אשמון
אֶשְׁמֻן (בכתיב מלא אשמון, בפיניקית: 𐤀𐤔𐤌𐤍,[3] באשורית: Ia-su-mu-nu,[4][5] ביוונית: Ἔσμουνος[6]) הוא אל הרפואה במיתולוגיה הפיניקית, ואלוהי העיר צידון.[7]
 | |
| כס עשתרת במקדש אשמון בצידון (המאה ה-7 לפנה"ס) | |
| תפקיד | אל הרפואה |
|---|---|
| כינוי | שר קודש[1] |
| תרבות | פיניקים, כנענים, קרתחדשתים |
| אלים מקבילים | אסקלפיוס[2] |
אשמון היה ידוע לפחות מתקופת הברזל בצידון. משמות תאופוריים בכתובות פיניקיות עולה כי סגדו לו גם בגבל,[8] כתיון,[9] אידליון,[10] מצרים,[11] גוזו,[12] סרדיניה,[13] מרסיי,[14] אביניון,[15] איביזה,[16] קרתחדשת,[17] דוגה,[18] וקונסטנטין,[19] ובבארות,[6] וייתכן שגם בצור, שכן שמו מוזכר בחוזה שנכרת בין אסרחדון למלך צור בעל הראשון (Esarhaddon's Treaty with Ba'al of Tyre), בין האלים שבשמם מקלל אסרחדון את המלך המורד בו.[4][5]
השם "אסטרסמון" ("צמח של אשמון") נחשב על ידי פדניוס דיוסקורידס כבעל סגולות רפואיות.
תכונותיו עריכה
אשמון היה אל הרפואה; על כך מעידה כתובת שהקדיש לו אדם לאחר שייחס לאל את רפואתו.[20]
בכתובת נדר שנמצאה בקרתחדשת הזדהה הנודר כ"כהן אשמן־עשתרת", ומכך עולה שבעיר סגדו לזוג אלוהי, אשמון־עשתרת.[21]
דמסקיוס התייחס בחיבורי "חיי איסידורוס" לאסקלפיוס מבארות הוא אסמונוס (אשמון), וכתב שהוא לא היה יווני ולא מצרי אלא פיניקי, והיה בנו של אל בשם "צדק" או "צדוק";[6] וכי היה עלם יפה שעשתרת התאהבה בו ורדפה אחריו – הוא נמלט ממנה ונטל את חייו, והיא הקימה אותו לתחיה והפכה אותו לאל.[22]
פאוסניאס (המאה ה־2) מספר שביקר במקדש אסקלפיוס (המקביל לאשמון) באייגיום (אנ') שבאכאיה, ובו צלמיות שלו ושל היגיאה. במקדש ההוא פגש איש צידוני, שהכריז שלפיניקים יש יותר מושג על האלים מליוונים, ונתן כדוגמה את אסקלפיוס־אשמון, שאליו הם משייכים כְּאב את אפולו, אך לא משייכים לו אישה בת־תמותה כאם. הצידוני המשיך והסביר שאסקלפיוס־אשמון הוא אוויר, המביא בריאות לאנושות ולכל החי; אפולו הוא השמש, ובצדק הוא נקרא אבי אסקלפיוס־אשמון, כי השמש, בהתאמת מסלול לעונות השנה, מקנה לאוויר את היותו מבריא.[23] טענות אלה היו טענות תאולוגיות פיניקיות על האל אסקלפיוס המקביל לאשמון.[24]
אתרי פולחן עריכה
באפיגרפיה עריכה
.jpg)
בכתובת אשמונעזר מעיד אשמונעזר מלך צידון שבנה מקדש לאשמון בעין־ידלל שנמצא בהר.[25] על בניית בית אשמון מעיד בכתובות בדעשתרת גם נכדו של אשמונעזר, המלך בדעשתרת.[26][27][28][29] בתעלה ליד מקדש אשמן שבצידון נמצאו כמה פסלי נערים, על אחד מהם הידוע כ"נער המקדש של בעלשלם" (אנ') נמצאה כתובת, שהקדיש בעלשלם ממשפחת המלוכה של צידון לאשמון בעין־ידלל.[30]
בסן ניקולו ג'ריי (אנ') שבדרום סרדיניה נמצאה כתובת נדר תלת־לשונית לאשמון־אסקלפיוס (כתובת אשמן מארח) מהמאה ה־2 לפנה"ס, המעידה על פולחן מקומי של האל. בכתובת מודה הנודר לאל על שרפאהו.[20]
.jpg)
ממצאים ארכאולוגיים עריכה
ערך מורחב – מקדש אשמון (צידון)
אחד מהמקדשים לאל אשמון נמצא בקרבת צידון שבדרום לבנון על נהר אל־אוואלי (שמו הערבי של נהר Bostrenus). הבנייה החלה בסוף המאה ה־6 לפנה"ס בתקופת שלטונו של אשמונעזר השני, ותוספות מאוחרות יותר למקדש נוספו בתקופה הרומית. הוא נחפר על ידי הארכאולוג מוריס דננד בשנים 1963–1978. במקדש התגלו ממצאי פולחן רבים בצורת פסלי אנשים שנרפאו על ידי האל, במיוחד תינוקות וילדים צעירים, וכן שני כסי עשתרת.
בסמוך למקדש אשמון בצידון נמצא גם לוח זהב של אשמון והאלה היגיאה שפירושו בריאות (היגיינה, מקבילה למילה "גהות" בעברית) ובו נראה אשמון מחזיק בידו הימנית מוט שסביבו שזור נחש. מטבע מהמאה ה־3 לספירה שהתגלה בביירות מראה את אשמון עומד בין שני נחשים.
בכפר בטוראם שבלבנון, שוכן מקדש תת־קרקעי עתיק בשם אשמונית, ובו שמונה חדרים (אחד גדול ושבעה קטנים), מגולפים בסלע ונגישים באמצעות מדרגות. מקדש זה מיוחס לבת זוגו של האל אשמון.
בקרתחדשת שימש אתר מקדש אשמון לאחר זמן כקתדרלה של קרתגו (אנ').
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- מקדש אשמון בצידון, לבנון, באתר lebmania.com (באנגלית)
- מקדש אשמונית בכפר בטראם, לבנון. (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ כתובת אשמונעזר וכתובות בדעשתרת
- ^ כתובת אשמן מארח, לפירוש הכתובת וההקבלה ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 134–135; לכתובת נוספת מדמטריאס המקבילה בין שני האלים בשמות פרטיים ראו Olivier Masson, Recherches sur les Phéniciens dans le monde hellénistique, Bulletin de Correspondance Hellénique 93, 1969, עמ' 695–696 doi: 10.3406/bch.1969.4892
- ^ KAI 14, 15, 16, 66, ובשמות פרטיים KAI 12, 37, 52, 62, 68, 69, 70, 72, 78, 96, 101, 102, 107, 115, 116, 299
- ^ 1 2 SAA 02 005. Esarhaddon’s Treaty with Baal, King of Tyre באתר Open Reachly Annotated Cuneiform Corpus (ORACC), מתוך Simo Parpola and Kazuko Watanabe, Neo-Assyrian Treaties and Loyalty Oaths (State Archives of Assyria, 2), 1988
- ^ 1 2 S. Langdon, A Poenician Treaty of Assarhaddon: Collation of K. 3500, Revue d'Assyriologie et d'archéologie orientale 26, 1929, עמ' 194
- ^ 1 2 3 דמאסקיוס, חיי איסידורוס, 302 (fr. 348):
המקור היווני: ὅτι ὁ ἐν Βηρυτῷ, φησίν, Ἀσκληπιὸς οὐκ ἔστιν Ἕλλην οὐδὲ Αἰγύπτιος, ἀλλά τις ἐπιχώριος Φοίνιξ. Σαδύκῳ γὰρ ἐγένοντο παῖδες, οὓς Διοσκόρους ἑρμηνεύουσι καὶ Καβείρους. ὄγδοος δὲ ἐγένετο ἐπὶ τούτοις ὁ Ἔσμουνος, ὃν Ἀσκληπιὸν ἑρμηνεύουσιν. οὗτος κάλλιστος ὢν θέαν καὶ νεανίας ἰδεῖν ἀξιάγαστος, ἐρώμενος γέγονεν, ὥς φησιν ὁ μῦθος, Αστρονόης θεοῦ Φοινίσσης, μητρὸς θεῶν. εἰωθώς τε κυνηγετεῖν ἐν ταῖσδε ταῖς νάπαις, ἐπειδὴ ἐθεάσατο τὴν θεὸν αὐτὸν ἐκκυνηγετοῦσαν καὶ φεύγοντα ἐπιδιώκουσαν καὶ ἤδη καταληψομένην, ἀποτέμνει πελέκει τὴν αὐτὸς αὑτοῦ παιδοσπόρον φύσιν. ἡ δὲ τῷ πάθει περιαλγήσασα, καὶ Παιᾶνα καλέσασα, τὸν νεανίσκον τῇ τε ζωογόνῳ θέρμη ἀναζωπυρήσασα θεὸν ἐποίησεν, Ἔσμουνον ὑπὸ Φοινίκων ὠνομασμένον ἐπὶ τῇ θέρμῃ τῆς ζωῆς. οἱ δὲ τὸν Ἔσμουνον ὄγδοον ἀξιοῦσιν ἑρμηνεύειν ὅτι ὄγδοος ἦν τῷ Σαδύκῳ παῖς. - ^ יהודה זיו, אלי שילר (ע), קרדום: דו־ירחון לידיעת הארץ – לבנון, הוצאת אריאל, 1983, עמ' 183
- ^ KAI 12
- ^ KAI 32, 36, 37, 290
- ^ KAI 40
- ^ KAI 50, (מכתבי הפפירוס הפיניקיים), 52
- ^ KAI 62 (כתובת גול)
- ^ KAI 64, 65, 66 (כתובת אשמן מארח), 68, 299
- ^ KAI 69
- ^ KAI 70 (הכתובת הפיניקית מאביניון)
- ^ KAI 72
- ^ KAI 78, 79, 96
- ^ KAI 101
- ^ KAI 102, 107, 115, 116
- ^ 1 2 KAI 66 (כתובת אשמן מארח); לפירוש הכתובת ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 134–135
- ^ CIS I 245; לפירוש ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 313
- ^ נגה דרשן וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית, ישראל: מפה, 2009, עמ' 82
- ^ ביוונית "ὑγιείας", באנגלית "healthfulness"
- ^ פאוסניאס, תיאוריה של יוון, 7.23.7–7.23.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ KAI 14 שו' 16–17
- ^ KAI 15, 16
- ^ Paolo Xella et José-Ángel Zamora, Une nouvelle inscription de Bodashtart, roi de Sidon, sur la rive du Nahr al-Awwali près de Bustān ēš-Šēẖ, BAAL, 8, 2004, pp. 273-300. Compte-rendu réalisé par Astrid Nunn https://doi.org/10.4000/abstractairanica.16652
- ^ Xella, P.; Zamora López, J. Á. (2013). 'Découvertes récentes dans l’aire du sanctuaire d’Eshmoun à Sidon', in: Actas VI Congresso Internacional de Estudos Fenícios e Púnicos, Lisboa, Portugal, 2005. Lisboa. pp. 224-236: pp. 235-236. נבדק ב-26 במאי 2022.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 25
- ^ KAI 281; Vadim S. Jigoulov (8 באפריל 2016). The Social History of Achaemenid Phoenicia: Being a Phoenician, Negotiating Empires. Routledge. p. 56. ISBN 978-1-134-93809-4.
{{cite book}}: (עזרה)