אפליה כלכלית

אפליה כלכלית היא אפליה המבוססת על מרכיבים כלכליים. רכיבים אלו יכולים לכלול זמינות הצעות עבודה, שכר, זמינות ומחיר של מוצרים ושירותים וכמות ההון להשקעה המוצע לקבוצות מיעוטים לצורכי השקעה בעסקיהם. אפליות מרכזיות אפשריות הן כלפי עובדים, צרכנים ועסקים בשליטת בני-מיעוטים.

אפליה כלכלית אינה זהה לאפליית מחירים, בה משתמשים המונופולים (ובמידה פחותה יותר, האוליגופולים ומתחרים מונופוליסטים) כדי לחייב צרכנים שונים במחירים שונים בהתבסס על "נכונותם לשלם" .

סיבות לאפליה כלכלית

יש טווח השערות נרחב באשר לסיבות השורשיות לאפליה כלכלית. אפליה כלכלית שונה מרוב סוגי האפליות בכך שרק חלק קטן ממנה נובע מגזענות והרוב נובע מ"הבנה צינית שבני מיעוטים לרוב אינם הצרכנים הטובים ביותר שלך". יש שלוש סיבות מרכזיות ועיקריות המוסכמות על רוב בעלי התאוריות הכלכליות כעומדות בבסיס האפליה:

טינה

גזענות, אפליה מינית, גילנות וחוסר אהדה כלפי דת, אתניות או לאום של האחר היו מאז ומעולם רכיבים באפליה הכלכלית, כמו בשאר סוגי האפליות. נטען כי רוב האפליות בארצות הברית ואירופה הן על בסיס גזע ורדיפות אתניות. ברוב העולם, לנשים ניתנים תפקידים פחותים משל גברים, הן מקבלות שכר נמוך יותר והזדמנויות מוגבלות בבעלות על אדמות ובתמריצים כלכליים להקמת ובעלות על עסקים.

עלויות ופדיון

קיימת עלות אלטרנטיבית מסוימת בקיום יחסים עסקיים עם קבוצות מיעוט מסוימות, בייחוד באומות משוסעות או אומות בהן נוהגים באפליה בסלחנות. בחברות אסלאמיות קיצוניות, חלק מחסידי חוקת השריעה סבורים כי זה לא נאות שאישה תעבוד. חברות שמעסיקות נשים עלולות להפסיד עסקים עם גברים שמרגישים פגועים ממדיניות זו, או לסבול חרמות ואפילו אלימות ונדליסטית מקיצוניים.

סיבה נפוצה נוספת הנכללת בסוג אפליה זה, היא כאשר העובד או הצרכן אינם כדאיים מבחינת עלות-תועלת. לדוגמה, חנויות מזון בארצות הברית לעיתים אינן שומרות במלאי אוכל אתני למרות ביקוש שקיים בעניין, מאחר שלדעתן העלויות הכרוכות בכך כבדות מדי לעומת התקבול. כלומר, רווח נמוך מדי לעומת טרחה רבה מדי, לדעת אותם כלכלנים.

בנוסף, דיון ציבורי בסוגיות חשובות עלול לעכב קיום יחסים עסקיים לדוגמה הדיון בהגירה בלתי חוקית בישראל ובארצות הברית גורם לחוסר רצון להעסקת אותם מהגרים, בהתבסס על הסבירות הגבוהה שהמעסיק ייקנס ויתבע לדין על העסקת עובדים זרים בלתי-חוקיים.

אי יעילות כלכלית

לעיתים קבוצות מיעוט באוכלוסייה מופלות כי זה בלתי יעיל כלכלית לערוך תכנון מכוון של הקצאה הוגנת. לדוגמה, בארצות בהן המיעוטים מהווים אחוז קטן מהאוכלוסייה, או בעלי שיעור השכלה נמוך משל האוכלוסייה הכללית, הניסיונות להעסקה מקבוצת המיעוט הם נדירים (למשל, שיעורי ימי העיון וההעסקה-המודרכת אשר החברות מפרסמות יהיו נמוכים בקרב קבוצות המיעוט, אם יתקיימו בכלל).

צורות של אפליה כלכלית

קיימות כמה צורות בהן מתבטאת אפליה כלכלית. הצורות הנפוצות הן בתנאי שכר שונים וקבלת עובדים על פי אמות מידה שונות. עם זאת, קיימת אפליה גם כלפי קבוצות צרכנים או קבוצות מיעוט בעסקים, כאשר בבסיס אפליה זו עומדות לרוב סיבות אתניות, לאומיות או דתיות.

בישראל, מקובל כי האפליה הכלכלית המשמעותית ביותר ננקטת כלפי המגזרים החרדי והערבי וכן כלפי קבוצות עדתיות ספציפיות במגזר היהודי, מזרחיים ואתיופים.

אפליה נגד עובדים

ערך מורחב – אפליה בשוק העבודה

• אפליית שכר - אפליית שכר היא מצב בו עובדים שונים יקבלו שכר שונה עבור אותה עבודה או עבודה דומה. רוב אפליות השכר אינן מתפרסמות ברבים כיוון שהן נוטות להתרחש בעבודות בעלי שכר מינימום או שכר נמוך, וקבוצת המיעוט נגדה ננקטת האפליה לא מרגישה מחוזקת מספיק על מנת להתלונן. בעולם, מחקר הראה שמוסלמים הרוויחו בממוצע 25% פחות מהשכר של עובדים לבנים בצרפת, גרמניה ואנגליה. בארצות הברית, קבוצות מיעוט הכוללות גברים ונשים אפרו-אמריקאיים, נשים וגברים היספאניים ונשים לבנות מרוויחים פחות מאשר גברים לבנים היו מרוויחים באותה עבודה בדיוק.
• אפליית העסקה - לרוב אפליה בהעסקה היא העדפה של המעסיק להעסיק גבר במקום אישה או אדם לבן במקום בן-מיעוטים. בעוד שסוג אפליה זה הוא הניתן ביותר לאבחנה, הוא גם לרוב סוג האפליה הכי פחות נפוץ. חוקים נוקשים למניעת אפליה במקום העבודה הפכו אפליה זו לקשה ליישום עבור המעסיקים. עם זאת, זה המצב עבור חברות או גופים גדולים וציבוריים.

בישראל

שיעור התעסוקה אצל חרדים נמוך מאשר זה של האוכלוסייה הכללית בצורה משמעותית. בפני המגזר החרדי עומדים חסמים הקשורים בתפיסת עולם, אפשרויות העסקה וכדאיות יציאה לעבודה. כתוצאה, חרדים רבים עובדים במשרות חלקיות, בשכר נמוך או לא עובדים כלל. כמו כן קיים הבדל משמעותי בין המגדרים: בעוד שאצל הנשים החרדיות שיעור היציאה לעבודה בשנת 2004 היה נמוך בכתשעה אחוזים מהשיעור באוכלוסייה הכללית, ההבדל בין גברים חרדים ללא-חרדים עמד על יותר מ-30%. בשנת 2016 דו"ח של ניצה (קלינר) קסיר ממחלקת המחקר של בנק ישראל השווה בין נתונים על שוק העבודה בארץ ובמדינות OECD. באותה שנה שיעור התעסוקה של גברים בגילאי העבודה העיקריים היה גבוה מהממוצע של המדינות המערביות אך השיעור בקרב הגברים הערבים ושל החרדים היה נמוך בהרבה. גם שיעור התעסוקה של הנשים היה גבוה ובהרבה מהשיעור במדינות המערביות, אך בולט שיעור תעסוקה נמוך במיוחד, קצת מעל 30 אחוזים, בקרב הנשים הערביות. בשנים האחרונות נעשים ניסיונות מכוונים מצד ממשלת ישראל על מנת להגדיל שיעור זה.

גם בקרב המגזר הערבי קיים פער בין שיעור המועסקים בין גברים לנשים, אך אצלו הפער הוא בולט יותר בקרב הנשים. חלקים בחברה הערבית אינם מעודדים יציאת נשים לעבודה, בין היתר מסיבות תרבותיות, וכתוצאה שיעור עבודת נשים במגזר נמוך משמעותית מהשיעור בציבור הכללי.

מחקרים שנעשו בשנות ה-70 מצאו כי בני עדות המזרח מרוויחים בממוצע פחות מיהודים אשכנזיים. עם זאת, נראה שבשנות האלפיים שיעור האפליה הזו ירד משמעותית.

בפני הקהילה האתיופית ניצבים חסמי תפיסת עולם ותרבות וכן גזענות ודעות קדומות מצד מעסיקים. בשנת 2008 היה שיעור העבודה בקרב גברים אתיופים כ-33% בלבד, ואילו בקרב גברים באוכלוסייה הכללית עמד שיעור זה על כ-70%. בקרב הנשים האתיופיות שיעור היציאה לעבודה עמד על כ-46% וזאת לעומת שיעור של 80% באוכלוסייה כולה. בקרב הקהילה האתיופית מופעלות מגוון תוכניות שמטרתן להעצימם ולהביא לשילובם בשוק העבודה הישראלי. ההתערות בארץ הובילה לצמצום ולסגירת הפער בשיעורי התעסוקה בין יוצאי אתיופיה והחברה הישראלית כולה, אם כי פערים בטיב התעסוקה עדיין קיימים.

אפליה נגד צרכנים

ראו גם – אפליה קניינית

אפליית צרכנים הפכה למצומצמת בעולם מאז שננקטו חוקים נוקשים המונעים כמעט לחלוטין סוג אפליה זו. ובכל זאת, סוג אפליה זו עדיין קיים.

אפליה מבוססת מחיר

אפליה מבוססת מחיר היא חיוב אנשים שונים במחירים שונים על סחורות ושירותים בהתבסס על הגזע, המוצא האתני, הדת או המין שלהם. כפי שנאמר לעיל, רעיון זה שונה מרעיון אפליית המחירים, אשר נועד להשאת רווחים מצד גורמים מונופוליסטים. אפליה מבוססת מחיר כוללת, אך לא מוגבלת, למקרים הבאים:

• מחיר גבוה יותר עבור שירותים בסיסיים (שירותי בריאות, תיקונים וכולי)
• עלות גבוהה יותר לחיוב יומי (כגון חיוב אדם אחד ב-40 שקל ואדם אחר ב-100 שקל עבור אותו שירות)
• חוסר הצעה של הנחות ומבצעים לקבוצות המיעוט
• שיעורי ביטוח גבוהים יותר עבור קבוצות המיעוט

רוב האישומים בגין אפליה מבוססת מחיר קשים להוכחה ווידוא, בהיעדר מסמך ענייני. מחקרים מצביעים על כך שפחות מ-10% מכל מקרי האפליות מבוססות המחיר מדווחות לרשויות. יתר על כן, למרות שקיימות קבוצת אינטרס המתעניינות בנושא, קשה להן מאוד להפחית את סוג האפליה הזה. רוב מקרי האפליה מבוססת המחיר מתרחשים במצבים בהם אין מחירון סטנדרטי אשר אפשר להשוות מולו את המחיר המוצע. גם כאשר צרכנים שונים משווים ביניהם מחירים, העסק יכול לטעון על חיוב שונה כתוצאה ממתן שירותים לא זהים לחלוטין, תנאים שונים, הענקת מבצעים והנחות רק לבעלי דירוג אשראי גבוה או לאנשים שקנו בעבר בחברה וכולי.

אפליית שירותים

למרות שאפליה מבוססת מחיר מכלילה חלק מאפליית השירותים, הרי שאפליית שירותים מלאה היא כאשר שירותים מסוימים לא מוצעים כלל, או מוצעים בצורה חלקית ונחותה, לקבוצות מיעוט. לפחות לפי מחקר אחד, רוב אפליית הצרכנים נכנסת לקטגוריה הזו, כיוון שהיא הרבה יותר מסובכת לאימות ולהוכחה. דוגמאות לאפליית שירותים:

• הצעה של ביטוחים במחיר גבוה בלבד או סירוב לכסות בביטוח מיעוטים
• סירוב לממן מיעוטים
• סירוב לתת שירות

אפליית עסקים

עסקים בבעלותם של מיעוטים יכולים גם הם לסבול מאפליה, הן מספקים והן מבנקים או מוסדות פיננסים אחרים. הספקים יכולים למכור סחורה במחיר גבוה יותר לאותם עסקים ואילו המוסדות הפיננסים נותנים מימון מופחת או לא נותנים מימון בכלל לאותם עסקים. מחקרים הראו שרוב המערכת הבנקאית בארצות הברית אינה יכולה לספק הוכחות לטענה שחוסר המימון הסדרתי לקבוצות המיעוט נובעת מ"סיכון גבוה". מצד שני, יש מוסדות פיננסים וכלכלנים אשר מרגישים כי הבנקים מואשמים שלא בצדק באפליה, מאחר שאותם עסקים לא שווים השקעה והבנקים לא היו מואשמים כלל באפליה אם העסק לא היה שייך לאדם מקבוצת מיעוט כלשהי. ההאשמות ההפוכות הללו בנוגע לגזענות נגדית ודעות קדומות היא מוקד מחלוקת ידוע במחקרים על אפליה כלכלית.

אפליה כלכלית עולמית

מספר הולך וגדל של כלכלנים ותאורטיקנים של מסחר עולמי מאמינים כי אפליה כלכלית חרגה מזמן מגבולות של מספר עסקים או אנשים. קנה המידה הגדול ביותר של אפליה כלכלית, בעל טווח הפריסה הרחב ביותר, משפיע על אומות ואזורים שלמים בכדור הארץ. רבים חשים שהמשטר הכלכלי העולמי הפתוח, הכולל גופים כמו קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, ממקם מדינות מסוימות בסיכון לאפליה כלכלית על ידי שימוש בטכניקות מפלות כמו כיוון א-סימטרי של מסחר והשגת כוח עבודה זול. מדיניות מסחר, המתבטאת באמנות שונות כמו הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה או גאט"ט, נחשבת לעיתים קרובות כאמצעי פיננסי אשר נועד לשרת את הדיכוי הכלכלי של מדינות העולם השלישי. האמצעים יכולים לכלול:

• תנאים לא טובים לצורך מדיניות מוניטרית תומכת ממוסדות הבנקים העולמיים
• דיפלומטיה אובססיבית להצרת צעדיהם של מנהיגים מקומיים, אזוריים או מדינתיים לטובת אלו אשר יפעלו כנדרש ממשקיעים חיצוניים
• מחירים גבוהים לאספקת מוצרים רפואיים בסיסיים למדינות, בהתבסס על מאפיינים אתניים או דתיים
• סירוב לאפשר הסכמי סחר
• הסכמי סחר מוגבלים