בובי ג'ונס (כדורסלן)

רוברט קלייד "בובי" ג'ונס (באנגלית: Robert Clyde "Bobby" Jones; נולד ב-18 בדצמבר 1951) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בליגת ה-ABA וליגת ה-NBA בין השנים 1974–1986. לאורך הקריירה נבחר 8 פעמים לחמישיית ההגנה של העונה, היה הזוכה הראשון בפרס השחקן השישי של העונה וזכה באליפות ה-NBA כשחקן פילדלפיה 76' (בעונת 1982/1983). ממוצעיו לאורך הקריירה הם 12.1 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים, 1.5 חטיפות ו-1.4 חסימות למשחק.

בובי ג'ונס
Bobby Jones

לידה	18 בדצמבר 1951 (בן 72) שארלוט שבקרוליינה הצפונית
עמדה	פאוור פורוורד
גובה	2.06 מטר
מכללה	אוניברסיטת קרוליינה הצפונית
דראפט	בחירה חמישית, 1974 יוסטון רוקטס
היכל התהילה	נבחר בשנת 2019
קבוצות כשחקן
1974 – 1978 1978 – 1986	דנוור נאגטס פילדלפיה 76'
הישגים כשחקן
ב-NBA: אליפות ה-NBA‏ (1983) 4 השתתפויות במשחק האולסטאר (1977, 1978, 1981, 1982) 8 בחירות לחמישיית ההגנה הראשונה (1977 – 1984) בחירה לחמישיית ההגנה השנייה (1985) פרס השחקן השישי של העונה (1983) ב-ABA: השתתפות במשחק האולסטאר (1976) בחירה לחמישיית העונה השנייה (1976) 2 בחירות לחמישיית ההגנה (1975, 1976) בחירה לחמישיית הרוקיז של העונה (1975)
מאזן מדליות מתחרה עבור ארצות הברית המשחקים האולימפיים כסף מינכן 1972 ארצות הברית

בספטמבר 2019 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל.

נעורים ומכללות

ג'ונס נולד וגדל בעיר שארלוט שבקרוליינה הצפונית. כילד שלא אהב לעשות ספורט, שיחק כדורסל לראשונה בגיל 11, כאשר קבוצה של כנסייה מקומית חיפשה שחקנים גבוהים. בשנתו השנייה ב"תיכון דרום מקלנבורג" החל לשחק עבור קבוצת הכדורסל שלה, בעיקר הודות לכך שנישא לגובה 1.98 מטרים. בשנתו השלישית זכה בתואר שחקן התיכונים המצטיין של שארלוט, וקבוצתו הפסידה בפלייאוף ל"תיכון גרינסבורו" אותה הוביל חבר היכל התהילה לעתיד בוב מקאדו. בשנתו האחרונה בתיכון הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות התיכונים של קרוליינה הצפונית, לצד שחקן השנה השנייה וולטר דייוויס.

בנעוריו הצטיין גם באתלטיקה קלה; בשתי שנותיו הראשונות בתיכון זכה באליפות קרוליינה הצפונית בקפיצה לגובה, בשנה השלישית הגיע למקום השני אחרי בוב מקאדו, ובשנתו האחרונה שבר את שיא המדינה כשעבר את רף 2.03 המטרים.

בשנת 1972 השתתף ג'ונס באולימפיאדת מינכן כחבר נבחרת ארצות הברית, אשר הפסידה בגמר הטורניר לנבחרת ברית המועצות בתוצאה 51–50. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים בה נבחרת ארצות הברית לא זוכה במדליית הזהב. לאורך הטורניר מיעט ג'ונס לקבל דקות משחק, וסיים עם ממוצעים של 5.3 נקודות ו-3.6 ריבאונדים למשחק.

בין השנים 1970–1974 למד באוניברסיטת קרוליינה הצפונית, ושיחק בקבוצת הכדורסל שלה לצד חברו בוב מקאדו ותחת הדרכתו של המאמן דין סמית'. לאחר שנתו השלישית באוניברסיטה נבחר ג'ונס בדראפט 1973 של ליגת ה-ABA על ידי קבוצת "קרוליינה קוגרס", אך בחר להמשיך בלימודיו על מנת לסיים את תוארו בפסיכולוגיה. בשנתו האחרונה באוניברסיטה השיג ממוצעים של 16.1 נקודות ו-9.8 ריבאונדים למשחק, ונבחר ל"חמישיית העונה השנייה של ליגת המכללות" (Second-team All-American).

קריירה מקצועית

דנוור נאגטס

בדראפט ה-NBA לשנת 1974 נבחר ג'ונס בבחירה החמישית, על ידי יוסטון רוקטס. במקביל, רכשה קבוצת דנוור נאגטס מליגת ה-ABA את זכויות השחקן מקרוליינה קוגרס, והחתימה את ג'ונס על חוזה ל-7 שנים עבור 1.4 מיליון דולר. תחת מאמן הקבוצה לארי בראון רשמו הנאגטס את מאזן הניצחונות הטוב ביותר ב-ABA,‏ 65–19, בעוד ג'ונס קולע 14.8 נקודות בממוצע למשחק עם שיא ליגה של 60.4% קליעה מהשדה. כמו כן נבחר ג'ונס לחמישיית הרוקיז ולחמישיית ההגנה של העונה. בעונת 1975/1976 הצטרפו לדנוור דן איסל ודייוויד תומפסון, עמם העפילה הקבוצה לגמר ה-ABA, בו הפסידה לניו יורק נטס של ג'וליוס אירווינג בתוצאה 4-2. במהלך אותה עונה השתתף ג'ונס לראשונה במשחק האולסטאר של ה-ABA, וקלע במשחק עצמו 24 נקודות.

בעונת 1976/1977 עברו הנאגטס לשחק בליגת ה-NBA, והמשיכו להציג יכולת טובה כשסיימו עם המאזן השני בטיבו באזור המערבי, 50–32. בסיבוב הפלייאוף הראשון הפסידה דנוור לאלופה שבדרך, פורטלנד טרייל בלייזרס, בתוצאה 4–2. בסיום העונה נבחר ג'ונס לחמישיית ההגנה של העונה בפעם הראשונה מתוך 8 בחירות רצופות. בעונתה השנייה ב-NBA הובילו איסל, תומפסון וג'ונס את הקבוצה לגמר המערב, אך היא שוב הודחה בתוצאה 4–2, הפעם לסיאטל סופרסוניקס. ב-4 עונותיו בדנוור רשם ג'ונס ממוצעים כוללים של 14.8 נקודות, 8.6 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים, 2.0 חטיפות ו-1.9 חסימות בממוצע למשחק.

פילדלפיה 76'

תעודה שהוענקה לג'ונס בהיבחרו לחמישיית ההגנה של עונת 1981/1982

לקראת עונת 1978/1979 נשלח ג'ונס בטרייד לפילדלפיה 76', יחד עם רלף סימפסון, בתמורה לפאוור פורוורד ג'ורג' מקגיניס. החל מעונתו השנייה בפילדלפיה שימש כשחקן ספסל, כגיבוי לקו הקדמי שכלל את ג'וליוס אירווינג, קולדוול ג'ונס ודריל דוקינס, והמשיך להציג יכולת טובה עם כ-13.6 נקודות ו-5.4 ריבאונדים למשחק ב-3 העונות הבאות. בעונות 1981 ו-1982 השתתף בפעם הרביעית והחמישית במשחק האולסטאר, בהתאמה.

לאחר שהפסידה ללוס אנג'לס לייקרס בסדרות הגמר של עונות 1980 ו-1982, בפלייאוף 1983 זכתה פילדלפיה באליפות ה-NBA לאחר שהביסה את הלייקרס בגמר בתוצאה 4–0. השחקנים המובילים של הקבוצה היו אירווינג והסנטר הוותיק מוזס מלון, ולצדם המשיך ג'ונס להוות עוגן הגנתי והתקפי כשבסדרת הגמר רשם שורה סטטיסטית רבגונית ואופיינית של 12.0 נקודות, 4.8 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים, 2.0 חטיפות ו-2.3 חסימות בממוצע למשחק. בסיום אותה עונה זכה מלון בפעם השנייה ברציפות בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, וג'ונס היה לזוכה הראשון בפרס השחקן השישי של העונה.

בשלוש העונות הבאות נשארו הסיקסרס אחת הקבוצות המובילות באזור המזרחי, אך לא הצליחו להעפיל לסדרת הגמר. בתקופה זו דעכה בהדרגה תרומתו של ג'ונס לקבוצה, שקלע 7.6 נקודות בממוצע למשחק, ובסיום עונת 1985/1986 הודיע ג'ונס על פרישה ממשחק, בגיל 34. ב-7 בנובמבר 1986 הוציאו פילדלפיה 76' לגמלאות את גופייתו של ג'ונס, עם המספר 24.

בכל אחת מ-12 עונותיו ב-ABA וב-NBA העפיל ג'ונס עם קבוצתו לשלב הפלייאוף, ולאורך הקריירה קלע ב-55.0% קליעה מהשדה, נתון שהציב אותו בעת פרישתו במקום העשירי בתולדות ה-NBA. ארבעה שחקנים בלבד נבחרו לחמישיית ההגנה של העונה יותר פעמים מג'ונס - מייקל ג'ורדן, גארי פייטון, קווין גארנט וקובי בראיינט - שנבחרו תשע פעמים.

על אופיו הנוח של ג'ונס העיד צ'ארלס בארקלי, אשר שיתף עמו פעולה בשתי עונותיו האחרונות בקריירה, כשהצהיר: "לו כל האנשים בעולם היו כמו בובי ג'ונס, לא היו שום בעיות בעולם".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בובי ג'ונס בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר Sports-Reference
• פרופיל אולימפי, באתר olympedia.org
• פרופיל, באתר פיב"א
• פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA