בארי מזור

מתמטיקאי אמריקאי

בארי מזוראנגלית: Barry Mazur; נולד ב-19 בדצמבר 1937) הוא יהודי-אמריקאי, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת הרווארד.

בארי מזור
Barry Mazur
לידה 19 בדצמבר 1937 (בן 86)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מתמטיקה
מקום מגורים ארצות הברית
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט ראלף פוקס, ר. ה. בינג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת הרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט Leonid Positselski, Michael Gregory Szydlo, David B. Carlton, Tom Weston, Robert Jordan Pollack, Tomas Antonius Klenke, Siman Wong, Robert Michael Kuhn, David James Wright, John William Jones, Boris Abramovich Datskovsky, George Thomas Gilbert, רון ליבנה, Milja-Riitta Poe, Peter Louis Clark, Florian E. Ito Sprung, Fucheng Tan, David Harvey, עופר גאבר, Mak Trifković, Chung Pang Mok, אבהינאב קומאר, Jonathan Pottharst, Yu-Ru Liu, Nicholas Adam Ramsey, Matthew Emerton, Sheldon Kamienny, ויליאם ג'ון גורדון, ויליאם ג. מק'קלום, צ'ארלס פרנסיס דוראן, Fernando Q. Gouvêa, מייקל מק'קווילן, ויקטור ס. מילר, קתי או'ניל, Minhyong Kim, נועם אלקיס, Paul Vojta, נייג'ל בוסטון, מייקל האריס, Bruce Winchester Jordan, דניאל קוברט, ג'ון וינפילד שאק, Lan Wang, Xuesung Wang, Yevsey A. Nisnevich, Richard Anthony Rasala, נעמי יוכנוביץ, Keith Andrew Ramsay, וויין אייטקן, Jean-François Henri Burnol, לורנס גורדון רוברטס, אנדרו דייוויד שוורץ, Jordan Ellenberg עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
הערות יהודי
תרומות עיקריות
מחקרים בתחום גאומטריה ועקומים אליפטיים.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

בארי מזור נולד בניו יורק. למד בתיכון ברונקס למדעים. קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת פרינסטון בשנת 1959. בשנה זו הצטרף לסגל של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1962 מונה למרצה בכיר, בשנת 1965 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 1969 מונה לפרופסור מן המניין. עבודתו הראשונה הייתה בטופולוגיה גאומטרית. בהשפעת הגישה של אלכסנדר גרותנדיק לגאומטריה אלגברית, הוא עבר לעסוק בגאומטריה דיופנטית. תאוריית העיוות של מזור קשורה לעקומים אליפטיים. בשנת 1982 נבחר כחבר של האקדמיה הלאומית למדעים. קיבל את פרס ובלן בגאומטריה ואת פרס קול.

הוא ידוע גם בשל ההיכרות בין האידיאל של אייזנשטיין לאלגברה מתקדמת. רעיון זה היה בסופו של דבר אחד מן השלבים המוצלחים בהוכחתו של אנדרו ויילס למשפט האחרון של פרמה. מזור וויילס עבדו יחד קודם על מאמרים חשובים על בעיית תאוריית איווסווה בתחום השדות הממשיים לחלוטין.

מזור פיתח את תורת הדפורמציות של הצגות גלואה, המתארת באופן קטגורי את ההרמות של הצגות המוגדרות מעל שדה סופי של חבורות גלואה מסוימות, להצגות המוגדרות מעל חוג מקומי שלם ונותרי, שהשדה הסופי הוא שדה השאריות שלו.

מזור היה עורך כתב העת Inventiones Mathematicae לו הוגש מאמרו של אנדרו ויילס לפתרון המשפט האחרון של פרמה, והוא זה שמינה את צוות הבדיקה בן שישה בודקים.

בארי מזור הנחה למעלה מ-50 סטודנטים במהלך השנים, עם תלמידיו נמנים נועם אלקיס (כיום פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת הרווארד) והמתמטיקאי הישראלי רון ליבנה (כיום פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים).

במאמר מנחה, "תורת המספרים כזבוב הבקר", מזור מתאר את תורת המספרים כתחום:

מייצר, ללא מאמץ, בעיות רבות מספור שיש להן ריח תמים ומתוק, כפרחים מפתים; ועם זאת...תורת המספרים שורצת בחרקים, המחכים לנשוך את אוהבי הפרחים המפותים, אשר מרגע שננשכו, מקבלים השראה להמשיך במאמץ!

בארי מזור

לקריאה נוספת עריכה

  • סיימון סינג, המשפט האחרון של פרמה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא בארי מזור בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.