בועת הנדל"ן בארצות הברית
| ערך ללא מקורות | |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
בועת הנדל"ן של ארצות הברית (באנגלית: United States housing bubble) הייתה בועה כלכלית, שהתרחשה בלמעלה ממחצית ממדינות ארצות הברית החל משנת 1999 ועד 2007. במהלך תקופה זו, עלו מחירי הדיור במדינות אלה באופן מהיר ומתמשך עד שהגיעו לשיא במחצית הראשונה של שנת 2006. לאחר מכן הם החלו לרדת בחדות כאשר ב-30 בדצמבר 2008, הציג מדד קייס-שילר את הירידה החדה בתולדותיו. מחירי הדיור המשיכו לרדת עד שהגיעו לשפל חדש בשנת 2012. התפוצצותה של בועת הנדל"ן הביאה למשבר אשראי חסר תקדים, לפיצוצה של בועת חוזי החלף סיכון אשראי ולמשבר הסאבפריים שהתגלגל, החל מספטמבר 2008, לידי משבר כלל עולמי.
התפוצצותה של בועת הנדל"ן בארצות הברית השפיעה באופן ישיר ושלילי על שווים של כל נכסי המקרקעין, על שוק המשכנתאות, על חברות הנדל"ן והבנייה ועל רשתות קמעונאות המתמחות בחומרי בניין. בנוסף לכך, קרנות גידור שניהלו כספים של לקוחות מוסדיים גדולים ובנקים זרים, ספגו הפסדים גבוהים. עובדות אלה הביאו לכך שבמהלך שנת 2007 נכנס המשק האמריקאי למיתון כבד.
בחודש אוקטובר 2007, אמר הנרי פולסון, שר האוצר של ארצות הברית, כי התפוצצותה של בועת הנדל"ן מציבה את "הסיכון המשמעותי ביותר לכלכלה שלנו". בתגובה למשבר, ובתום סדרה של התייעצויות עם כלכלנים בכירים ובהם עם בן ברננקי, יושב ראש הבנק המרכזי של ארצות הברית, הורה נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש על תוכנית חילוץ מוגבלת לשוק הדיור במדינה שהתמקדה בבעלי בתים שלא הצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתא שלהם.
הגורמים להתפתחותה של הבועה עריכה
בעשור הראשון של המאה העשרים ואחד, הבנקים בארצות הברית נהגו במדיניות קלה של מתן אשראי לדיור לכל דורש ללא בדיקת יכולת החזר. שיעור המשכנתא ביחס לשווי הנכס הנרכש הגיע במקרים רבים למאה אחוז, כתוצאה מכך אנשים רבים שאין להם הבנה מינימלית בכלכלה החלו לרכוש דירות תוך ציפייה שהמחירים יעלו.
מחירי הנדלן בארצות הברית עלו ללא כל יחס לעלייה בשכר הממוצע במשק, כאשר השיא נקבע בשנים 2006–2007.
משבר הסאבפריים עריכה
ערך מורחב – משבר הסאבפריים
