אריח או מרצפת הוא לוח המיוצר מחומרים עמידים כגון קרמיקה, חרס, אבן, צפחה, חרסינה וזכוכית, ומשמש לחיפוי רצפות וקירות, וכן חפצים כגון המשטח העליון של שולחנות.

סוגים עריכה

סוגים נפוצים של אריחים:

  • טֱרַצוֹ (הידוע יותר בכינוי בָּלַטָה) - אריחי ריצוף משוייפים העשויים מבטון לבן וחצץ (אגרגט). אריחים שבהם האגרגטים (חלק החצץ) הם זעירים מכונים אריחי שומשום. תהליך ייצור הטרצו כולל יציקת תערובת בטון לבן וחצץ על אריח בסיס אשר עשוי בדרך כלל מיציקת בטון. לאחר ההתקשות עובר האריח לשיוף חלקו העליון ובכך לחשיפת מרקם אבני החצץ. השימוש באבנים מיועד לחזק את המרצפת ולהקנות לה את המראה הייחודי שלה.
  • אריח קרמיקה - מיוצר בתהליך תעשייתי אוטומטי הכולל ייצור של בסיס אריח אשר עשוי חרס על ידי דחיסתו (לפעמים בלחץ גבוה מאוד של 120–145 אטמוספירות) ציפויו בחומרי זיגוג וצבע וחימומו בתנור (שלב המכונה שרפה). חלק מאריחי הקרמיקה עוברים תהליך שרפה כפול, האחד כשהאריח אינו מזוגג והשני לאחר ציפויו בחומר זיגוג.
  • אריח קרמיקה מזוגג (אנ') - סוג מיוחד של אריח קרמיקה, המתאפיין בעמידות גבוהה יותר ומשווק תחת השם גרניט פורצלן. אריח זה עשוי חרסינה (פורצלן), ומשמש לריצוף ולחיפוי קירות פנימי וחיצוני במבנים. בשל עמידותו היחסית, מגוון העיצובים שלו, ומחירו הסביר ביחס לחומרים כמו אבן טבעית ושיש, פורצלן הוא כיום החומר הנפוץ בישראל לריצוף וחיפוי. בשפת הדיבור, כאשר מדברים על אריחי קרמיקה, מדברים בדרך כלל על אריחי קרמיקה שאינם אריחי פורצלן.
  • אריח מלט - אריחים צבעוניים, שלעתים קרובות מעוטרים בדוגמאות גיאומטריות. היו נפוצים מסוף המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20, ובתקופה זו נעשה בהם שימוש נרחב באירופה ובאמריקה, וגם בישראל. אריחי מלט אינם נשרפים בתנור כמו אריחי קרמיקה אלא מיוצרים בטכניקה של יציקה, כבישה וייבוש.

גלריה עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אריח בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.