בוגומיל דויזון
| ערך מחפש מקורות | |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
בוגומיל דויזון (בפולנית וגרמנית:Bogumil Dawison, 15 במאי 1818 – 1 בפברואר 1872) היה שחקן תיאטרון יהודי-פולני שהפך לאחד מכוכבי התיאטרון בשפה הגרמנית.
 | |
| דויזון בתפקיד ריצ'רד השלישי, ציור מאת פרידריך פון אמרלינג | |
| לידה |
15 במאי 1818 ורשה, ממלכת פולין, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1 בפברואר 1872 (בגיל 53) דרזדן, הקיסרות הגרמנית |
| מדינה |
פולין, האימפריה הרוסית |
| תקופת הפעילות |
מ-1837 |
  | |
קורות חייו עריכה
ראשית חייו עריכה
דויזון נולד בשנת 1818 ברובע יהודי בוורשה כבנם של איגנאצי ורוזליה דוידסון, יהודים מתבוללים ועניים. בנעוריו ידע חיי מחסור והתפרנס למחייתו ככתבן ומעתיק מסמכים, צייר שלטים, ומחבר מאמרי רוויו, למשל ב"גזטה ורשבסקה". למד לבד גרמנית וצרפתית. אחרי שהתנצר לפי הנצרות הרומית-קתולית שינה את שם המשפחה ל"דויזון". בעידוד חברים מן הסביבה היהודית המודרנית, למד למשך שנה (1837-1836) בבית ספר לתיאטרון בעיר הולדתו.
התחלת קריירת המשחק בפולנית עריכה
בשנת 1837 הופיע לראשונה על במת התיאטרון הפולני "ויילקי" בעיר הולדתו במחזה הצרפתי "שני אסירי הגלרות" מאת בוארי, קרמוש ופוז'ול. גילם בהתחלה תפקידי מאהב והמנטורית שלו באותה תקופה הייתה השחקנית לאונטינה הלפרטובה. בשנים 1838–1840 שיחק בתיאטרון בווילנה אולם נאלץ לעזוב אחרי שנתקל בבקורות עוינות והערות אנטישמיות. ב -1840 בעזרתו של יאן נפומוקן קמינסקי מצא עבודה בלבוב שהייתה תחת שלטון אוסטרי.
הקריירה בגרמנית עריכה
ימי לבוב עריכה
כשהוא מוקסם מכישרונו של דויזון, המצנט ומייסד התיאטרון הפולני בלבוב, סטניסלב סקארבק, שלח אותו לווינה. שם בסיועם של יולי רטיך ולודוויג לווה התחיל להופיע גם על במות גרמניות. אחרי שובו ללבוב ב-9 באוגוסט 1841 שיחק דויזון בו זמנית בתיאטראות בפולנית ובגרמנית. הוא עורר איבה בקרב פולנים בעיר שהאשימו אותו ב"גרמנופיליה" והוכה קשות על ידי עמית פולני בשם מ. זפולסקי. אף-על-פי-כן דויזון ואשפרגרובה נחשבו לעמודי התווך של זירת התיאטרון בלבוב. התחיל באותה תקופה גם לביים ולתרגם מחזות מגרמנית וצרפתית לפולנית. ב-1846 בעת הגברת התסיסה המהפכנית בגליציה (ימי "הטבח בגליציה"), מתוך חשש לפרעות נגד יהודים, עזב האמן את לבוב והתחיל להופיע על במות גרמניות- בשלזיה - בברסלאו, בריג, אוהלאו (אולאבה) וכמו כן בשטטין. הודות לחסותו של לואיס שניידר עבר לשחק בברלין ובתיאטרון תאליה בהמבורג, שבו ריתק את הקהל.[1] ב-1848 חזר ללבוב, בה נשא לאישה שחקנית ואצילה פולנייה קתולית, ואנדה אוסטויה סטאז'בסקה.
פריצת הקריירה בווינה ובדרזדן עריכה
בשנת 1849 הוא השיג את החוזה המיוחל עם הבורגתיאטר בווינה, בו עבד עד שנת 1853. מנהל התיאטרון, היינריך לאובה עודד אותו לגלם תפקידי אופי. אולם התנהגותו האגוצנטרית של דויזון הכשילה את היחסים בין השניים. בעת פעילותו בווינה עזר דויזון לקדם את השחקן הצעיר זיגווארט פרידמן.[2]
אחר כך בשנים 1854–1864 שיחק בתיאטרון המלכותי הסקסוני בדרזדן, בו הצטיין בסגנון משחק תקיף, ריאליסטי, לפי מבקרים אחדים - אף תוקפני ותכופות לא מלוטש[3] דויזון הצטיין בתפקידי אופי כמו שיילוק בהסוחר מוונציה מאת שייקספיר, מפיסטו בפאוסט מאת גתה ופרנץ מור בהשודדים מאת שילר. עם התפקידים ששיחק נמנו גם המלך ליר, ריצ'רד השלישי, המלט, מרקוס אנטוניוס, קרל החמישי (במחזה דוקטור פאוסטוס מאת כריסטופר מרלו) וכו'. בשנות ה-50-ה60 יצא דוויזון לסיורי הופעות בלייפציג, ברלין, ויימאר, ברסלאו, פראג, מינכן, אוגסוברג, סנקט פטרבורג, פשט, מגדבורג, שוורין, נירנברג, קניגסברג, ריגה וורשה. בשנת 1855 אחרי הגעתו לברלין ב-17 ביוני הופיע בארמון המלכותי בפוטסדם בחגיגה של גדוד חיל המשמר וכהוקרה לכישרונו זכה במתנה - קופסת טבק יקרה מזהב - מידי מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הרביעי[4] בסנקט פטרבורג זכה להצלחה אדירה. בשנת 1859 בפריז התבלט בחגיגות המאה להולדתו של שילר על ידי דיקלומיו מכתבי ההמשורר, אותם הילל אלפרד דה ויניי. הם היו ביוטי לניצחון הדיקלום הריאליסטי בניגוד למסורת התיאטרונית הגרמנית הישנה.[5] ב-1859 נפטרה אשתו, ואנדה, וב-1861 התחתן דויזון בדרזדן עם זמרת האופרטה והפסנתרנית קונסטנצה יאקובי, בתו של כומר לותרני. אז עבר דויזון לדת הלותרנית אשתו השנייה התלוותה אליו לסיורים רבים. ב-1864 עזב דויזון את תיאטרון החצר בדרזדן בעקבות ריב עם המנהל הסקסוני קרל אוגוסט לודוויג קוואנטר. כפי שדווח במגזין אמנויות מקומי [6] דויזון שיחק על במת תיאטרון זה 597 פעמים ב-566 ערבים. החל מ-1864 יצא השחקן לסיורי הופעות רבים ומוצלחים, כולל באמריקה בשנים 1866 ו-1867 עם להקת התיאטר אן דר וין. לפי העיתון "די פרסה" באמריקה שיחק דויזון למשך 8 חדשים ב-76 ערבים ב-30 תפקידים שונים. [7] מרוב תשישות נפשית וגופנית נאלץ להפסיק לשחק וחזר לדרזדן, בה נפטר בפברואר 1872. הובא לקבורה בבית הקברות האוונגלי אלטן אנן פרידהוף (Alten Annenfriedhof) ברובע Südvorstadt של דרזדן.
חייו הפרטיים עריכה
דויזון היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה הייתה השחקנית הפולנייה ואנדה אוסטויה-סטאז'בסקה (שמתה ב-1859), אם בנו. ב-1861 התחתן בשנית עם הזמרת והפסנתרנית קונסטנצה יאקובי (1896-1824). היא הייתה תלמידה של הנרייטה גראבאו-בינאו ושל רוברט שומן בקונסרבטוריון של לייפציג. שומן הקדיש לה "שלושת הלידר לפי זמירות עבריות מאת ביירון בליווי נבל או פסנתר" אופוס 95.
פרסים ואותות הוקרה עריכה
- מדליות להצטיינות מטעם הדוכסים הגדולים של סקסוניה-ויימאר (1857), הסן-דרמשטאט (1859) ומקלנבורג-שוורין (1866).
כתבים עריכה
בשנים דוויזון כתב יומן בשפה הפולנית שאבד בדליקה בוורשה בזמן המרד בעיר. לא נותר אף עותק. בווינה ובדרזדן המשיך לכתוב את יומנו, הפעם באנגלית ובגרמנית ומקורו נשמר בספרייה הסקסונית בדרזדן.
לקריאה נוספת עריכה
- Simon Williams - art.Bogumil Dawison in Cambridge Guide to Theatre, Cambridge University Press 1988
- Dąbrowski Stanisław, Górski Ryszard (oprac.), Wspomnienia aktorów. T. 1, Warszawa : PIW, 1963, עמ'. 66
קישורים חיצוניים עריכה
- באנציקלופדיה בריטניקה 1911
- אנציקלופדיה ברוקהאוס אפרון ו.קרילוב- בוגוסלב דוויסון
- online Alfred von Wurzbach Zeitgenossen Heft XI Bogumil Dawison Leipzig 1871
- Ludwig Eisenberg Bogumil Dawison
in Grosses Biographische Lexicon der deutschen Bühne Internet Archive עמ' 176–178
הערות שוליים עריכה
- ^ בריטניקה 1911
- ^ Adolph Kohut: "Siegwart Friedmann", in: Bühne und Welt 14/II (1912) ברשת
- ^ Simon Williams 1988 עמ' 268
- ^ די פרסה 29 ביוני 1855 עמ' 3
- ^ Lavinia Mazzucchetti באנציקלופדיה האיטלקית 1931]
- ^ Blätter für Musik, Theater und Kunst מ-7 ביוני 1864 ,עמ' 183
- ^ די פרסה - גיליון 157 9 ביוני 1987