ארנסט ברלך
ארנסט ברלך (גרמנית: Ernst Barlach; 2 בינואר 1870 – 24 באוקטובר 1938) היה פסל גרמני אקספרסיוניסט, אמן גילוף, יוצר הדפסים, במאי וסופר חבר הזצסיון הברלינאי. פסליו הוחרמו על ידי המשטר הנאצי כ"אמנות מנוונת".
.jpg) | |
| ארנסט ברלך; דיוקן עצמי, 1928 | |
| לידה |
2 בינואר 1870 Wedel, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוקטובר 1938 (בגיל 68) רוסטוק, גרמניה הנאצית |
| מקום לימודים |
אקדמיה ז'וליאן |
| תחום יצירה |
פיסול |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם |
| הושפע על ידי |
רוברט דייז |
| יצירות ידועות | הנוודים הנמים (קרמיקה, 1912), החפרפרת (הדפס, 1922), ישו ותומא (פיסול בגבס, 1926), אנדרטת המלחמה במגדבורג (פיסול בעץ אלון, 1929) |
| פרסים והוקרה |
אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה פור לה מריט פרס קלייסט |
| צאצאים |
Nikolaus Barlach |
| חתימה |
 |
  | |
קורות חייו ויצירתו עריכה
נולד בעיר וֶדֶל (גר') בשלזוויג-הולשטיין. היה הבכור מארבעה אחים. למד בבית ספר יסודי ברצבורג (גר'). אביו נפטר כשהיה בן 14. בין השנים 1888 ל-1891 למד בהמבורג. ב-1891 החל ללמוד באקדמיה המלכותית לאמנות יפה בדרזדן (גר') אצל הפַּסָּל רוברט דייז. אחרי ארבע שנים, בשנת 1895, עבר לפריז להמשיך את לימודיו באקדמיה ז'וליאן, שם נחשף לזרמים אומנותיים כמו תנועת הנאבי והפרימיטיביזם של פול גוגן.
לאחר שסיים את לימודיו החל לעבוד כפסל בהמבורג ובאלטונה ופיסל בעיקר בסגנון הארט-נובו. בשנת 1904 זכה לתצוגת יחיד ראשונה מעבודותיו בברלין. בשנת 1906 נסע עם אחיו ניקולאס לרוסיה לפגוש את אחיהם האנס, שם הושפע מאוד סגנונו האמנותי. באותה שנה נולד בנו, ניקולאוס.
לאחר שחזר מרוסיה השתפר מצבו הכלכלי בזכות משכורת קבועה מסוחר האמנות פול קסירה שניתנה בתמורה ליצירותיו. ברלך החל להתמקד בפסליו מאותה תקופה בפנים ובידיים של אנשים ופחות בשאר חלקי הגוף. בשנת 1909 בילה כעשרה חודשים בפירנצה וכשחזר התיישב בעיר גיסטרו שבגרמניה, שם התגורר עד למותו.
בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה היה ברלך פטריוט ותומך נלהב של המלחמה, וקיווה שהיא תייצר עידן חדש יצירה אמנותית. בין השנים 1915–1916 התנדב למלחמה כחייל רגלי וחזר ממנה כפציפיסט. זוועות המלחמה ימשיכו להיות נושא לפסליו.
לאחר מלחמת העולם הלכה וגברה הפופולריות שלו. הוא זכה בפרסים שונים, בהם פרס קלייסט (1924). בשנת 1919 צורף כחבר באקדמיה הפרוסית לאמנויות, ובשנת 1925 נבחר לאקדמיה של מינכן לאמנויות.
משנת 1928 יצר פסלים רבים המשקפים גישה אנטי-מלחמית כתגובה לזוועות מלחמת העולם הראשונה. גישה פציפיסטית זאת עמדה בניגוד להלך הרוח בגרמניה עם התחזקות הנאציזם וברלך היה נתון לביקורת רבה על כך.
כשהוזמן להכין אנדרטה לחללי מלחמת העולם הראשונה בעיר מגדבורג, הפתיע את המזמינים בכך שלא יצר פסל המתאר את הגבורה של הלוחמים. במקום הוא העמיד שלושה חיילים גרמנים, חייל צעיר שרק גויס, קצין צעיר ואיש מילואים מבוגר, עומדים בבית קברות שעליהם ניכרים זוועות המלחמה והבעת כאב ודיכאון בעיניהם. אישה אלמנה מכסה את פניה, גולגולת חובשת קסדה גרמנית ואזרח (פניו כשל ברלך עצמו) שעיניו עצומות. ברלך הגדיר את שלושת חצאי הדמויות באזור התחתון כ"מצוקה, מוות וייאוש". האנדרטה עוררה תרעומת בקרב הציבור הלאומני בגרמניה והנאצים הסירו אותה ממקומה.
בשנת 1936 עבודותיו הוחרמו ביחד עם יצירות של קתה קולוויץ ושל וילהלם למברוק (Lehmbruck), מכיוון שהואשמו ביצירת אמנות מנוונת. ברלך נאלץ להפסיק לעבוד כפסל וחברותו באקדמיה לאמנויות בוטלה.
בנוסף לפיסול, ברלך כתב כשמונה מחזות אקספרסיוניסטים, שני ספרי פרוזה ואוטוביוגרפיה בשם "Ein selbsterzähltes Leben" (1928).
קישורים חיצוניים עריכה
- Ernst Barlach
- ארנסט ברלך באתר פליקר
- ארנסט ברלך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)