ארץ הישימון

ספר מאת ת"ס אליוט

ארץ הישימון (או "ארץ השממה", באנגלית: The Waste Land) היא פואמה אנגלית (ולא אפוס כפי שחלק מניחים) מאת תומאס סטרנס אליוט, שראתה אור לראשונה, באנגלית, בשנת 1922.

אפיגרף והקדשה מהפואמה

אליוט, לצד יוצרים כעזרא פאונד (בשירה) ווירג'יניה וולף (בפרוזה), היה אחת הדמויות הבולטות בתחום הכתיבה המודרניסטית. "ארץ הישימון" היא מהיצירות השיריות המפורסמות והמדוברות ביותר במאה העשרים. התמות (נושאים) העיקריות שלה הן שקיעת הציוויליזציה המערבית וחוסר-התוחלת שבמאבקו של הפרט, במסגרת הציוויליזציה השוקעת, להשיב לחיים את משמעותם.

היצירה נתקבלה בתגובות מעורבות; רבים היללו אותה על העוצמה והאמינות שבהצגת הייאוש החובק-כל והמצב האנושי של ראשית המאה העשרים במערב, על כל המכוער והפתטי שבו, וכן על הטכניקה השירית החדשנית והמבריקה שנקט בה המשורר. אחרים, ביניהם פ. ל. לוקאס, סלדו מן היצירה כבר משהופיעה לראשונה, בגיליון אוקטובר של כתב-העת לענייני שירה, "קריטריון" (Criterion).

בחינת כתבי-יד מוקדמים מגלה, שהפואמה הכילה, במקור, כמעט כפליים מכמות הטקסט שהופיעה בגרסה שראתה אור, בסופו של דבר. זאת, בין השאר עקב עריכה מאסיבית של היצירה על ידי עזרא פאונד, בן-זמנו וידידו של אליוט, שמסר את כתב-היד לעיונו. גם אליוט עצמו פסל חלקים נרחבים בשלב העריכה, וברבות הימים התפרסם גם מבחר מן הטיוטות, שהעיד יפה על היקף הקיצוץ באורך היצירה.

אליוט רומז ב"ארץ הישימון" למבחר גדול של יצירות מן העבר הקרוב והרחוק, מצטט כמה מהן, ויוצר פרפרזות על ציטטות ידועות אחרות. ביצירה נשמעים קולות שונים של דמויות שונות אך לכולן תודעה משותפת. בין השאר, הוא מתייחס ליצירות פרי עטם של פטרוניוס, ורגיליוס, אובידיוס, אוגוסטינוס הקדוש, דנטה, שייקספיר, אדמונד ספנסר (ל-Prothalamion, ב-3,176 ושוב ב-183,184), ז'ראר דה נרוואל, תומאס קיד, תומאס מידלטון, ג'ון ובסטר, ג'ון מילטון, אנדרו מרוול, שארל בודלר (1,76), ריכרד וגנרטריסטן ואיזולדה, ב-1,31-34 ושוב ב-42), אוליבר גולדסמית', הרמן הסה, פול ורלן ואלדוס האקסלי. כמו כן, עושה אליוט שימוש נרחב בכתבי קודש דוגמת התנ"ך, האופנישדות ההינדיות ו"דרשת האש" של הבודהה, לצד שימוש בכתבים עיוניים אנתרופולוגיים, דוגמת "זמורת הזהב" (The Golden Bough) של ג'יימס פרייזר ו"From Ritual to Romance" של ג'סי ווסטון.

היצירה מחולקת לחמישה חלקים, והם:

  1. The Burial of the Dead (קבורת המתים)- שבה הבית הראשון מזכיר את סיפורי קנטרברי בגלל האזכור לאביב
  2. A Game of Chess (משחק שחמט)
  3. The Fire Sermon (דרשת האש)
  4. Death by Water (מוות מידי המים)
  5. What the Thunder Said (אשר אמר הרעם)- פילוסופי ביותר, עוסק במלחמת העולם הראשונה, אשליית ריקנות, ציוויליזציה, מכיל אזכורים היסטוריים כמו התנ"ך ומיתולוגיות שונות.

ליצירה צורפה ההקדשה: 'For Ezra Pound: 'il miglior fabbro, משמע: "לעזרא פאונד, האומן הטוב יותר".

כהקדמה ליצירה, ציטט אליוט מהסטיריקון של פטרוניוס: NAM Sybillam quidem Cumis ego ipse oculis meis vidi in ampulla pendere, et cum illi pueri dicerent: Σίβυλλα τί Θέλεις; respondebat illa: άπσΘνειν Θελω

ראיתי במו-עיניי את הסיבילה של קומאי (Cumae) תלויה בתוך כלובה, וכאשר אמרו לה הילדים: "סיבילה, מה רצונך?", ענתה: "רצוני למות". (כמו במקור, השאלה והתשובה כתובות יוונית והשאר - לטינית).

לטקסט נלוו גם, בהמשך לסיום הפואמה, כמה עמודים של הערות לגבי שורות וחלקים מסוימים בטקסט, בהן ניסה אליוט להבהיר מעט כמה מהדימויים, הציטוטים והארמזים הספרותיים (התייחסויות ליצירות ספרות נודעות). כמה מההערות תורמות אמנם להבנת היצירה, אך כמה מהן, יש טוענים, קשות לפיענוח עוד יותר מהמקור, ורבות מאוד הפסקאות הסתומות-משהו שלא זכו להתייחסות בהערות המשורר. את ההערות הוסיף אליוט לבקשת המוציא-לאור שלו, שביקש להאריך את הטקסט עד כמה שניתן, כדי להצדיק את הדפסת "ארץ הישימון" כספר בפני עצמו; לפיכך סבורים מלומדים לא מעטים שההערות המפורסמות נזרעו, במכוון ובזדון, ברמזים סתומים וחסרי כל משמעות, שכל מטרתם לגרום לתסכול בקרב מבקרי השירה חסרי-הישע.

היצירה הופיעה לראשונה בעברית בשנת 1938, בשם "ארץ השממה", בתרגומו של המשורר נח שטרן. בהמשך תרגמו את היצירה לעברית מנחם בן (תחת שמו המקורי, מנחם בראון) בשם "ארץ הישימון", ב-1967,[1] ואסתר כספי בשם "ארץ השממה" ב-2001.[2]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ משה דור, "ארץ הישימון" – תרגום חדש: נוסח עברי שני לפואמה הגדולה של ת. ס. אליוט, מעריב, 1 בספטמבר 1967.
  2. ^ בנזימן, גליה (2001-10-10). "האם כבר נבטה הגופה: הטקסטים המתים והטקסט החי של "ארץ השממה"". הארץ. נבדק ב-2024-03-14.