי אנה קיסנהופר האוסטרית.[7][8] כשנותרו כ-60 קילומטרים למרוץ, ואן לויטן נפלה מאופניה, אך הצטרפה שוב למרוץ.[8] ההאצה שלה ב־2.1 קילומטרים האחרונים הבטיחה לה את המקום השני.[8] כאשר ואן לויטן סיימה את המרוץ, היא חגגה במחשבה שניצחה, מכיוון שלא הייתה מודעת לכך שקיזנהופר נמצאת לפניה.[9][10] שלושה ימים לאחר מכן, היא הפכה לאלופה אולימפית על ידי זכייה במדליית הזהב במבחן הזמן (time trial).[11]
היא זכתה בסבב העולמי לנשים של UCI בפעם השנייה, לאחר ניצחונות בתחרות של La Vuelta ו-Ladies Tour של נורווגיה.[6] באוקטובר, היא נפלה מאופניה ב-Paris Roubaix Femmes הראשון אי פעם, ושברה את עצם הערווה שלה בשני מקומות[11] מה שסיים עבורה את העונה. בדצמבר זכתה ואן פלוטן בתואר רוכבת השנה ההולנדית בפעם השלישית, לאחר שזכתה בעבר בפרס ב-2017 וב-2019.[12][13]
2022: טריפל ג'ירו-טור-וולטה, תואר שני במירוץ הכביש העולמי עריכה
בשנת 2022, ואן לויטן התחילה את העונה שלה בזכייה בשתי קלאסיקות – אומלופ הט ניוסבלד, וה-ליאז'-בסטון-ליאז' פאם בפעם השנייה.[14] ביוני, ואן לויטן חתמה על הארכת חוזה לשנה בקבוצת מוביסטאר, מתוך כוונה לפרוש מרכיבה על אופניים בתום עונת 2023.[15] היא זכתה ב-ג'ירו ד'איטליה לנשים השלישי שלה בחודש שלאחר מכן, וזכתה בשני שלבים ובדירוג הנקודות.[16][17]
.jpg)
מאוחר יותר באותו חודש, היא נבחרה כאחת הפייבוריטיות לפני המרוץ למהדורת הפתיחה של טור דה פראנס לנשים.[18] במהלך המרוץ, היא סבלה מבעיות בטן בשלב מוקדם, מה שהותיר אותה יותר מדקה מאחורי מובילת המרוץ מריאן ווס לאחר שלושה שלבים.[19] לאחר שעלתה למקום השמיני הכללי לאחר השלב השישי, ואן לויטן חילקה את המרוץ בשלב הלפני אחרון; לאחר שתקפה בטיפוס הראשון של היום, ה-קול דו פטיט בלון, רק דמי וולרינג הצליחה לעמוד בקצב של ואן לויטן. לפני הפסגה של הטיפוס הבא, ה-קול דו פלאצרוואסל, ואן לויטן עמדה בכוחות עצמה, לאחר שהתרחקה במהירות מוולרינג. ואן לויטן נותרה לבדה במשך 62 הקילומטרים הנותרים ובסופו של דבר ניצחה את השלב בלמעלה משלוש דקות ועברה להובלת המרוץ. בשלב 7 היא הגבירה את הקצב עם התקפת סולו וניצחה בשלב, מה שגם שם אותה בחולצה הצהובה כמובילת המרוץ הכללי ב-3 דקות לפני דמי וולרינג.[20] למחרת היא חיזקה את ניצחונה, והרחיבה את ההובלה שלה בתהליך; היא תקפה כשנותרו 6 קילומטרים, חלפה על פני הרוכבים הנותרים, וניצחה ב-30 שניות לפני וולרינג. בדירוג הכללי, ואן לויטן ניצחה בכמעט ארבע דקות מוולרינג, עם רק חמישה רוכבים נוספים בתוך עשר דקות.[21] היא הפכה לאישה הראשונה שהשלימה דאבל ג'ירו-טור באותה שנה.[14]
בספטמבר, היא זכתה באתגר לה וולטה,[22] וגם ניצחה בשלב השני,[23] בכך השלימה שלשה של ג'ירו-טור-וולטה,[24] הישג שמעולם לא הצליח על ידי רוכב אופניים זכר. בשבוע שלאחר מכן, ואן לויטן רשמה את התוצאה הגרועה ביותר שלה במבחן הזמן באליפות העולם באופני כביש בוולונגונג, וסיימה במקום השביעי.[25] שלושה ימים לאחר מכן, ברכיבת שליחות הקבוצתיות המעורבת, ואן לויטן נפלה מאופניה זמן קצר לאחר הזינוק, מה שגרם לה לשבר במרפק וגרם לספק בדבר השתתפותה במרוץ אופני הכביש שלושה ימים לאחר מכן.[26] בסופו של דבר ואן פלוטן התחילה את המרוץ. בתחילה רכבה כפועלת עבור מריאנה ווס[27] לקראת הסוף, ואן לויטן, תקפה כשנותרו כ-700 מטר והרחיקה כתריסר רוכבים בשנייה כדי לזכות בחולצת הקשת בענן.[28] בכך הפכה ואן לויטן לרוכבת הראשונה שזכתה בכתר המשולש של רכיבה על אופניים.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אנמיק ואן פלוטן (בהולנדית)
אנמיק ואן פלוטן, ברשת החברתית פייסבוק
אנמיק ואן פלוטן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אנמיק ואן פלוטן, ברשת החברתית אינסטגרם- אנמיק ואן פלוטן, באתר olympedia.org
- אנמיק ואן פלוטן, באתר Cycling Archives
אמיר ענבר, את תמונת הניצחון כבר יש לה, כעת תנסה להשיג גם את הזהב האולימפי, באתר הארץ, 27 ביולי 2021
הערות שוליים עריכה
- ^ גלעד גרוסמן, פרידה מאגדה: אנמיק ואן ולוטן רכבה בפעם האחרונה וחתמה קריירה מפוארת, באתר "שוונג", 11 בספטמבר 2023
- ^ 1 2 José Been, The person behind the rainbow bands: One-on-one with Annemiek van Vleuten, CyclingTips, 2020-08-25 (באנגלית)
- ^ DPG Media Privacy Gate, myprivacy.dpgmedia.nl
- ^ 1 2 mdonlevy, Dutch courage: Annemiek van Vleuten profile, Cyclist, 2019-06-26 (באנגלית)
- ^
סרטון התאונה של ון ולוטן באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו, סרטון באתר יוטיוב
- ^ 1 2 Annemiek van Vleuten, www.procyclingstats.com
- ^ McCurry, Justin (2021-07-25). "Anna Kiesenhofer claims shock road race glory as Van Vleuten mistakes silver for gold". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-05-04.
- ^ 1 2 3 Daniel Benson last updated, Olympics: Shock gold for Anna Kiesenhofer in women's road race, cyclingnews.com, 2021-07-25 (באנגלית)
- ^ Anna Kiesenhofer storms to gold as runner-up crosses line thinking she had won, Yahoo Sports (באנגלית בריטית)
- ^ Jason Gay, The Math Ph.D. Who Just Shocked Olympic Cycling, וול סטריט ג'ורנל, July 25, 2021 (באנגלית)
- ^ 1 2 McCurry, Justin (2021-07-28). "Van Vleuten quells Olympic road race pain with gold in women's time trial". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-05-04.
- ^ Wielerprijzen voor Lavreysen en Van Vleuten, RTL Nieuws, 2021-12-20 (בהולנדית)
- ^ Adam Becket published, Van Vleuten crowned Dutch cyclist of the year for a third time, cyclingweekly.com, 2021-12-21 (באנגלית)
- ^ 1 2 Annemiek van Vleuten, www.procyclingstats.com
- ^ Ryan Dabbs last updated, Annemiek van Vleuten to retire at end of 2023, cyclingweekly.com, 2022-06-29 (באנגלית)
- ^ "Van Vleuten wins Giro d'Italia Donne for third time". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-05-04.
- ^ Daniel Benson, Giro d’Italia Donne: Annemiek van Vleuten wins overall race, VeloNews.com, 2022-07-10 (באנגלית)
- ^ "Tour de France Femmes – who are the yellow jersey contenders?". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-05-04.
- ^ טור דה פראנס נשים יוצא לדרך כשאנמייק ואן פלוטן חוזרת ב-100% ממחלת הבטן, באתר www.eurosport.com
- ^ Niamh Lewis last updated, Van Vleuten goes on mountain rampage to win stage 7 of Tour de France Femmes, cyclingnews.com, 2022-07-30 (באנגלית)
- ^ Van Vleuten wins women's TDF with frantic finish, ESPN.com, 2022-07-31 (באנגלית)
- ^ Kirsten Frattini last updated, Annemiek van Vleuten wins 2022 Ceratizit Challenge by La Vuelta, cyclingnews.com, 2022-09-11 (באנגלית)
- ^ Lukas Knöfler last updated, Annemiek van Vleuten stamps authority on Ceratizit Challenge with stage 2 victory, cyclingnews.com, 2022-09-08 (באנגלית)
- ^ Annemiek Van Vleuten Completes Sweep With Vuelta Victory – FloBikes, www.flobikes.com (באנגלית)
- ^ Kirsten Frattini published, 'Bad day' knocks Van Vleuten out of rainbow contention in Worlds time trial, cyclingnews.com, 2022-09-18 (באנגלית)
- ^ Reuters (2022-09-21). "Van Vleuten a doubt for world championships road race after relay crash". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2023-05-06.
- ^ Pender, Kieran (2022-09-24). "Shocked Van Vleuten rides through pain to cap stellar year with road race gold". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2023-05-06.
- ^ Tom Davidson last updated, Annemiek van Vleuten soars to victory in World Championships road race despite broken elbow, cyclingweekly.com, 2022-09-24 (באנגלית)
