אפוקליפסה עכשיו

סרט מלחמה אמריקאי משנת 1979

אפוקליפסה עכשיואנגלית: Apocalypse Now) הוא סרט מלחמה אפי אמריקאי משנת 1979, שעלילתו מתרחשת במהלך מלחמת וייטנאם. הסרט מתאר מפגש בין שני קצינים בפיקוד המבצעים המיוחדים של צבא ארצות הברית. האחד, קפטן בנג'מין וילארד, בגילומו של מרטין שין, נשלח אל הג'ונגלים שעל גבול וייטנאם וקמבודיה כדי להרוג את האחר, קולונל וולטר אי. קורץ, בגילומו של מרלון ברנדו, קצין מורד שהקים צבא פרטי. הסרט הופק ובוים על ידי פרנסיס פורד קופולה על פי תסריט שכתבו קופולה וג'ון מיליוס. התסריט מבוסס על ספרו של ג'וזף קונרד, "לב המאפליה", אך הוא שואב אלמנטים רבים מיצירות אחרות (למשל, "שדרים").

אפוקליפסה עכשיו
Apocalypse Now
כרזת הסרט בשפה העברית
כרזת הסרט בשפה העברית
מבוסס על לב המאפליה עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי פרנסיס פורד קופולה עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי פרנסיס פורד קופולה עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ג'וזף קונרד (נובלה),
ג'ון מיליוס, פרנסיס פורד קופולה (תסריט)
עריכה ליסה פרקטמן עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים מרטין שין,
מרלון ברנדו,
רוברט דובאל
מוזיקה קרמיין קופולה,
פרנסיס פורד קופולה
צילום ויטוריו סטוררו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה American Zoetrope עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה יונייטד ארטיסטס, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 10 במאי 1979
משך הקרנה 153 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט מלחמה, סרט דרמה, סרט פעולה, סרט שמבוסס על ספרים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 31.5 מיליון דולר
הכנסות 150 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו apocalypsenow
פרסים פרס דקל הזהב
פרס גלובוס הזהב לפסקול המקורי
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

על אף הצלחתו הקופתית של הסרט והביקורות הטובות שלהן זכה, הפקת הסרט נודעה לשלילה כהפקה ארוכה, מסובכת ועתירת קשיים, חרגה באופן ניכר מהמסגרת התקציבית ומלוחות הזמנים המתוכננים, וגבתה מחיר אישי כבד מהמעורבים בה. הסרט הופץ במספר גרסאות, ובהן "גרסת הבמאי" (הנקראת: Apocalypse Now Redux) שכללה מספר סצנות ארוכות שלא שולבו בסרט המקורי.

הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן והיה מועמד לפרס אוסקר ולפרס גלובוס הזהב. הסרט נחשב לאבן פינה בתולדות הקולנוע, וליצירת מופת ייחודית, משיאי יצירתו של קופולה.[1][2]

עלילה עריכה

פתיחת הסרט עריכה

הסרט נפתח בחדר במלון בסייגון בשנת 1969, בשיאה של מלחמת וייטנאם. קפטן בנג'מין ל. וילארד (מרטין שין), איש הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית, שוהה בחדר זה מספר ימים וממתין לקבלת משימה חדשה. קריינות הרקע בקולו של וילארד, המלווה את כל הסרט, מספרת כי וילארד שב לווייטנאם לאחר שלא השתלב בחברה האזרחית. וילארד נמצא במצב קשה. הוא שותה לשוכרה, ובהתקף שכרות פוגע בארון זכוכית ופוצע את ידו. אל החדר מגיעים שני אנשי מודיעין צבאי, מוצאים אותו במצבו העלוב, ומוסרים לו כי עליו להתייצב בפני הממונים עליו במודיעין הצבאי לשם קבלת משימה.

וילארד מתייצב בפני שני קצינים ואזרח. הקצינים, לוטננט גנרל קורמן וקולונל לוקאס (האריסון פורד באחת מהופעותיו הראשונות בקולנוע), מתחקרים את וילארד על משימות קודמות שביצע, אך הוא מכחיש שהשתתף בהן. לאחר מכן הם מטילים עליו משימה - לעלות במעלה נהר הנאנג (נהר בדיוני, הקיים רק בסרט, אך קרוי על שמה של קבוצה אתנית אמיתית בווייטנאם) אל מעבר לגבול קמבודיה, ולאתר שם את הקולונל וולטר אי. קורץ (מרלון ברנדו), בעברו איש הצנחנים והכוחות המיוחדים.

מהחומר המודיעיני שנמסר לווילארד עולה כי קורץ, בעברו קצין למופת, איבד את שפיות דעתו, ומפקד כיום על צבא של בני שבטים ילידים בג'ונגלים בקמבודיה הנייטרלית. הקצינים משמיעים לווילארד הקלטות שבהן מדמה קורץ את עצמו ל"חילזון הזוחל על חודו של תער". וילארד נדרש לנקוט בכל האמצעים על מנת להפסיק את פיקודו של קורץ על צבאו הפרטי, או בלשונו של האזרח שבצוות התדרוך (שנרמז שהוא סוכן ה-CIA), ‏ "להפסיק בתוקף את העסקתו, בלא אפשרות לעיון נוסף" (Terminate with extreme prejudice).

מוטל על וילארד להגיע אל קורץ בשיט בסירת משמר במעלה הנהר נאנג, על מנת לאסוף בדרכו מידע ומודיעין. וילארד מצטרף לצוות סירת משמר, כאשר יעדה הסופי של הנסיעה ידוע רק לווילארד עצמו אך לא לצוות הספינה. מפקד סירת המשמר הוא ג'ורג' פיליפס (אלברט הול), הנוקט בגישה צבאית ופורמלית, ואנשי צוותה הם לאנס ב. ג'ונסון (שם שמהדהד בו שמו של נשיא ארצות הברית לינדון ביינס ג'ונסון) (סם בוטומס), גולש גלים נודע, המבלה את מרבית הנסיעה כשהוא מסומם, "מיסטר קלין", טיירון מילר (לורנס פישבורן), חייל בן 17 מדרום רובע הברונקס שבניו יורק, בעל התנהגות מוחצנת, וג'יי "השף" היקס (פרדריק פורסט), טבח מניו אורלינס המשמש כמקלען אחורי.

המפגש עם קולונל קילגור עריכה

 
מסוקי בל UH-1 "יואי" של צבא ארצות הברית, מהסוג ששימש את אנשיו של קילגור, וייטנאם, 1966

כדי לעלות במעלה הנהר נאנג על הסירה לעבור דרך אחת משתי נקודות כניסה אפשריות בדלתה של הנהר, ששתיהן מוחזקות בידי הווייטקונג. על מנת לאפשר לסירה להיכנס לנהר חוברים וילארד ואנשי צוות הסירה לגדוד חיל רגלים מוטס במסוקים מדיוויזיית הפרשים הראשונה (מוטסת), שמפקדו הוא לוטננט קולונל ביל קילגור (רוברט דובאל). קילגור הוא גבר בשנות הארבעים לחייו, בעל התנהגות מוחצנת ומוזרה. הוא מתרוצץ באזורי הקרב ללא פחד, גם כשאש נורית לעברו, כשהוא לבוש בכובע רחב שוליים הנראה מתקופת מלחמת האזרחים בארצות הברית. מסתבר שקילגור הוא גולש גלים נלהב, המזהה את לאנס ג'ונסון ומתלהב מנוכחותו. משיחה עם אנשיו לומד קילגור שהחוף ליד אחת מנקודות הכניסה האפשריות מתאים לגלישה, ומחליט לאפשר את כניסת הסירה מנקודה זו. אנשיו של קילגור מזהירים אותו כי הנקודה מבוצרת היטב ונשלטת בידי האויב, אך למרות זאת מורה קילגור על כיבוש הנקודה מתוך רצון לנסות ולגלוש בחוף. היחידה מגיעה למקום בצי של מסוקי בל UH-1, שאחד מהם נושא את הסירה וצוותה. המסוקים מתקיפים את החוף, ועם התקרבותם מורה קילגור על השמעה ברמקולים של הקטע המפורסם "דהרת הוולקירות" מתוך האופרה "הוולקירות" של ריכארד ואגנר, וזאת בטענה שמדובר בלוחמה פסיכולוגית. כיבוש נקודת הנחיתה עולה בקורבנות רבים, חלקם חיילי הווייטקונג, חלקם אזרחים וחלקם מאנשיו של קילגור. כאשר הקרב מסתבך ואש מרגמות נורית על התוקפים, מורה קילגור על ירי פצצות נפלם על מעבה היער שממנו נורות המרגמות. לאחר שהיער עולה בלהבות, נואם קילגור נאום שהפך למפורסם, ולאחד החלקים המצוטטים והידועים מהסרט:

אני אוהב את ריח הנפלם בבוקר. אתה יודע, פעם הפצצנו גבעה במשך 12 שעות. כשהכול נגמר, עליתי למעלה. לא מצאנו אף אחד מהם. אפילו לא גופה צהובה מסריחה אחת. הריח, אתה מכיר את הריח של הנפט, כל הגבעה. מריח כמו... ניצחון.

המקור באנגלית
I love the smell of napalm in the morning. You know, one time we had a hill bombed, for 12 hours. When it was all over, I walked up. We didn't find one of 'em, not one stinkin' dink body. The smell, you know that gasoline smell, the whole hill. Smelled like... victory.

לאחר הפצצת היער, מתחילים חייליו של קילגור לגלוש במים, אך מדי פעם נורית אש לעברם. לאנס ג'ונסון מסרב לגלוש וטוען שההפצצה יצרה משב אוויר שקלקל את תנאי הגלישה. קילגור מפציר בו לחכות עוד מספר דקות, אך וילארד גונב את הגלשן של קילגור ובורח, יחד עם שאר אנשי הצוות, והסירה מתחילה את מסעה במעלה נהר הנאנג. בגרסת הבמאי מופיעה סצנה שבה מחפש קילגור אחר הסירה באמצעות מסוקים, ומשמיע ברמקולים הקלטה חוזרת של הודעה, שלפיה הם מתבקשים להחזיר את הגלשן. "לא אפגע בכם... אני רק רוצה את הגלשן שלי... הוא גלשן טוב", אך לבסוף הוא מתייאש, והסירה ממשיכה בדרכה במעלה הנהר.

המסע במעלה הנהר נאנג עריכה

 
סירת משמר מהסוג ששימש במסע צוותו של וילארד במעלה נהר הנאנג

המסע במעלה הנהר נאנג הופך לסיוט, כאשר הקבוצה נתקלת באירועים מוזרים וסוריאליסטיים יותר ויותר, ככל שהיא עולה במעלה הנהר ומתקרבת אל קורץ. התקריות שהסירה נקלעת אליהן כוללות טיגריס המתקיף את השף ואת וילארד, שירדו מהסירה לסייר בחוף בחיפוש אחר מנגו, הופעה של שפנפנות פלייבוי בפני המון חיילים שהופכת להשתוללות המונית, ותקריות נוספות.

ב"גרסת הבמאי" ישנה סצנה ארוכה נוספת, שבה מחליף וילארד שתי חביות של סולר תמורת שעה של התייחדות של השפנפנות עם אנשי הצוות. לאנס והשף מקיימים יחסי מין עם שתיים מהשפנפנות, אך הדיאלוג ביניהם ובין החשפניות מראה על נתק מוחלט בתקשורת.

תקרית חמורה במיוחד מתרחשת כאשר צוות הסירה עוצר סמפאן שעליו אזרחים, ומחפש האם הסמפאן נושא אמצעי לחימה. פיליפס מתעקש לעצור את הסמפאן על אף התנגדותו של וילארד. כאשר מתבצע החיפוש, עושה אחת האזרחיות שעל הספינה תנועה פתאומית לכיוון אחת החביות. קלין נבהל, ויורה באזרחים שעל הספינה, הורג את כולם ופוצע אחת מהן קשה. מסתבר שבחבית הסתתר כלבלב קטן לבן. פיליפס דורש לפנות את האזרחית הפצועה לקבלת טיפול רפואי, אך וילארד יורה בה למוות באקדחו, מתוך ידיעה שהדבר יביא לניכור בינו ובין הצוות. לאנס לוקח עמו את הכלבלב ומאמץ אותו.

כאשר הסירה מגיעה לעמדה האמריקאית האחרונה על הנהר נאנג, גשר דו לונג, יורדים וילארד ולאנס, המסומם מ-LSD, לבחון את המתרחש על החוף. הם מוצאים בעמדה המוני חיילים הנמצאים תחת מתקפה של הווייטקונג, מתרוצצים אנה ואנה, יורים ללא הפוגה, אך ללא כל הנהגה או מערך פיקודי כלשהו. כאשר וילארד מבין שמדובר במצב שהידרדר ויצא מכלל שליטה, הוא חוזר לסירה ומורה לפיליפס להמשיך במסע במעלה הנהר.

בגשר דו לונג מקבלים אנשי הצוות דואר. וילארד מקבל עדכון מודיעין שלפיו נשלח אל קורץ לפני מספר שבועות קצין נוסף בשם קולבי (סקוט גלן) במטרה להורגו, אך במקום להרוג את קורץ הוא הצטרף אליו. קלין קיבל הקלטה של קולה של אמו. בעודו משמיע את ההקלטה, נפתחת אש על הסירה, הכלבלב בורח וקלין נהרג. מנקודה זו מגלה פיליפס, שחש רגשות אבהיים כלפי קלין, יחס של עוינות כלפי וילארד.

ב"גרסת הבמאי" ישנה, בשלב זה, סצנה ארוכה נוספת, שבה נפגשים אנשי הצוות עם קבוצת חוואים צרפתים קולוניאליסטים ומתארחים בחוותם. בעל החווה, השייך למשפחה המתיישבת בהודו-סין מזה שבעים שנה, מותח ביקורת חריפה על המעורבות האמריקנית בווייטנאם, ואחת מבנות המשפחה, אלמנה בשם רוקסאן, לוקחת את וילארד לחדרה, ומסבירה לו כי כמו בעלה המנוח יש בו שני צדדים - הצד ההורג והצד האוהב.

כאשר הספינה מתקרבת אל מחנהו של קורץ, מתקיפים כפריים משבטים מקומיים פרימיטיביים את הסירה, ויורים עליה חיצים וחניתות. פיליפס נפגע, וכאשר וילארד בוחן את מצבו, מנסה פיליפס להרוג אותו באמצעות דקירתו בחוד החנית הבולט מחזהו. וילארד נאלץ לחנוק את פיליפס במו ידיו.

קולונל קורץ עריכה

המסע במעלה הנהר נאנג מביא את אנשי צוות הסירה ששרדו בחיים למקום שבו נמצאות חורבות של מקדש עתיק. הם מוקפים בבני שבטים פראיים, המאופרים בכל גופם בצבע לבן. במקום נמצאים אנשים רבים, וייטנאמים וקמבודים, לבושים במגוון מדים ופרטי לבוש. כמו כן נמצאים במקום מספר אמריקנים, כמו צלם עיתונות מטורף (דניס הופר) או הקצין קולבי שנשלח לרצוח את קורץ. קולבי אינו מסוגל לדבר, ונראה כבמצב קטטוני. הצלם אינו מפסיק לדבר ולשבח את קורץ. לאחר סיור במקום, הנראה כתופת גיהנום, כשבכל פינה פזורות בו גוויות המוצגות לראווה, וראשי אדם המושלכים בצדי המדרגות, מצטרף לאנס ג'ונסון, המצוי תחת השפעת סמים, לאנשיו של קורץ, ואילו וילארד והשף שבים לסירה. וילארד מסביר לשף שבכוונתו לרצוח את קורץ, ומורה לו להתקשר למפקדה ולהזמין תקיפה אווירית על מחנהו של קורץ אם זה לא ישוב עד לשעה עשר באותו ערב. וילארד שב למחנה, נתפס ומובא בפני קורץ. לאחר מכן הוא נכלא במכלאה עשויה מבמבוק. מאוחר יותר משליך קורץ אל המכלאה את ראשו של שף.

בימים שלאחר מכן מתחיל קורץ בשיחות עם וילארד. השיחות הן, למעשה, מונולוג ארוך של קורץ שבו הוא מסביר לווילארד את הטירוף שבמלחמה, את חוסר התוחלת שבה, את דעותיו עליה, על הדרך שבה יש לנהל אותה, ועל הווייטקונג. יחסו לווייטקונג ולדרך שבה יש להילחם בו מודגמים בסיפור שבו הגיע קורץ לכפר בראש אנשיו כדי לחסן את ילדי הכפר מפני פוליו, אך לאחר עזיבת האמריקאים, כרת הווייטקונג את ידיהם של כל הילדים שחוסנו. קורץ מתייחס למעשה זה כאל "גאונות". בימים שחולפים בהקשבה להגיגיו של קורץ מורשה וילארד להסתובב באופן חופשי במחנה, ונראה כי קורץ חש אליו יחס אבהי. וילארד, לעומתו, חש כי עליו להרוג את קורץ, כי כולם רוצים בכך, ובראשם קורץ עצמו.

לילה אחד, כאשר הכפריים עוסקים בשחיטה טקסית של תאו, נכנס וילארד לחדרו של קורץ בשעה שזה מקליט את אחד ממסריו, והורג את קורץ עם מאצ'טה, באופן דומה לזה שבו הורגים הכפריים את התאו, באותו זמן. ברגעיו האחרונים לוחש קורץ "האימה... האימה...". וילארד מעיין ביומנו של קורץ, ומוצא כי כתוב בו באותיות גדולות ומודגשות, באדום, "השליכו את הפצצה, הרגו את כולם". וילארד יוצא מהחדר, ומוצא עצמו מוקף במאות מאנשיו של קורץ, שהמתינו מחוץ למבנה. כאשר הוא מוריד את נשקו, גם הם מורידים את נשקם, והוא הולך בין שורותיהם בשתיקה, ולוקח עמו את ג'ונסון אל הסירה. הסרט מסתיים בתחילת מסע הסירה חזרה במורד הנהר נאנג כאשר מילותייו האחרונות של קורץ מהדהדות בראשו של וילארד.

נאמנות לספרו של קונרד ומקורות השראה נוספים עריכה

התסריט מבוסס על ספרו של ג'וזף קונרד, "לב המאפליה" מ-1902, אך הוא שואב אלמנטים רבים מיצירות אחרות, כדוגמת ספרו של הכתב מייקל הר "שדרים" (Dispatches), העיבוד משנת 1965 של הבמאי ריצ'רד ברוקס לספרו של קונרד "לורד ג'ים", והסרט "אגירה, זעם האל" (Aguirre, the Wrath of God, 1972) של ורנר הרצוג.[3]

רבים משייכים את דמותו של קורץ לדמותו של הסוכן האמריקני טוני פו, שפעל במבצעים חשאיים בתקופת מלחמת וייטנאם, ונהג לשמור את אוזני אויביו, ולהטיל מהאוויר את ראשיהם הכרותים בכפרים שמהם יצאו.[4] קופולה מכחיש קשר זה, ומספר כי הדמות מבוססת באופן כללי על קולונל רוברט ריאו (Robert Rheault), שנאסר בשנת 1969 באשמת רצח אדם שנחשד כסוכן כפול.[5]

תהליך יצירת הסרט, שבו נוצר תסריט ראשוני בידי מיליוס, שעובד לאחר מכן על ידי קופולה, ונערך לסרט מהררי חומר גלם צילומי שנוצר במהלך הצילומים, הביא ליצירה קולנועית שיש בה מרוחו של הספר ששימש לה מקור, אך היא שונה ממנו בפרטים מהותיים. יצירתו המקורית של קונרד עוסקת במלח מנוסה בשם מארלו, דמות החוזרת בסיפורי קונרד, היוצא במעלה נהר בקונגו הבלגית לאתר של סוחר בשם קורץ, שעבד עבור החברה המעסיקה את מארלו, וניתק עמה מגע. וילארד שונה מאוד ממארלו, לא רק בשמו, אלא גם באופיו ובמניעיו. וילארד יוצא למשימה שמטרתה המוצהרת היא להרוג את קורץ, בעוד שמארלו יוצא לאתרו ומנסה להצילו. קורץ הספרותי אף הוא, כקורץ שבסרט, שליט על פראי אדם במעמד של אל למחצה, וכמותו הוא מת כשבפיו המילים "האימה... האימה...".

הסרט, כמו הספר, חושף את המציאות הקשה של האימפריאליזם והקולוניאליזם. במהלך המאה ה-19 היה זה שלטונו האישי של המלך הבלגי לאופולד השני בקונגו, הידוע כיום כמשטר ניצול אכזרי, שביצע רצח עם בילידי קונגו. במאה העשרים רומז קופולה לדמיון בין משטר זה ובין המעורבות האמריקנית בווייטנאם. נושאים אלו מקבלים דגש נוסף ב"גרסת הבמאי", שלה נוספה סצנת "החוואים הצרפתים" הכוללת מונולוגים המתייחסים לנושאים אלו ביתר פירוט.

גרסאות הסרט השונות עריכה

סיומים וכותרות עריכה

עם סיום הצילומים התלבט הבמאי קופולה כיצד לסיים את עלילת הסרט. שתי אפשרויות נראו בעיניו כסיום ראוי. באפשרות האחת, הורג וילארד את קורץ ועוזב את מחנהו, ובשנייה, נהרגים וילארד וקורץ בתקיפה אווירית. מכיוון שממשלת הפיליפינים התנתה את הצילומים בשטחה בהרס אתרי הצילום לאחר סיום הצילומים, עמדו לרשותו של קופולה מספר צילומים של אתר המקדש ההרוס ששימש כמחנהו של קורץ, כשהוא עולה בלהבות ומתפוצץ.[6]

קופולה התכוון לצאת ל"סיור" עם הסרט, ולשם כך הוכנה גרסה בפורמט של 70 מ"מ, באיכות גבוהה יותר, והסרט הוקרן ללא כותרות וקרדיטים, כאשר אלו חולקו בתוכניה נפרדת לרוכשי הכרטיסים. הסרט הסתיים בסיום המוכר, שבו פניו של אליל אבן ממקדשו של קורץ משתלבים עם פניו של וילארד ושל סירתו השטה במורד הנהר, ולאחר מכן נמוג הסרט אל תוך מסך שחור, ללא קרדיטים או כותרות פרט לכותרת המכריזה על זכויות היוצרים לחברת זואיטרופ.

בגרסת 35 מ"מ הסטנדרטית, שהוקרנה בציבור הרחב בשנים 1978 ו-1979 היו מספר גרסאות סיום, המשקפות את התלבטויותיו של קופולה באשר לסיומו של הסרט, לבטים שלא חדלו עד לשלב שבו הוקרן הסרט לציבור הרחב, ואף לאחר מכן. בגרסת סיום אחת הוצג מעבר מתמונות של סירתו של וילארד השטה במורד הנהר, לכותרות ולקרדיטים, המוקרנים על רקע תמונות הבסיס המתפוצץ. הדבר הותיר חוסר ודאות באשר לסיומו של הסרט, ולבסוף נקבעה הגרסה המוכרת שבה מוקרנות הכותרות על מסך שחור. במהדורת ה-DVD של הסרט, שהתבססה על הפורמט האיכותי של 70 מ"מ, לא הוקרנו כותרות בצמוד לסרט, ואלו נמצאו באזור שונה ב-DVD. ל"גרסת הבמאי" צמודות כותרות על רקע שחור, ומוזיקה של להקת "Rhythm Devils", שהקליטה את הפסקול לסרט המקורי.

גרסת הבמאי וגרסאות נוספות עריכה

גרסתו המוכרת של הסרט היא בת 153 דקות. קופולה צילם מאות אלפי מטרים של פילם, ועבודת העריכה ארכה כשנתיים. גרסה "מחתרתית" בת 289 דקות מופצת באופן לא רשמי, אינה ניתנת לרכישה מסחרית, וכוללת הצגה של הסצנות העיקריות שצולמו לפי סדר התרחשותן הכרונולוגי. הגרסה כוללת שינויים נרחבים בעלילה, מושם בה דגש על דמויות משניות בסרט הערוך, כדוגמת דמותו של קולבי, הקצין שקדם לווילארד במשימת ההתנקשות, המושם בפיו דיאלוג משמעותי, והוא אף יורה בצלם המטורף המגולם בידי דניס הופר, בטרם ייהרג בעצמו.[7] עותק באיכות נמוכה באורך של 330 דקות ניתן אף הוא לרכישה ולצפייה.

בשנת 2001 ערך קופולה "גרסת הבמאי" לסרט, הארוכה ב-49 דקות מהגרסה המוכרת, ואורכה הכולל הוא 202 דקות. ניתן לרכוש את שתי הגרסאות בנפרד או במארז DVD.

הגרסה החדשה, לה קרא קופולה "Redux", ביטוי שמשמעותו "להחזיר למצב המקורי" (אין זו "גרסת הבמאי" של הסרט מאחד משלבי עריכתו, אלא עריכה מאוחרת לגרסה הסופית), מתאפיינת בעושר גדול יותר של פרטים, ונוספו בה מספר סצנות שהושמטו מהגרסה המוכרת, כמו סצנות קרב נוספות בחלק העוסק בקולונל קילגור, סצנה שבה מקריא קורץ לווילארד ידיעות מהשבועון טיים מגזין העוסקות במלחמה, ושינויים קטנים נוספים. בגרסה זו נוספו שתי סצנות ארוכות ומשמעותיות.

באחת, מגיעים וילארד וצוותו, לאחר מותו של מיסטר קלין, למטע של חוואים צרפתים, ובו הם עורכים לקלין הלוויה צבאית ומוזמנים לבית המשפחה לסעודה. ילדיו של קופולה, ג'אנקרלו ורומן, מגלמים את ילדי המשפחה. בסצנה זו נושאים החוואים הצרפתים מונולוגים ארוכים שבהם מובעת דעה נחרצת נגד המעורבות האמריקנית בווייטנאם, ונגד הקולוניאליזם בכללותו. הסצנה מסתיימת כשאחת מבנות המשפחה, אלמנה בשם רוקסאן (אורור קלמנט), מפתה את וילארד למיטתה. מהתבטאויותיו של קופולה בסרט "לבבות המאפליה", עולה כי הסצנות הוסרו בשל איכות צילום ירודה. בשנת 2001 ניתן היה לשפר את איכות הצילום בשיטות דיגיטליות ולהוסיפן לסרט.

בסצנה נוספת מגיעים וילארד וצוותו למחנה שבו נמצא המסוק שהטיס את שפנפנות הפלייבוי, כשהוא מקורקע ללא דלק. וילארד מחליף שתי חביות סולר תמורת שעתיים של התייחדות עם השפנפנות. השף ולאנס מנצלים את העסקה, ומצליחים לקיים יחסי מין עם השפנפנות, תוך שהם דוחקים החוצה את מיסטר קלין, אך הדיאלוג בין הזוגות מראה על חוסר תקשורת וחוסר הבנה מוחלט ביניהם.

הפקת הסרט עריכה

הפקת הסרט הייתה ארוכה ומסובכת, ונתקלה בקשיים רבים, משלב קדם ההפקה, ועד להצגתו הראשונית של הסרט בפסטיבל קאן. צילומי הסרט נערכו בתנאים קשים, נמשכו זמן רב מן המתוכנן, ועלו פי כמה מהתקציב שיועד להם. הצילומים גבו מחיר אישי כבד מהמעורבים בהם, לרבות קופולה, שכמעט ואיבד את הונו ואת שפיות דעתו, ומרטין שין, שלקה בהתקף לב. שלב הפוסט-פרודקשן ארך כשנתיים לאחר סיום צילומי הסרט. על הסרטת הסרט הופק בשנת 1991 סרט תיעודי בשם "לבבות המאפליה: אפוקליפסה של יוצר סרטים", שתיעד את הקשיים המקצועיים והאישיים בהם נתקלו קופולה והסרט בעת ההסרטה.

כתיבת התסריט עריכה

בשנת 1969 היה ג'ון מיליוס, בוגר צעיר של בית ספר לקולנוע, חלק מחבורת קולנוענים צעירים שעבדו על הסרט "אנשי הגשם" בבימויו של פרנסיס פורד קופולה. חברו לצוות, עוזר הבמאי ג'ורג' לוקאס, ביקש ממנו לכתוב תסריט על מלחמת וייטנאם. מיליוס זכר שבבית הספר לקולנוע נטען כי ספרו של ג'וזף קונרד, "לב המאפליה" הוא ספר שלא ניתן להפיק ממנו סרט. "זה היה כמו לנפנף סמרטוט אדום בפני שור", אמר מיליוס. בעידודם של לוקאס וקופולה החל מיליוס בכתיבת תסריט, שנקרא בתחילה "החייל הפסיכדלי" ולאחר מכן "אפוקליפסה עכשיו", כותרת שקיבלה השראה מסיכה שראה על בגדו של היפי - "נירוואנה עכשיו".[8] בשלב זה היה התסריט כמעט קומי, והקולנוען גארי קורץ שהיה מעורב בשלבי ההפקה הראשונים טוען כי היה מדובר יותר ב"מ.א.ש" ופחות ב"לב המאפליה".[9]

קדם הפקה עריכה

בתחילת ניסיונות ההפקה היה ג'ורג' לוקאס מיועד לביים את הסרט. הוא תכנן את הצילומים לאחר סיום סרט המדע הבדיוני "THX 1138", שאמורים היו להסתיים ב-1971. הקולנוען גארי קורץ נשלח בחיפוש אחר אתרי צילומים שונים. לטענתו, המקום היחיד ששילב ג'ונגל ומסוקים זמינים היה הפיליפינים. בתחילה שיתפו פעולה עם חברת ההפקה סרטי קולומביה, אך ככל שהחלו ההכנות לצילום להתקדם, חששה קולומביה מצילום "קומדיה על מלחמת וייטנאם" בעוד המלחמה בעיצומה. אז תכנן לוקאס לצלם את הסרט בתקציב נמוך, במצלמת 16 מ"מ בצורה מעין תיעודית, ולשלוח צוות יפני לצלם בווייטנאם עצמה, דבר שהיה בלתי אפשרי לצוות אמריקני. בשלב זה החל לוקאס לקדם את רעיונו ל"סרט על רוק'נרול" שהיה לבסוף ל"אמריקן גרפיטי", והפקת "אפוקליפסה עכשיו" נדחתה.[9] ב-1974 חזר קופולה ועיין ברעיון. לוקאס היה שקוע ביצירת "מלחמת הכוכבים" ואף מיליוס לא היה פנוי. קופולה החליט לביים את הסרט בעצמו. הוא זנח את רעיון הצילום ב-16 מ"מ, והחליט ליצור סרט "שיעניק לצופה את כל הכוח והיופי שהקולנוע מסוגל להעניק", ו"ייקח את הקהל לחוויה ללא תקדים של המלחמה, שיגרום לו להגיב כמו אלו שחוו את המלחמה"[10] בחודשים הבאים חיפשו אנשיו של קופולה אתרי צילום בפיליפינים, וקופולה עצמו עסק בשינויים מהותיים בתסריט, כשהוא מנסה למצוא מימון לסרט. ליהוק השחקנים החל באותו השלב. מרלון ברנדו היה בחירתו של קופולה לתפקיד קורץ מלכתחילה, אך תפקידו של וילארד היה קשה יותר לליהוק. סטיב מקווין היה הבחירה הראשונית, אך הוא סירב. כן סירבו לתפקיד אל פצ'ינו, ג'ק ניקולסון, רוברט רדפורד וג'יימס קאן. מרטין שין, שעשה רושם חיובי על קופולה בעת מבחני הבד לסרט "הסנדק" הביע עניין, אך היה עמוס מכדי לקבל את התפקיד, ולבסוף לוהק הרווי קייטל.[11]

כצלם הסרט נבחר ויטוריו סטוררו, שהיה ידוע בשל עבודתו עם במאים אירופים כברנרדו ברטולוצ'י, בסרטים כגון "הקונפורמיסט" ו"הטנגו האחרון בפריז". קופולה העדיף את סטוררו על הצלם הקבוע עמו עבד, גורדון ויליס, ומסר בידיו חופש פעולה מוחלט באשר לצדדים החזותיים של הסרט.

צילומי הסרט עריכה

במרץ 1976 יצאו קופולה ומשפחתו לצילומים בפיליפינים שאמורים היו להיות חמישה חודשים שלווים. תקציב הסרט הוערך ב-13 מיליון דולר והסתמך על רווחיו של קופולה מ"הסנדק", וקופולה סבר כי הדבר מעניק לו חופש אמנותי בלתי מוגבל. אך למעשה, הייתה זו תחילתו של סיוט, שאותו סיכם קופולה במשפט, שהבהיר כי לא היה מדובר ב"סרט על וייטנאם" אלא ב"וייטנאם" עצמה - "זו וייטנאם, והדרך שבה צילמנו את הסרט דומה מאוד לדרך שבה התנהגו האמריקנים בווייטנאם. היינו בג'ונגל, היה לנו יותר מדי כסף, יותר מדי ציוד, ובאופן איטי יצאנו מדעתנו".[12]

חמשת חודשי הצילומים תפחו לשמונה (עם הפסקות מרובות), במהלכם אירעו תקלות ותקריות רבות שהפכו את התהליך לסיוט עבור המעורבים בו, ובמיוחד עבור קופולה ומשפחתו. תקציב הסרט התנפח ל-30 מיליון דולר, רובם התקבלו מחברת יונייטד ארטיסטס שחשה כי עליה לשמור על ההשקעה בסרט לו רכשה מראש את זכויות ההפצה. קופולה סיים את ההסרטה כשהוא בחובות עצומים, אינו בטוח באשר לדרך שבה יערוך את הסרט וכיצד יסיים אותו.[13]

הסרט צולם במספר אתרים בפיליפינים באי לוזון שהוא הצפוני ביותר בין איי הפיליפינים, ובו נמצאת הבירה מנילה. אתר הצילומים בחוף איבה, על חופה המזרחי של לוזון, צפון מערבית למנילה, נהרס בחודש מאי בסופה טרופית, וחייב את העתקת הצילומים לפאגסאנג'ן, דרום מזרחית למנילה. מתקפת המסוקים של קילגור צולמה בחוף באלר בצפון מזרח לוזון. המסוקים, שסופקו על ידי נשיא הפיליפינים פרדיננד מרקוס, שימשו לצילומים ביום, ולמתקפות כנגד מורדים בלילה.[14] בצילומים השתתפו בני שבט האיפוגאו המקומי, שצפייתו של קופולה במנהגיהם הביאה להסרטת סצנת טבח התאו, שלא הייתה בתסריט המקורי.[15]

לא רק הסרטת הסרט והצילומים עצמם עוררו קשיים, אלא גם צוות השחקנים. כבר לאחר מספר ימי צילומים חש קופולה כי קייטל הוא הליהוק הלא נכון לתפקיד וילארד, והחליפו במרטין שין. שין הגיע לאתר הצילומים לאחר שהצוות עבד כבר קרוב לחודשיים. הוא נכנס באופן כה מוחלט לתפקידו של וילארד, והשקיע בסרט מאמץ כה רב, שבמהלך הצילומים לקה בהתקף לב, והוא בן 36. הסצנה הפותחת את הסרט, שבה מצולם וילארד כשהוא שיכור במלון, צולמה כששין, שהיה אז אלכוהוליסט, נמצא במצב של שכרות. פציעת ידו של וילארד נבעה מפציעה אמיתית שפצע עצמו שין בעת הצילומים, כשהכה בכוח במראה.[16] מרלון ברנדו הגיע לסט במשקל עודף ניכר, אף על פי שדמותו אמורה הייתה להיות רזה וחולה, וכמו כן לא קרא כלל את הספר "לב המאפליה", אף על פי שהבטיח זאת לקופולה. רוב תפקידו של ברנדו אולתר במהלך הצילומים. ב-21 במאי 1977 הסתיימו הצילומים, והצוות שב לארצות הברית.

הצילומים הרי האסון היו לשם דבר בתעשיית הקולנוע. במהלך הצילומים צילמה אלינור קופולה, אשתו של פרנסיס פורד קופולה, יומן מצולם המתעד את הנעשה מאחורי הקלעים - מזג האוויר הנורא, בעיות הבריאות של השחקנים, התמודדותו של קופולה עם בעיות התקציב, ומה שנראה כהרס חייו והקריירה שלו. בשנת 1990 הועברו חומרי הגלם של אלינור קופולה לשני הבמאים הצעירים, ג'ורג' היקנלופר ופקס בהר, ששילבו אותם עם ראיונות עדכניים עם המעורבים, והפכו אותם לסרט בשם "לבבות המאפליה" שהוקרן לראשונה בשנת 1991. הסרט זכה להצלחה קופתית וביקורתית, ולפרסים רבים.

שלבי הפקה סופיים עריכה

גם לאחר שהסתיימו הצילומים, בקיץ 1977, עמדו בפני קופולה מספר בעיות עיקריות. האחת הייתה עריכת מאות הקילומטרים של פילם שצילם, לסיפור בעל משמעות באורך סביר. בסך הכול צולמו 230 שעות. היחס לעומת המוצר המוגמר שאורכו כשעתיים וחצי הוא 95:1. היחס המקובל בעולם הקולנוע עומד על כ-20:1. חלק מהסצנות, כדוגמת סצנת התקפת המסוקים, צולמו באמצעות שמונה מצלמות בו זמנית כשבכל אחת אלף רגל (כעשר דקות צילום) של פילם. לאחר סיום הצילומים שונה מיקום המצלמות, והסצנה צולמה מחדש עד שבכל מצלמה הצטברה כשעה וחצי של צילום. הדבר יצר עושר אדיר של תמונות וזוויות צילום, אך הקשה מאוד על העריכה.[17] הבעיה השנייה הייתה הקלטת הפסקול לסרט. צילומי הסרט החלו, על פי תסריטו של מיליוס, בליווי קולו של מספר. בשלב מסוים סטו הצילומים מאוד מן התסריט הכתוב, וקולו של המספר נזנח. בפני העורך ואיש הקול, וולטר מרץ' עמדה המשימה ליצור פסקול, ונרטיב, הכוללים קולו של מספר, שיוביל את הסיפור באופן הגיוני מתחילתו ועד סופו, וליצור זאת באמצעות הכמות האדירה של חומר גלם שעמד לרשותו, שיכול היה להוביל למגוון אדיר של פתרונות עריכה. הייתה זו המכשלה העיקרית שהביאה לדחיית מועד ההקרנה פעם אחר פעם. בינואר 1978, לאחר שהקרנות מבחן הראו כי הסרט אינו מובן, נשכר לכתיבת קולו של המספר העיתונאי מייקל הר, שספרו "שדרים" (Dispatches) על מלחמת וייטנאם, שימש כהשראה לכתיבת חלק מן התסריט. הר בילה כשנה בכתיבת קולו של המספר, הוא קפטן וילארד, בהדרכתו הצמודה של קופולה.[18]

אילוצים בעריכה הביאו לכך שסצנות מפתח שבצילומן הושקע זמן ומאמץ נותרו על שולחן העריכה (כגון סצנת החווה הצרפתית, ששבה בגרסת הבמאי ב-2001). באפריל 1979 הוקרנה גרסת עבודה ל-900 צופים, שהגיבו בצורה שלילית. לאחר מכן החליט קופולה להקרין את סרטו בפסטיבל קאן. לקראת ההקרנה בפסטיבל הקרין קופולה את הסרט בהקרנות מבחן בגרסאות שונות. המבקרים שהגיעו להקרנות קטלו את הסרט. רכילאית הטלוויזיה המשפיעה רונה בארט קראה לסרט ברשת ABC "כישלון מביך". קופולה ידע כי הוא לוקח סיכון בפסטיבל קאן, אך זכר את הצלחת הסרט "השיחה" והאמין כי הוא יכול להפוך את הגלגל ולהפוך את הסרט להצלחה.[19] בסופו של דבר זכתה הגרסה המוקרנת להצלחה בקרב שופטי הפסטיבל, והסרט קיבל את פרס דקל הזהב בשיתוף עם סרטו של פולקר שלנדורף, "תוף הפח".[20] הפצת הסרט בצורה מסחרית החלה באוגוסט 1979, בגרסה המוכרת בת 153 הדקות בפורמט של 35 מ"מ. עם תחילת ההפצה המסחרית, קיבל הסרט תשבחות וביקורות חיוביות, ואף היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר באותה השנה, מהם זכה בשניים - פרס לסטוררו על הצילום, ולמרץ' על הסאונד. בסופו של דבר כיסה הסרט את עלות הפקתו, ואף הביא רווחים ליוצריו. בארצות הברית בלבד הצליח הסרט להביא להכנסות בגובה של כ-79 מיליון דולר. הקרנת גרסת הבמאי ב-2001 הביאה לרווח של ארבעה מיליוני דולרים נוספים.[21]

נושאים, פרשנות וביקורת עריכה

"אפוקליפסה עכשיו" עוסק במגוון נושאים. הרובד המיידי, הגלוי, שיש לראות בהקשר של אמצע שנות ה-70 שבמהלכן נוצר הסרט, הוא הביקורת על מלחמת וייטנאם, על האכזריות שגילו החיילים האמריקנים, על חוסר הטעם שבלחימה, ובמעורבות האמריקנית בווייטנאם מלכתחילה. רובד נוסף, ועמוק יותר, הוא אמירה על טבע האדם ועל המלחמה. המבקר וינסנט קנבי, כתב בניו יורק טיימס עם תחילת הקרנת הסרט, בשנת 1979, כי "אפוקליפסה עכשיו מצדיק את שמו, וחושף לא רק את הפנים השונות של המלחמה אלא גם את הניגוד שבין התלהבות ושעמום, אימה ורחמים, ברוטליות ויופי."[22] מסעו של וילארד בתוך האימה הווייטנאמית אינו קשור למלחמת וייטנאם דווקא. לאחר הקרנת "גרסת הבמאי" ב-2001 מצאו המבקרים כי הסרט עודו רלוונטי כפי שהיה ב-1979. מסעו של וילארד אינו רק גאוגרפי, כי אם נפשי ופנימי, מסע אל תודעתו הוא, ואל המפגש עם האני-האחר שלו, קורץ.[23] המבקר רוג'ר איברט כתב בשנת 1999 כי "סרטים חשובים אחרים כ'פלאטון', 'צייד הצבאים' ו'מטאל ג'אקט' נוקטים בגישה משלהם כלפי וייטנאם... אך 'אפוקליפסה עכשיו' הוא סרט וייטנאם הטוב ביותר, אחד הסרטים הגדולים ביותר בכלל, בגלל שהוא הולך מעבר לאחרים, למקומות החשוכים של הנשמה. הוא אינו על המלחמה כמו על הדרך שבה חושפת המלחמה את האמיתות שהיינו שמחים להשאיר נסתרות"[24] מבקר הקולנוע רוג'ר איברט כתב, לאחר שצפה בסרט בפסטיבל קאן ב-1979: "מה שגדול בסרט, ומה שישאיר אותו בחיים שנים רבות וידבר לקהלים רבים, הוא מה שקופולה משיג ברמה שעליה דיבר טריפו - הרגעים של הייסורים והשמחה שבעשיית הקולנוע. כמה מרגעים אלו מגיעים בה בעת. היזכרו שוב במתקפת המסוקים והשילוב המטריד של אימה והתעלות. זכרו את היופי המוזר של המסוקים העולים מבעד לעצים בצילום רחוק, והכוח המטורף של המוזיקה של ואגנר, המנוגנת בקול בזמן המתקפה, ותרגישו למה התכוון קופולה: רגעים אלו, שכיחים בחיים כבאמנות, כאשר כל המסתורין הענקי של העולם, כה איום, כה יפה, נראה כתלוי על בלימה".[25]

הפילוסוף והפוסטמודרניסט הצרפתי ז'אן בודריאר (1929 - 2007), התייחס בספרו "סימולקרות וסימולציה" לסרט "אפוקליפסה עכשיו" כדוגמה אחת מני רבות לצורך של החברה האנושית להחליף את המציאות והמשמעויות שלה בסימנים ובסמלים שהופכים את המציאות להדמיה. הוא גרס כי הסרט הוא למעשה המשך המלחמה שנעשתה לסרט שהפך למלחמה, "השניים חוברים זה לזה באמצעות זליגתם המשותפת לטכניקה". שכן, פעלולי הסרט ופעלולי המלחמה, חד הם. הם לא יותר מרצף של אפקטים מיוחדים. הן הסרט והן המלחמה קורצו מאותו החומר. "שניהם כאחד הם שלבים במלחמה חסרת מוצא שהמשתתפים בה, אינם מבינים דבר".[26]

אזכורים בתרבות הפופולרית עריכה

הסרט זכה לאזכורים ומחוות רבים בתרבות הפופולרית, כמו גם לפרודיות רבות. בין היתר צולם בשנת 1980 סרט בתקציב נמוך בשם "Porklips Now" שהעתיק את עלילת הסרט למרדף של פקח בריאות אחר בעל מפעל לעיבוד בשר. כן ידועה הסצנה מהסרט הפארודי "לרקוד עם לוחמים" (1993) בו כיכב צ'ארלי שין, בנו של מרטין שין, בה עולה צ'ארלי שין במעלה נהר בדרכו למשימה צבאית בזמן שהוא מצטט מכתב שכתב בפלאטון, ובמורד הנהר, בכיוון ההפוך, שטה סירת המשמר מהסרט אפוקליפסה עכשיו, ועליה מרטין שין המצטט שורות משלו מהסרט, ושניהם צועקים אחד לשני בו זמנית "אהבתי אותך בוול סטריט" (שני השחקנים שיחקו בסרט זה).

כן מאוזכר הסרט במספר שירים פופולריים. להקת ההבי מטאל "איירון מיידן" כללה באלבומה "The X Factor" שיר בשם "The Edge Of Darkness", העוסק במחשבותיו של וילארד במהלך הסרט. להקת הפאנק הבריטית הקלאש הוציאה שיר בשם "Charlie don't Surf", ששמו לקוח משורה מפורסמת בסרט ועוסק במלחמה. השיר "צדק צדק תרדוף" מאלבומו של מאיר אריאל "מודה אני" כולל את השורה "אך הגיחוך של מרלון ברנדו מול הקנה של מרטין שין / נשאר כמו שיא של גודל בשביל ג'ימי ודין". בשנת 2001' הוציאה להקת המטאל sodom את האלבום m16 הכולל את השיר napalm in the morning,אשר חוזר וחוזר על המשפט המוכר מהסרט ואף כולל את המשפט:"i love the smell of napalm in rhe morning... it smells like a victory.

הפסקול עריכה

את מוזיקת הרקע לסרט כתב המלחין קרמיין קופולה, אביו של פרנסיס פורד קופולה. המוזיקה זכתה בפרס גלובוס הזהב כמוזיקה המקורית הטובה ביותר בשנת 1979. בסרט מופיעים מספר שירים נוספים, כשירה של להקת קרידנס קלירווטר רבייבל "סוזי Q" המנוגן בעת מופע החשפנות של שפנפנות הפלייבוי, ושירים אחרים, אך הוא זכור במיוחד בשל שילובם של שני קטעי מוזיקה, המתאימים התאמה מושלמת למתרחש על המסך. השיר "הסוף" - "The End" של להקת הדלתות, המנוגן בתחילת הסרט ועם סיומו, והקטע "דהרת הוולקירות" מתוך האופרה "הוולקירות" של ואגנר, המנוגן בעת מתקפת המסוקים.

שחקנים עיקריים עריכה

צוות סירת המשמר עריכה

  • מרטין שין - קפטן בנג'מין ל. וילארד. וילארד הוא קצין מודיעין ששירת בווייטנאם כשלוש שנים, ולאחר תקופה קצרה ולא מוצלחת באזרחות, שב לחזית. הוא לובש את תג יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית, ונרמז כי בעברו משימות חיסול מיוחדות עבור המודיעין הצבאי וה-CIA.
  • אלברט הול - צ'יף קוורטרמאסטר (Chief Quartermaster - תפקיד צבאי, אחראי על האספקה) ג'ורג' פיליפס. פיליפס הוא מש"ק ותיק בצי, ומפקד על הסירה ביד רמה. בינו ובין וילארד יש עימותים תכופים על סמכות הפיקוד, המסתיימים בניסיונו של פיליפס לרצוח את וילארד, ובמותו.
  • פרדריק פורסט - מכונאי דרגה שלישית (Engineman 3rd Class; תפקיד של מכונאי בדרגה נמוכה בצי ארצות הברית) ג'יי "שף" היקס. השף הוא קייג'ון מניו אורלינס, שהוכשר כסוסייה, טבח המתמחה בהכנת רטבים. בתחילה גויס כטבח, אך לאחר שלא הצליח להשתלב בשיטות הכנת האוכל ההמוניות בצבא, הפך למכונאי. הוא משמש גם כמקלען. הוא מגלה פחד מהמלחמה, וממסעה של הסירה במעלה נהר הנאנג. וילארד בוטח בו, ובסיום הסרט נערף ראשו על ידי קורץ במטרה לזעזע את וילארד.
  • סאם בוטומס - תותחן עזר דרגה שלישית (Gunner's Mate 3rd Class; תפקיד בצי האמריקאי שבו משרת מי שסיים קורס בסיסי בתותחנות ובחומרי נפץ) לאנס ב. ג'ונסון. ג'ונסון הוא גולש גלים מפורסם שגויס למלחמה, ומשמש כמקלען בסירת המשמר. הוא מבלה את רוב שעותיו כשהוא תחת השפעת סמים ודמותו מפגינה תמימות ורוך יחסי. הוא היחיד מצוות הסירה המקורי השורד את המסע.
  • לורנס פישבורן - תותחן עזר דרגה שלישית (Gunner's Mate 3rd Class; תפקיד בצי האמריקאי שבו משרת מי שסיים קורס בסיסי בתותחנות ובחומרי נפץ) טיירון "מיסטר קלין" מילר. מילר הוא אפרו-אמריקאי מדרום הברונקס, הצעיר והבלתי מנוסה בין אנשי הצוות. הוא נהרג במהלך המסע כאשר הוא שומע הקלטה של קולה של אמו, ואש נפתחת על הסירה מן החוף. השחקן פישבורן היה רק בן 14 כאשר צולם הסרט. גילו של מילר בסרט הוא 17.

אנשי צבא ארצות הברית, וסוכנות הביון עריכה

  • ג'יי די ספראלדין - לייטננט ג'נרל קורמן, קצין בכיר במודיעין צבא ארצות הברית, החושש מקורץ ומבקש להורגו. הוא שגייס את וילארד למשימה.
  • האריסון פורד - קולונל לוקאס, קצין מודיעין בצבא ארצות הברית, המשתתף עם לייטננט ג'נרל קורמן בתחקורו ותדרוכו של וילארד בבסיס המודיעין בנא טראנג לפני צאתו למשימה. זהו אחד מתפקידי המשנה האחרונים שגילם פורד לפני שזכה למעמד של כוכב בעקבות "מלחמת הכוכבים". בשמותיהם של הקצינים יש רמיזות לידידיו של קופולה, המפיק רוג'ר קורמן שסייע לקופולה בתחילת דרכו המקצועית, וג'ורג' לוקאס, ידידו, שאמור היה אף לביים את הסרט בטרם קיבל על עצמו קופולה את המשימה.
  • ג'רי זיסמר - ג'רי, אזרח, כנראה איש ה-CIA המשתתף בתדרוך בנא טראנג. הוא שותק במהלך כל התדרוך, אך כאשר מדובר על משימתו של וילארד, הוא מסביר את המשימה במשפט המפורסם - "Terminate with extreme prejudice".
  • רוברט דובאל - לייטננט קולונל ויליאם "ביל" קילגור, מפקד גדוד רגלים מוסק, וחובב גלישה פנאטי. קילגור מוצג כדמות חזקה האוהב את אנשיו ודואג להם, אך מנהגיו יוצאי דופן ומוזרים והוא מפגין אכזריות וחוסר חשיבות לחיים כלפי הווייטנאמים. קילגור אוהב את המלחמה ורואה בה כ"בית" בשבילו.
  • ר.לי ארמי - טייס מסוק. ארמי מופיע הופעה קצרה כטייס המסוק "נשר 7" כחלק מכוח התקיפה של קילגור. ארמי היה חייל מקצועי, לוחם מארינס, ששימש כיועץ לעניינים צבאיים לסרט, ולאחר מכן כיכב בסרטו של סטנלי קובריק "מטאל ג'אקט" כרס"ר הסאדיסט.

קורץ ואנשיו עריכה

  • מרלון ברנדו - קולונל וולטר אי. קורץ. קורץ הוא קצין מעוטר בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית, שערק והקים צבא פרטי באזור הנייטרלי שבין וייטנאם וקמבודיה וגם איבד את שפיותו. עריקתו, והמסרים המוזרים שהוא שולח, גורמים לרצון בצבא ארצות הברית "להפסיק את פיקודו" על כוחותיו, ולשלוח אנשים כדי לחסלו.
  • דניס הופר - צלם אמריקני מטורף שנלווה לקורץ ומעריץ אותו. הוא מצלם ללא הרף במספר מצלמות התלויות על צווארו (אך לא ברור אם הן טעונות בפילם), ואינו מפסיק לדבר. קורץ אינו סובל אותו, ובשלב מסוים משליך עליו חפץ על מנת להשתיקו. קופולה ביסס את הדמות על "הרוסי" המופיע בספר "לב המאפליה" ועל דמותו של הצלם שון פלין, בנו של כוכב הקולנוע ארול פלין שנעלם בווייטנאם בתקופת המלחמה.[27]
  • סקוט גלן - קפטיין ריצ'רד מ. קולבי, קצין שקדם לווילארד בניסיון להרוג את קורץ, אך בסופו של דבר הצטרף לקורץ ואנשיו, ואיבד אף הוא את שפיות דעתו. הדבר נודע למודיעין הצבאי כאשר אותר מכתב שבו הוא מבקש מאשתו למכור את כל רכושם, לרבות ילדיהם.

דמויות שונות עריכה

  • ביל גרהם - בתפקיד עצמו. גרהאם היה ידוע כאמרגן ומנחה באירועים ומופעים, והוא משחק את הקריין המלווה את הופעת שפנפנות הפלייבוי.
  • סינת'יה ווד - "שפנפנת השנה". ווד היא דוגמנית אמריקנית ששימשה כ"שפנפנת השנה" של פלייבוי בשנת 1974, ושיחקה במספר קטן של סרטים באמצע שנות ה-70.
  • קולין קמפ - "מיס מאי". קמפ היא שחקנית אמריקאית ששימשה כ"שפנפנה" באחת מחוברות פלייבוי בתחילת שנות השבעים. לאחר "אפוקליפסה עכשיו" פיתחה קמפ קריירה כשחקנית ומפיקה.
  • לינדה ביטי - "מיס אוגוסט". דוגמנית אמריקנית שהצטלמה בעירום לפלייבוי ב-1976. בסוף שנות ה-70 ניסתה להופיע בסרטים בכינוי "לינדה קרפנטר". "אפוקליפסה עכשיו" הוא תפקידה המשמעותי ביותר.
  • כריסטיאן מרקאנד - יובר דה מאראי, בעל האחוזה הצרפתי, המופיע רק בגרסת הבמאי לסרט.
  • אורור קלמאן - רוקסאן סארו-דה מאראי, אלמנה בחווה הצרפתית המפתה את וילארד.
  • פרנסיס פורד קופולה - מופיע בסצנה קצרה, שבה במהלך הנחיתה על החוף עליו מסתערים חייליו של קילגור, ישנו צוות צילום המצלם את המתקפה, והבמאי, קופולה, דורש מהחיילים להמשיך ולהסתער בלי לשים לב למצלמות - "אל תסתכלו למצלמה, המשיכו להילחם!".
  • ויטוריו סטוררו - הצלם של הסרט "אפוקליפסה עכשיו" משחק את הצלם העומד לצדו של קופולה בסצנת ההסתערות על החוף.

פרסים ומועמדויות עריכה

פרסים עריכה

מועמדויות עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יצחק בן נר, הסוף של סוף העולם - לא משהו, באתר ynet, 14 באוקטובר 2001
  2. ^ נסים דיין, כמה שוקל מאבקם של תושבים בכיבוש זר?, באתר גלובס, 14 באוקטובר 2001
  3. ^ ריאיון עם קופולה, באתר של ג'רלד פירי
  4. ^ טוני פו, באתר ספרטקוס
  5. ^ ריאיון עם קופולה, באתר סן פרנסיסקו ניוז, 17 בנובמבר 1999
  6. ^ "אפוקליפסה עכשיו", באתר filmsite
  7. ^ גורדון קואטס סירתו האיטית של קופולה על נהר הנאנג, באתר גארדיאן, 17 באוקטובר 2008
  8. ^ פיטר קאווי, ג'ון מיליוס. הטירוף... הטירוף..., באתר FilmInFocus
  9. ^ 1 2 ריאיון עם גארי קורץ, באתר IGN
  10. ^ ריאיון עם פרנסיס פורד קופולה, באתר Industry central
  11. ^ קדם הפקה, באתר River of Darkness
  12. ^ דייוויד תומסון, אפוקליפסה אז ועכשיו, ניו יורק טיימס, 13 במאי 2001
  13. ^ דייוויד תומסון, אפוקליפסה אז ועכשיו ניו יורק טיימס, 13 במאי 2001
  14. ^ "אפוקליפסה עכשיו", באתר The Worldguide to movie locations
  15. ^ במעלה הנהר - ניצבי האיפוגאו והסרטת אפוקליפסה עכשיו, Material World
  16. ^ ריאיון עם מרטין שין, באתר הגרדיאן, 20 בנובמבר 2001
  17. ^ וולטר מרץ', במצמוץ העין, הוצאת אסיה, 2008
  18. ^ פוסט פרודקשן, באתר River of Darkness
  19. ^ אפוקליפסה אז, באתר SBS
  20. ^ סוחף את קאן, באתר טיים מגזין, 4 ביוני 1979
  21. ^ "אפוקליפסה עכשיו", באתר BoxOfficeMOJO
  22. ^ וינסטנט קנבי, אפוקליפסה עכשיו, באתר ניו יורק טיימס, 15 באוגוסט 1979
  23. ^ נסים דיין, ‏כמה שוקל מאבקם של תושבים בכובש זר?, באתר גלובס, 11 באוקטובר 2001
  24. ^ "אפוקליפסה עכשיו", באתר של רוג'ר איברט
  25. ^ "אפוקליפסה עכשיו", באתר של רוג'ר איברט
  26. ^ מתוך הספר סימולקרות וסימולציה, 2007 ז'אן בודריאר. תרגמה מצרפתית, הערות ואחרית דבר: אריאלה אזולאי, סדרת "הצרפתים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 61
  27. ^ פרנסיס פורד קופולה, מבוא לחוברת זואיטרופ אול סטורי, קיץ 2003