ארווין ינקה
גנרל-אוברסט ארווין ינקה (בגרמנית: Erwin Jaenecke; 22 באפריל 1890 – 3 ביולי 1960) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על דיוויזיה, על קורפוסים, ועל ארמייה במלחמת העולם השנייה.
 | |
| גנרל ארווין ינקה | |
| לידה |
22 באפריל 1890 פררן, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
3 ביולי 1960 (בגיל 70) קלן, גרמניה המערבית  |
| מדינה |
גרמניה  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1911–1945 (כ־34 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-אוברסט (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-389 מפקד הקורפוס ה-4 מפקד הקורפוס ה-82 מפקד הארמייה ה-17 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קריירה מוקדמת עריכה
ינקה נולד ב-22 באפריל 1890 בפררן, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1911 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לגדוד ההנדסה ההנוברי ה-10. במלחמת העולם הראשונה לחם עם גדודו כחלק מהדיוויזיה ה-19, וב-27 בינואר 1916 הועלה לדרגת אובר לוטננט. בהמשך שימש כקצין מטה בדיוויזיה, ובסוף המלחמה שירת בדיוויזיית המילואים ה-26. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטור צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה.
לאחר המלחמה נשאר ינקה ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. בשנת 1934 מונה למפקד גדוד ההנדסה ה-31, ובשנת 1937 השתתף כחלק מכוח מיוחד שהיה נוכח בהפצצת גרניקה על ידי לגיון קונדור הגרמני. בשנת 1938 מונה ינקה לאפסנאי הראשי של הארמייה השמינית, והשתתף עימה בסיפוח אוסטריה וחבל הסודטים, ובנובמבר 1938 מונה לראש מטה מפקדת הפיקוח על הביצורים.
מלחמת העולם השנייה עריכה
עם פרוץ המלחמה היה ינקה מפקד אגף האפסנאות של הארמייה השמינית, והשתתף עימה במערכה בפולין. באוקטובר 1939 מונה ינקה למפקד אגף האפסנאות של חזית המזרח, ובנובמבר הועלה לדרגת גנרל מיור. במאי 1940 מונה ינקה למפקד אגף האפסנאות של הארמייה התשיעית, ובקיץ 1940 מונה למפקד אגף האפסנאות של אזור פריז. לאחר מכן מונה למפקד אגף האפסנאות של חזית המערב, וב-1 בנובמבר 1941 הועלה לדרגת גנרל לוטננט. ב-1 בפברואר 1942 מונה למפקד הדיוויזיה ה-389, ולחם עימה במתקפת הקיץ הגרמנית, כחלק מהקורפוסים ה-8 וה-11 לסירוגין במסגרת הארמייה השישית. על תפקודו בקרבות קיבל ינקה ב-9 באוקטובר 1941 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל.
ב-1 בנובמבר 1942 מונה ינקה למפקד הקורפוס ה-4, שהיה חלק מהארמייה השישית, במקום ויקטור פון שבדלר שפרש בעקבות פציעה, ולחם עמו בקרב סטלינגרד, וב-1 בדצמבר 1942 הועלה לדרגת גנרל חיל ההנדסה. ב-2 בינואר 1943 קיבל ינקה את עיטור הצלב הגרמני בזהב, וב-17 בינואר 1943 נפצע ינקה והוטס אל מחוץ לכיס סטלינגרד[1], ובמקומו מונה למפקד הקורפוס מקס פפר.
ב-1 באפריל 1943 מונה ינקה למפקד הקורפוס ה-82 בהחזית המערבית, וב-25 ביוני 1943 מונה למפקד הארמייה ה-17 בגשר קובאן, ובלם את המתקפות הסובייטיות, אולם לבסוף נאלץ באוקטובר לסגת לעבר חצי האי קרים. ב-30 בינואר 1944 הועלה ינקה לדרגת גנרל-אוברסט, אך באפריל הודח מתפקידו עקב הנסיגה מחצי האי קרים, והועמד למשפט בבית דין צבאי בראשות היינץ גודריאן, שזיכה אותו בשקט. לאחר מכן לא קיבל ינקה עוד תפקיד פיקודי עד סוף המלחמה.
לאחר המלחמה עריכה
ב-12 ביוני 1945 נפל ינקה בשבי הסובייטי, ובשנת 1947 נידון למוות, אולם גזר דינו הומר למאסר עולם. ינקה שוחרר מהשבי רק באוקטובר 1955, לאחר ביקור קונראד אדנאואר במוסקבה. לאחר שחרורו התגורר ינקה בקלן עד למותו ב-3 ביולי 1960.
קישורים חיצוניים עריכה
- ארווין ינקה באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
הערות שוליים עריכה