בוסטון ברואינס
בוסטון ברואינס (באנגלית: Boston Bruins) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מבוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית האטלנטי שבחטיבה המזרחית.
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| אולם ביתי | |||||
 | |||||
| טי.די. גארדן | |||||
| (17,565 מושבים) | |||||
 בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית | |||||
| מדינה |
ארצות הברית  | ||||
| תאריך ייסוד | 1924 | ||||
| ליגה | NHL | ||||
| חטיבה | מזרחית | ||||
| בית | אטלנטי | ||||
| היסטוריה | בוסטון ברואינס (1924 - ההווה) | ||||
| בעלים |
ג'רמי ג'ייקובס | ||||
| מנכ"ל |
 דון סוויני | ||||
| מאמן |
ג'ים מונטגומרי | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
 | |||||
| מדים (בית, חוץ, חלופיים) | |||||
| http://bruins.nhl.com | |||||
  | |||||
הקבוצה נוסדה ב-1924, והייתה הקבוצה האמריקאית הראשונה ב-NHL שהייתה עד אז ליגה קנדית בלבד. היא אחת מהקבוצות המכונות שש המקוריות (The Original Six), שש הקבוצות הקבועות שהרכיבו את הליגה בין 1942 ו-1967 והיוו את הבסיס ל-NHL המודרנית.
הברואינס זכו שש פעמים בגביע סטנלי, האחרונה שבהן ב-2011.
היסטוריה עריכה
עד מלחמת העולם השנייה עריכה
ב-1924 צפה צ'ארלס אדמס, בעל רשת מרכולים באזור בוסטון, בסדרת גמר גביע סטנלי והתאהב בהוקי קרח. הוא שכנע את ראשי ה-NHL, שעד אז הייתה ליגה קנדית בלבד, להתרחב לארצות הברית, וב-1 בנובמבר 1924 הוא קיבל את הזיכיון הראשון לקבוצה הראשונה של ה-NHL בארצות הברית. הקבוצה התמקמה ב"בוסטון ארנה", אולם שהוקם עוד ב-1909.
אדמס הביא איתו לקבוצה החדשה את ארט רוס, שהיה אחד מכוכבי ההוקי קרח הגדולים בתחילת המאה ה-20, כמנכ"ל ומאמן. רוס היה זה שהגה את שם הקבוצה - "ברואינס", מילה אנגלית עתיקה לדובים חומים. רוס היה מאמן חדשני ורב תושייה. הוא היה, למשל, המאמן הראשון בתולדות הענף שנהג להוציא את השוער שלו כדי להכניס שחקן שדה נוסף במקרה של פיגור סמוך לסיום המשחק, כדי לנסות ולהשוות - טקטיקה שהפכה מקובלת ב-NHL ובעולם כולו.
ב-1 בדצמבר 1924 שיחקו הברואינס את משחק ה-NHL הראשון שלהם מול קבוצה נוספת שהצטרפה לליגה באותה עונה, מונטריאול מארונס, ב"בוסטון ארנה". הברואינס ניצחו במשחק הפתיחה 2:1, אולם את העונה סיימו עם 6 ניצחונות בלבד מ-30 משחקים.
רק בעונת 1926/27 הצליחה הקבוצה להפוך לגורם משמעותי בליגה. זה הייתה העונה בה הליגות שהתחרו ב-NHL נסגרו וגביע סטנלי הפך לנחלתה הלעדית של ה-NHL, כפי שהוא היום. ארט רוס ניצל את המצב והביא לברואינס מספר כוכבים מקבוצות הליגות שנסגרו, ובראשם את מי שיהפוך לכוכב העל הראשון של הברואינס, המגן אדי שור. הברואינס הגיעו בסיום העונה לראשונה לגמר גביע סטנלי, אך נוצחו על ידי אוטווה סנטורס.
ב-1928/29, בניצוחם של שור, השוער ססיל תומפסון והחלוץ ויקטור "דיט" קלאפר, הצליחו הברואינס לזכות בגביע סטנלי בפעם הראשונה עם ניצחון בסדרת הגמר על ניו יורק ריינג'רס. זו הייתה גם העונה הראשונה לאחר מעברם מה"בוסטון ארנה" אל הבוסטון גארדן, שעם השנים הפך לאולם המיתולוגי של הברואינס ומאוחר יותר גם של קבוצת ה-NBA בוסטון סלטיקס. ה"בוסטון ארנה" שאותו עזבו הברואינס נמסר לחזקתה של אוניברסיטת נורת'יסטרן, ונכון ל-2018 הוא עדיין פעיל תחת השם "מתיוס ארנה" - אולם ההוקי קרח הפעיל הוותיק בעולם.
עונה לאחר מכן המשיכו הברואינס להרשים, וסיימו את העונה הרגילה עם 38 ניצחונות ותיקו אחד מ-44 משחקים - 87.5 אחוזי הצלחה, שיא NHL שעדיין שריר וקיים גם היום. אולם בגמר גביע סטנלי, בניסיונם להגן על תארם, כשלו הברואינס מול מונטריאול קנדיאנס.
במהלך שנות ה-30 שמרו הברואינס על סגל קבוע יחסית, כאשר שור, תומפסון וקלאפר ממשיכים לככב בו.
בעונת 1933/34 היה שור מעורב בתקרית קשה, כאשר בעקבות תיקול חריף שלו על כוכב טורונטו מייפל ליפס אייס ביילי שבר ביילי את רגלו, איבד את הכרתו ולמעשה ניצל ממוות רק בזכות טיפול חירום שניתן לו על הקרח. ביילי נאלץ לפרוש ממשחק, וה-NHL ארגן לכבודו משחק כוכבים באותה עונה, שהיה למעשה אחד ממשחקי ה"אול-סטאר" הראשונים של הליגה. שור עצמו השתתף במשחק, ולמרות חששות מוקדמים קיבל אותו ביילי בסבר פנים יפות ולחץ את ידו.
הברואינס המשיכו להצליח במהלך שנות ה-30, וחמש פעמים סיימו את העונה הרגילה במאזן הטוב בליגה. עם זאת, בגביע סטנלי נוסף הצליחה הקבוצה לזכות רק ב-1939. ארט רוס ויתר באותה עונה על השוער תומפסון, בצעד שעורר פליאה, והביא במקומו את השוער האמריקאי הצעיר פרנק ברימסק בעונתו הראשונה בליגה. ברימסק התגלה כשוער מצטיין, זכה בגביע קאלדר (רוקי העונה) ובגביע וזינה (שוער העונה) והיה חלק מרכזי בזכייה בגביע סטנלי, לצידם של שור, קלאפר, ושלושה חלוצים מצטיינים שכונו "הקו הגרמני" (The Kraut Line), כיוון שהיו כולם ממוצא גרמני - מילט שמידט, וודי דומרט ובובי באוור. במחצית השנייה של העשור הועברה נשיאות הקבוצה מידי המייסד, צ'ארלס אדמס, לבנו ווסון.
ב-1940/41, אף על פי שאדי שור עזב לעונת פרישה בניו יורק אמריקנס, זכו הברואינס בגביע סטנלי שלישי. זה היה סופו של עידן ותחילתה של בצורת ארוכה בעידן "שש המקוריות".
עידן "שש המקוריות" עריכה
מלחמת העולם השנייה פגעה בליגה כולה, אך הפגיעה בברואינס הייתה קשה במיוחד. חלק ניכר מהסגל, בראשות השוער ברימסק וכל שלושת חברי "הקו הגרמני", גויסו למלחמה מיד אחרי הזכייה בגביע סטנלי ב-1941. הם חזרו לשחק בעונת 1945/46 רק לאחר המלחמה. דיט קלאפר הוותיק שימש כמאמן-שחקן, והוביל את הקבוצה לגמר גביע סטנלי, בו נוצחו על ידי מונטריאול קנדיאנס. קלאפר פרש ממשחק בתום העונה ונשאר כמאמן, אולם כישלונות בשלוש העונות הבאות הביאו להתפטרותו.
השוער ברימסק, שירד מאוד ביכולתו לאחר המלחמה, הועבר לשיקגו בלאקהוקס ב-1949 ומייד לאחר מכן נחתה על הברואינס מכה כאשר השחקן שנחשב לכוכב העתיד שלה, דון גלינג'ר, נתפס בהימורים בלתי חוקיים והושעה מהליגה לכל ימי חייו.
ב-1951 העיקו בעיות כלכליות קשות על הברואינס. ווסון אדמס נאלץ למכור את הקבוצה, ועל המציאה קפץ וולטר בראון, המנהל של הבוסטון גארדן והמייסד והבעלים של בוסטון סלטיקס. הברואינס הגיעו שלוש פעמים בשנות ה-50 לסדרת גמר גביע סטנלי, ובכל פעם נתקלו ונוצחו על ידי מונטריאול קנדיאנס. בתווך איבדו הברואינס את המנכ"ל האגדי והמאמן לפרקים, ארט רוס, שפרש לגמלאות אחרי 30 שנה בקבוצה. בעונה האחרונה בה הגיעו לגמר, 1957/58, עשו הברואינס היסטוריה כאשר בקבוצה שיחק ווילי או'רי - שחקן קנדי שחור, השחקן השחור הראשון בתולדות ה-NHL.
מאז 1960 ועד התרחבות ה-NHL ב-1967 שקעו הברואינס בבינוניות ולא עלו כלל לפלייאוף, אולם בתווך חל שינוי עמוק בקבוצה, כאשר בעקבות מותו של וולטר בראון חזר ווסון אדמס לנשיאות הקבוצה.
אדמס החל לחזק את הסגל בשחקנים צעירים שיתנו את הטון בליגה בעשור הבא. ב-1965 צורף החלוץ בן ה-20 וויין קשמן, ובקיץ 1966 גייסו הברואינס לשירותם את השחקן המשמעותי ביותר, מגן בן 18 שסומן ככוכב מגיל צעיר מאוד, והוחתם על ידם כבר בגיל 14 - בובי אור.
אור היה השחקן הראשון ב-NHL שהיה לו סוכן - אלן איגלסון, ששנה מאוחר יותר הקים את איגוד שחקני ה-NHL. איגלסון דרש עבור אור משכורת עתק במונחי אותם ימים. אדמס היה מוכן לשלם ולהפוך את הנער בן ה-18 למשתכר הגבוה ביותר בליגה, וקיבל לידיו את מי שיתברר כאחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים.
1967 - 1980: עידן ההתרחבות וימי בובי אור עריכה
ערך מורחב – בובי אור
עונתו הראשונה של בובי אור בברואינס הייתה עונת 1966/67, כאשר למרות הכשלונות המקצועיים מילא הקהל את הבוסטון גארדן כדי לחזות באור. העונה הסתיימה בעוד כישלון עבור הברואינס, אולם אור זכה בגביע קאלדר כרוקי העונה וסיים במקום השני בבחירת הזוכה בגביע נוריס (מגן העונה). הוא הראה גם כישרון התקפי יוצא דופן וסיים את העונה עם 13 שערים ו-28 אסיסטים, שיא חדש עבור שחקן ששיחק בעמדת המגן. המגן שהקדים את אור וזכה בגביע נוריס, הארי האוול מניו יורק ריינג'רס, חזה שמעתה והלאה יזכה אור בגביע נוריס למשך תקופה ארוכה. האוול צדק - אור זכה בגביע נוריס בשמונה העונות הבאות ברציפות.
בקיץ 1967 השיג אדמס בעסקה עם שיקגו בלאקהוקס שלושה חלוצים צעירים - פיל אספוזיטו, קן הודג' ופרד סטנספילד. כל השלושה התגלו ככוכבים גדולים, והשלימו את הסגל שיוביל את הברואינס להצלחה בשנות ה-70. אספוזיטו התגלה כמבקיע המוכשר מכולם, אחד המבקיעים הגדולים בתולדות ה-NHL. ב-1969 זכה בגביע ארט רוס - גביע מלך הנקודות (שערים + אסיסטים) של הליגה, שתרם המנכ"ל המיתולוגי של הברואינס ב-1947 - תוך ריסוק שיא ה-NHL כשצבר 126 נקודות, הראשון שעבר 100 נקודות בעונה אחת.
ב-1970 השתלם המאמץ. הברואינס זכו בגביע סטנלי כשהיא מביסה בסדרת הגמר את סנט לואיס בלוז, ומעל כולם היה בובי אור, שזכה בארבעה גביעים אישיים - גביע נוריס כמגן העונה (השלישי מבין שמונה רצופים), גביע ארט רוס כמלך הנקודות של הליגה, גביע הארט כ-MVP של העונה וגביע קון סמיית' כ-MVP של הפלייאוף. עד היום אור הוא השחקן היחיד בתולדות ה-NHL שזכה בארבעת הגביעים באותה עונה, והמגן היחיד בתולדות ה-NHL שזכה בגביע ארט רוס כמלך הנקודות כשהוא מקדים את כל חלוצי הליגה. ללא ספק, רגע השיא של אור היה שער הניצחון במשחק האחרון בסדרת הגמר, כאשר תוך כדי הבקעתו הוכשל על ידי מקל ההוקי של מגן הבלוז. השער נחשב לאחד השערים הגדולים בתולדות ה-NHL, ומכונה בפשטות "ה-שער" (The Goal). התמונה בה אור מתעופף באוויר במאוזן לאחר שהוכשל, בעודו מניף את ידיו בשמחה על הבקעת השער, הפכה לאחת התמונות המפורסמות בתולדות הליגה וענף ההוקי קרח בכללותו.
בעונת 1970/71 המשיכה הקבוצה להבקיע במספרים שוברי שיאים. בעוד ב-1969 היה פיל אספוזיטו לראשון אי פעם שעבר 100 נקודות בעונת NHL אחת - הפעם היו לברואינס ארבעה שחקנים שונים שהגישו הישג דומה (אספוזיטו, אור, הודג' והחלוץ הוותיק ג'ון ביוצ'יק). ארבעתם נבחרו גם לנבחרת העונה של הליגה. מבין עשרת המבקיעים המצטיינים של הליגה, שבעה היו ברואינס. הברואינס נחשבו למועמדים ברורים להגן על תארם ולזכות שוב בגביע סטנלי, אך ברבע הגמר הופתעו על ידי מונטריאול קנדיאנס ושוערה הרוקי, קן דריידן. ב-1971/72 המשיכו הברואינס להיות הקבוצה ההתקפית הדומיננטית בליגה, כאשר פיל אספוזיטו זוכה בפעם השנייה ברציפות בגביע ארט רוס, והברואינס החזירו לעצמם את גביע סטנלי.
לאורך שנות ה-70 המשיכו הברואינס להיות מתחרים חזקים בליגה, אף על פי שאיבדו חלק משחקניהם לליגה המתחרה שפעלה באותו עשור, ה-WHA. ב-1974 זכה פיל אספוזיטו בפעם הרביעית ברציפות בגביע ארט רוס - הישג שרק שלושה שחקנים נוספים בתולדות הליגה השיגו. הברואינס הגיעו לסדרת הגמר, אך הפסידו את גביע סטנלי לפילדלפיה פליירס.
בעונת 1974/75 התמנה דון צ'רי, מאמן חד לשון עד כדי גסות רוח לדעת רבים, למאמן הברואינס במקום הארי סינדן שקודם לתפקיד המנכ"ל. צ'רי המשיך להוביל את הקבוצה להצלחות. אף על פי שאיבד לפני עונת 1975/76 את פיל אספוזיטו שעבר לניו יורק ריינג'רס, הגיעו הברואינס לגמר גביע סטנלי, אך נוצחו שוב על ידי הקנדיאנס. לגמר גביע סטנלי 1978 הגיעו הברואינס גם בלי בובי אור, שעבר לשיקגו בלאקהוקס כאשר הוא כבר מעבר לשיאו וסובל מפציעות ברכיים חוזרות ונשנות, ושוב נוצחו על ידי הקנדיאנס.
ב-1978/79 הגיעו הברואינס לחצי הגמר, שוב מול הקנדיאנס. לקראת סיומו של המשחק השביעי והמכריע, כאשר הברואינס ביתרון של שער, ביצע צ'רי טעות קשה - חילוף לא מתואם שלו גרם ליותר מדי שחקנים של הברואינס להיות על הקרח בו זמנית, דבר שגרם לעבירה נגדם. הקנדיאנס ניצלו את היתרון המספרי שלהם והישוו את התוצאה, ולאחר מכן ניצחו את הברואינס בהארכה. צ'רי פוטר לאחר המשחק.
שנות ה-80 וה-90 עריכה
שנות ה-80 היו עידן של הצלחה מעורבת בבוסטון. הברואינס הגיעו לפלייאוף בכל שנות העשור, אולם פרט למקרים יוצאי דופן נשרו בסיבובים המוקדמים, לעיתים מול קבוצות שדורגו מתחתיהם בעונה הרגילה. דון צ'יברס, שוער הקבוצה המצליחה של שנות ה-70, נכנס לתפקיד המאמן, והברואינס נסמכו שוב על שחקן הגנה שהתגלה ככוכב, אותו בחרו בדראפט 1979 - ריי בורק. בורק הפך לעוגן של הקבוצה עד מעברו לקולורדו אוולאנש ב-1999.
רק ב-1987/88 הצליח בורק, בסיועו של החלוץ קמרון "קאם" נילי, להוביל את הברואינס לסדרת גמר גביע סטנלי, אך שם נתקלו באחת הקבוצות הגדולות בתולדות ה-NHL - אדמונטון אוילרס על שלל כוכבי העל שלה, ביניהם וויין גרצקי, מרק מסיה ויארי קורי. האוילרס ניצחו בקלות 4:0 בסדרה. ב-1989/90, עם השוער אנדי מוג שהגיע מהאוילרס בעונה הקודמת, הגיעו שוב בורק וחבריו לגמר גביע סטנלי, שוב מול האוילרס. גם אנדי מוג לא הצליח לסייע לברואינס לנצח את קבוצתו הקודמת, והאוילרס זכו שוב בגביע. בשתי העונות לאחר מכן הגיעו הברואינס עד גמר חטיבת נסיך ויילס (היום החטיבה המזרחית), אך נוצחו פעמיים באותו מעמד על ידי פיטסבורג פינגווינס וכוכבה מריו למיה. הברואינס נאלצו להסתפק בעובדה שלפחות הדיחו ב-1988, ב-1990 וב-1992 את מונטריאול קנדיאנס, שמיררו את חייהם בשנות ה-70.
ב-1995 באה הפרידה מהאולם המיתולוגי, הבוסטון גארדן. המשחק הרשמי האחרון באולם היה הפסד 3:0 בפלייאוף מול ניו ג'רזי דווילס, שהדיח את הברואינס. הברואינס שיחקו עוד משחק ראווה אחד באולם ב-28 בספטמבר מול יריבתם המושבעת מונטריאול קנדיאנס, ואת עונת 1995/96 פתחו כבר באולמם הנוכחי, "פליט סנטר" (כיום טי די גארדן).
ב-1996/97 נכשלו הברואינס ולא עלו כלל לפלייאוף. זו הייתה הפעם הראשונה מזה 30 עונות, והפעם הראשונה מאז עידן "שש המקוריות", שהברואינס החמיצו את הפלייאוף. 30 שנות הרצף מהווים עד היום שיא של כל ארבע הליגות המקצועניות העיקריות של צפון אמריקה.
תחילת המאה ה-21 עריכה
מייק קינן היה מאמן הברואינס עם תחילת שנות ה-2000, והכוכב הגדול שלהם במחצית הראשונה של העשור היה החלוץ ג'ו ת'ורנטון. בעונת 2000/01 החמיצו הברואינס את הפלייאוף, אולם ב-2001/02 זכו באליפות הבית הצפון-מזרחי, אליפות הבית הראשונה שלהם מאז 1993, ודורגו ראשונים במזרח לקראת הפלייאוף. בפלייאוף שוב נחלו אכזבה כשכשלו מול המדורגת 8 - שוב, יריבתם העיקשת מונטריאול קנדיאנס. גם בשנתיים הבאות כשלו הברואינס בסיבוב הראשון בפלייאוף.
עונת 2005/06, אחרי עונה שבוטלה בליגה בשל סכסוך עבודה עם השחקנים, הייתה קשה לברואינס בעיקר בשל שתי עסקאות כושלות. האחת הייתה ויתור על שחקנים צעירים והבאתם של כוכבים בגיל מתקדם שנטו להיפצע, והשנייה הייתה ויתור על החלוץ המצטיין ג'ו ת'ורנטון בעסקה עם סן חוזה שארקס. הברואינס החמיצו את הפלייאוף לראשונה מזה 5 עונות.
לקראת עונת 2006/07 השיגו הברואינס את אחד המגינים המבוקשים בליגה, הסלובקי זדנו כארה, ואת החלוץ מרק סבארד שהצטיין באטלנטה ת'ראשרס עונה קודם לכן. העונה הראשונה עם השניים הייתה קשה, והברואינס סיימו אחרונים בבית הצפון-מזרחי. הברואינס הגיבו בהבאתו של מאמן חדש, קלוד ז'וליאן, המאמן הרביעי שלהם ב-6 שנים. ז'וליאן ייצב את הקבוצה שהצליחה ב-2007/08 לחזור לפלייאוף, שם כשלו שוב מול הקנדיאנס.
ב-2008/09 פגשו הברואינס שוב את הקנדיאנס בסיבוב הראשון בפלייאוף, והפעם הצליחו לעבור אותם אחרי סדרת כישלונות, אך נוצחו בסיבוב השני בסדרה של 7 משחקים על ידי קרוליינה הוריקנס. ב-2009/10 שוב עברו הברואינס סיבוב בפלייאוף על חשבונה של באפלו סייברס, אך בסיבוב השני מול פילדלפיה פליירס נוצחו 4:3 אף על פי שהובילו 3:0 בסדרה, ובכך הפכו לקבוצה השלישית בתולדות ה-NHL שמשמיטה יתרון של 3:0 בסדרת פלייאוף ומפסידה בה.
ריצת הפלייאוף של 2011 עריכה
עונה רגילה טובה ויציבה שהסתיימה עם 46 ניצחונות ו-103 נקודות בטבלה הביאה לברואינס את אליפות הבית הצפון-מזרחי, ועלייה לפלייאוף מהמקום השלישי בחטיבה המזרחית. השוער טים תומאס, שהשתלט על עמדת השוער הראשון, בלט ביכולת משובחת וסיים את העונה עם אחוז הצלות של 93.8 - שיא NHL חדש ששבר את שיאו הוותיק של דומיניק האשק. בסיום העונה נבחר תומאס לשוער העונה בליגה וזכה בגביע וזינה.
בסיבוב הראשון בפלייאוף נקלעו הברואינס לפיגור משמעותי כאשר הפסידו בביתם בשני המשחקים הראשונים מול יריבתם המסורתית מונטריאול קנדיאנס. הברואינס התאוששו, חזרו לסדרה בשני ניצחונות במונטריאול, וניצחו אותה בשבעה משחקים. בסיבוב השני הביסו הברואינס את פילדלפיה פליירס בארבעה משחקים ועלו לגמר החטיבה המזרחית לראשונה מאז 1992.
בגמר החטיבתי פגשו הברואינס את טמפה ביי לייטנינג לסדרה נוספת שהגיעה למשחק שביעי מכריע. שער בודד של ניית'ן הורטון בשילוב יכולת מעולה של טים תומאס בשער הביאו את הברואינס לניצחון ולעלייה לסדרת גמר גביע סטנלי, מול אלופת המערב והזוכה בגביע הנשיאים, ונקובר קנאקס.
בששת המשחקים הראשונים ניצחה כל אחת מהקבוצות את משחקיה הביתיים, אם כי ניצחונותיה של בוסטון היו גבוהים במיוחד ואילו ניצחונותיה של ונקובר היו כולם על חודו של שער. הסדרה הייתה קשוחה מאוד, ושיאה היה פגיעה קשה של שחקן הקנאקס, ארון רום, בניית'ן הורטון במהלך המשחק השלישי בסדרה. הורטון נפצע לשארית הסדרה, ואילו רום הושעה על ידי ה-NHL וסיים אף הוא מוקדם את הסדרה.
במשחק השביעי והמכריע, בעזרת משחק מצוין נוסף של טים תומאס, הביסו הברואינס את הקנאקס 4:0 וזכו בגביע סטנלי לאחר בצורת של 39 שנים. תומאס נבחר ל-MVP של הפלייאוף והוסיף לגביע וזינה בו זכה גם זכייה בגביע קון סמיית'. החלוץ הוותיק מרק רקי פרש מפעילות בסיום העונה כאלוף.
2012 - 2018 עריכה
בעונת 2011/12 הפגינה הקבוצה יכולת טובה, וסיימה את העונה הרגילה כאלופת הבית הצפון-מזרחי וכמדורגת שנייה בחטיבה המזרחית. למרות יתרון הביתיות, כשלו הברואינס בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול וושינגטון קפיטלס ואיבדו את תוארם.
לקראת עונת 2012/13 איבדה הקבוצה את שוערה הוותיק טים תומאס, גיבור עונת האליפות שנתיים קודם לכן. סכסוך חוזי שהתגלע בין תומאס לקבוצה גרם להעברתו לניו יורק איילנדרס, ותומס שסירב להעברה לא שיחק כלל באותה עונה. השוער הפיני טוקה ראסק נכנס בהצלחה לנעליו של תומאס, וביחד עם הגנת הקבוצה שהצטיינה לצידו הגיעו הברואינס עד סדרת הגמר תוך ניצחונות משכנעים בדרכם לשם. בסדרת הגמר לא עמד להם כוחם, והם נכנעו לשיקגו בלאקהוקס בשישה משחקים.
עונה אחת לאחר מכן הוכתרו הברואינס שוב כאלופי בית, הבית האטלנטי אליו עברו במסגרת ארגון מחדש של הליגה. בפלייאוף נחלו הברואינס אכזבה כשהודחו בסיבוב השני במשחק שביעי ומכריע על ידי יריבתם המושבעת, מונטריאול קנדיאנס. בעונת 2014/15 החמיצה הקבוצה את הפלייאוף לראשונה מאז 2006/07, וכך היה גם עונה לאחר מכן. הברואינס שבו לפלייאוף בשלוש העונות שלאחר מכן, אך לא הצליחו לעבור מעבר לסיבוב השני.
ריצת הפלייאוף של 2019 עריכה
בעונת 2018/19, לאחר שסיימו את העונה הרגילה במקום השני בבית האטלנטי, פגשו הברואינס בסיבוב הראשון בפלייאוף את טורונטו מייפל ליפס, אותה עברו במשחק שביעי ומכריע לאחר שחזרו מפיגור בסדרה. גם בסיבוב השני מול קולומבוס בלו ג'אקטס חזרו הברואינס מפיגור וניצחו את הסדרה בשישה משחקים כדי לעלות לגמר החטיבתי.
בגמר החטיבתי, מול קרוליינה הוריקנס, גילו הברואינס עליונות מוחלטת וניצחו את הסדרה בארבעה משחקים בלבד, תוך שהם כובשים 17 שערים וסופגים חמישה בלבד. בכך עלו הברואינס לסדרת הגמר על גביע סטנלי לראשונה מאז 2011.
בסדרת הגמר פגשו הברואינס את סנט לואיס בלוז שלא זכתב לפני כן מעולם בגביע סטנלי. סדרה מתוחה שהסתיימה ברובה בניצחונות חוץ הגיעה למשחק שביעי ומכריע בסנט לואיס. הבלוז ניצחו את הברואינס וזכו בגביע סטנלי לראשונה בתולדותיהם.
2019 - 2022 עריכה
עונת 2019/20 נקטעה לקראת סיומה בשל מגפת הקורונה כאשר הברואינס מחזיקים במאזן הטוב בליגה - 44 ניצחונות ב-70 משחקים, 100 נקודות בטבלה ואחוז הצלחה של 71.4, בזכותו זכו בגביע הנשיאים. בשל המגפה והתכנסות המשחקים לאולם אחד מרוכז, וכן בשל פורמט הפלייאוף המיוחד שנכפה בעקבות המגפה, לא יכלו הברואינס להנות מיתרון הביתיות שמאזנם היה אמור להקנות להם לאורך כל הפלייאוף.
הברואינס חזרו מפגרת הקורונה אל הפלייאוף בכושר ירוד, הפסידו את כל משחקיהם בסיבוב המוקדם מול המדורגות האחרות בצמרת החטיבה המזרחית, ונכנסו לפלייאוף מהמקום הרביעי בלבד בחטיבה. הברואינס סבלו גם מעזיבתו של השוער הראשון, טוקה ראסק, שבחר לעזוב את אזור המשחקים ולא להשתתף יותר בפלייאוף אחרי שני משחקים בסדרת הסיבוב הראשון, בו גברו הברואינס על קרוליינה הוריקנס לפני שהובסו בסיבוב השני על ידי טמפה ביי לייטנינג. בסיום העונה תם עידן בקבוצה, כאשר המגן הסלובקי זדנו כארה שהיה קפטן הקבוצה במשך 14 עונות עזב לוושינגטון קפיטלס.
בשתי העונות הבאות עלו הברואינס לפלייאוף, אך נשרו בסיבובים הראשונים.
2022 - ההווה עריכה
בעונה הרגילה של 2022/23 הפגינה הקבוצה יכולת שיא ושברה מספר שיאי NHL. פתיחת עונה עם 12 ניצחונות רצופים - שיא NHL בפני עצמו - הובילה לשבירה שיא הניצחונות בעונה, 65, ואת שיא הנקודות בטבלה בעונה, 135, בניצוחו של הכוכב הצ'כי דויד פסטרנק שסיים את העונה עם 113 נקודות (61 שערים ו-52 אסיסטים). עונת השיא הובילה לזכייה בגביע הנשיאים ולציפיות גבוהות, שנמשכו כאשר בסיבוב הראשון בפלייאוף עלו הברואינס ליתרון 1:3 על פלורידה פנתרס, המדורגת שמינית בחטיבה המזרחית שהשתחלה לפלייאוף הרגע האחרון - אך בהמשך הסדרה ספגו הברואינס שלושה הפסדים רצופים, שניים מהם במשחקי בית, והודחו במפתיע.
יריבויות מסורתיות עריכה
היריבות הגדולה ביותר של בוסטון ברואינס, ללא ספק, היא עם מונטריאול קנדיאנס, אותה פגשו ב-31 סדרות פלייאוף לאורך השנים. היריבות נבנתה בעיקר בשנות ה-70, בהם מנעה מונטריאול מהקבוצה הגדולה ביותר בתולדות הברואינס זכייה במספר גביעי סטנלי.
יריבות מסורתית קיימת גם עם ניו יורק ריינג'רס.
יריבות מן העבר היא היריבות עם ניו אינגלנד ויילרס ועם גלגולה המאוחר יותר, הרטפורד ויילרס, כקבוצה נוספת באזור ניו אינגלנד. היריבות דעכה כאשר הוויילרס עברו מניו אינגלנד לצפון קרוליינה והפכו לקרוליינה הוריקנס.
סגל שחקנים עריכה
|
|
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בוסטון ברואינס- בוסטון ברואינס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בוסטון ברואינס, ברשת החברתית פייסבוק
בוסטון ברואינס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בוסטון ברואינס, ברשת החברתית אינסטגרם
בוסטון ברואינס, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}