ויקיפדיה

ביאוולף

פואמה אפית שנכתבה באנגלית עתיקה

ביאוולף (באנגלית עתיקה: Beowulf) הוא שמה של פואמה אפית שנכתבה באנגלית עתיקה ונחשבת לאחת היצירות החשובות והקדומות ביותר אשר נכתבו על ידי אנגלו-סקסונים, בעת שלטונם באנגליה. האפוס הועלה על הכתב באנגלית עתיקה ככל הנראה בין שלהי המאה ה-10 לראשית המאה ה-11,[1] אך ניתן להניח כי הוא מתבסס על טקסטים וסיפורים מוקדמים יותר. מחבר האפוס, אנגלו-סקסוני תושב אנגליה בן התקופה, איננו ידוע.[2] כתב היד המקורי נמצא כיום בספרייה הבריטית בלונדון. הוא נפגע באופן חמור בשריפה אשר פרצה במקום בשנת 1731, אך הטקסט המלא שרד עקב קיומם של עותקים נוספים וכתבי יד מאוחרים.[3]

ביאוולף
Beowulf
חלק מקודקס נוול

קטע מהדף הראשון של האפוס
שפת המקור אנגלית עתיקה
ארץ מקור ממלכת וסקסממלכת וסקס ממלכת וסקס
מיקום נוכחי הספרייה הבריטית,
לונדון, הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
יצירת העלילה 550–900
העלאה על הכתב 975–1010
הדפסה ראשונה 1815
סוגה שירה אפית
אורך 3,182 שורות

בביאוולף מסופר על גיבור רב עוצמה שנאבק בהצלחה, הודות לכוחו הגופני, אומץ ליבו ונאמנותו, במפלצות מרושעות וחורשות רע. הפואמה מתרחשת באזור סקנדינביה על רקע מלחמה בין הדנים, השוודים והגאטים. העלילה מיוחסת כולה לגיבור מקרב הגאטים בשם ביאוולף, שלימים נהפך למלכם, ובמשך חייו הספיק להילחם בשלושה יצורים מיתולוגיים. השירים מלאים באפיונים מהמיתולוגיה הנורדית וכן בביטויים מהנצרות.

השירים אינם אסופת קרבות חסרת משמעות; הם נחשבים ליצירה מורכבת מהתקופה ההיא, השופכת אור על דרך חייהם של בני התקופה. באמצעות היצירה אפשר לבחון איך ראו שבטים גרמאניים בכלל והאנגלו-סקסונים בפרט את עברם ומוצאם. הפואמה עלתה על הכתב בתקופה בה אנגליה הייתה נוצרית, אך עלילתה והדמויות המופיעות בה מתוארות כקודמות לנצרות ובעלות מאפיינים פגנים, אך מושגים ומהמיתולוגיה והפולקלור הנוצרי מופיעים בפואמה (למשל, המפלצת גרנדל מתוארת כצאצאית של קין). עובדה זו הובילה לשתי תאוריות מתחרות בדבר זהות המחבר וזמן חיבור היצירה. תיאוריה אחת טוענת שהיצירה חוברה לראשונה בתקופה פרה-נוצרית והועברה בעל פה מספר דורות, וכן האלמנטים הנוצריים שמופיעים בה נוספו בשלב מאוחר על ידי מספרים נוצריים, בעוד התאוריה השנייה גורסת כי הפואמה חוברה מראש בתקופה הנוצרית ובידי מחברים נוצריים ואלמנטים פגנים שמופיעים בה נועדו לשוות לה מראה עתיק.

היצירה תרמה רבות לספרות המודרנית והשפיעה על סופרים כגון ג'. ר. ר. טולקין, ששאב רעיונות רבים מיצירה זו ליצירתו שלו, "שר הטבעות". היצירה גם נתנה השראה לסופר האמריקאי ג'ון גרדנר, שכתב את "גרנדל", המספר את סיפור ביאוולף מנקודת המבט של גרנדל.

רקע עריכה

מחקר אקדמי עריכה

ביאוולף נכתב באנגליה בשנים 975–1010 על ידי אנגלו-סקסונים, ומתאר מאורעות מחיי אבות אבותיהם. מוצאם של האנגלו-סקסונים הוא מהשבטים הגרמאניים תושבי סקנדינביה, אשר חיו שם עד למאה ה-5, ואז הם עזבו והתיישבו באנגליה שמעברו השני של הים הצפוני. קיימת הסברה כי היצירה מהווה העלאה על הכתב של שירים ומסורות בעל פה אשר היו רווחות במשך תקופה ארוכה בקרב האנגלו-סקסונים. לאורך השנים הועלו השערות שונות לגבי התקופה בה חוברו השירים בצורה הדומה לאלו שאנו מוצאים ביצירה עצמה.

רוב השמות המוזכרים בביאוולף, לרבות שמות הדמויות, המשפחות, השבטים והעמים, מוכרים גם במסורות ויקינגיות קדומות כמו הסאגות הנורדיות.[4] רוב החוקרים טוענים כי כמה מהדמויות המוזכרות ביצירה, לרבות חלק ממלכי הדנים, התקיימו בסקנדינביה של המאה ה-6.[5] אף על פי שרובם של האירועים המוזכרים ביצירה הם בדיוניים, היא כוללת גם אזכורים לאירועים שיש לנו ודאות גבוהה ביחס להתרחשותם במציאות, כגון העימותים בין העמים השונים המוצגים ביצירה. חוקרים אשר ניסו לתארך אירועים היסטוריים אלו, מצאו כי נראה שרבים מהם התרחשו במהלך אמצע המאה ה-6, בצורה העשויה לסייע לנו למצוא את התאריך המקודם ביותר בו חוברה היצירה.[6][7][8] ממצא מאוחר ויוצא דופן אשר יש שניסו לקשור אותו לביאוולף, אותר בשנת 2006 במרכז שלן שבדנמרק במסגרת חפירות ארכאולוגויות שנערכו במקום. ארכאולוגיים מצאו מתחם מלכותי בן שלושה אולמות אשר אורך כל אחד מהם הוא כ-50 מטר, ועת בנייתו תוארכה למאה ה-6. חוקרים ניסו לזהות מתחם בתור אולם ה"האורוט" (Heorot), המוזכר בתחילת ביאוולף כאולם משתאות ענק ומפואר שבנה מלך הדנים הרותגר למען עמו.[9]

כשירים בעל פה, יש המשערים כי ביאוולף חובר עוד בסקנדינביה והובא משם יחד עם האנגלו-סקסונים, אז הם העלו אותו על הכתב.[10][11] גישה דומה טוענת שביאוולף מהווה למעשה תרגום לאנגלית של יצירת סקנדינביה מקורית.[12] חוקרים אחרים הציעו כי מוצאם של השירים עליהם התבססה ביאוולף הוא במאה ה-7 ושהם נוסחו בממלכת מזרח אנגליה בעלת הקשרים ההדוקים עם הוויקינגים, כמאתיים שנים לאחר עזיבת האנגלו-סקסונים את סקנדינביה.[13] דעות נוספות קושרות את מוצאה של היצירה לחצרי מלכים בתקופה מאוחרת יותר: לחצרו של אלפרד הגדול, מלך וסקס במאה ה-9, או לחצרו של קנוט הגדול, מלך דנמרק שמלך גם על אנגליה במאה ה-10.[14] ג'ון רונלד רעואל טולקין האמין כי ביאוולף נכתב סביב שנת 700, דורות אחדים לאחר התנצרותה של אנגליה, ומהווה מסמך המשמר זיכרונות ממשיים מהפגניות האנגלו-סקסונית.[15] לצד מקור סקנדינבי באשר להשפעה או ניסוח ביאוולף, הועלו גם השערות לגבי השפעה אירית (תאוריה שהעלה בין השאר וילהלם גרים),[12] גרמנית,[12] קלאסית (בהקשר זה הוזכרו האודיסיאה של הומרוס ואינאיס של ורגיליוס)[12][16][17] וכנסייתית מאוחרת.[12][18]

תרגום היצירה עריכה

עד למאה ה-19, חסרה עלילת ביאוולף תרגום של ממש ללשונות אחרים, ובמלואו הוא היה זמין רק בצורתו המקורית, באנגלית עתיקה. בשנת 1805, ההיסטוריון הבריטי שרון טרנר הוציא תרגום לחלקים נבחרים מהיצירה לאנגלית מודרנית. כעשר שנים לאחר מכן, פרסם החוקר האיסלנדי-דני גרימור ג'ונסון תורקלין תרגום מלא ראשון של היצירה ללטינית. שנים ספורות מאוחר יותר, בשנת 1820 פרסם ההוגה הדני ניקולאי גרונטוויג תרגום של ביאוולף לדנית. רק בשנת 1837, נכתב לראשונה תרגום מלא של ביאוולף לאנגלית מודרנית, על ידי ההוגה הבריטי ג'ון מיטשל קמבל; ולקראת סוף המאה, בשנת 1895, פרסם המתרגם ויליאם מוריס תרגום חשוב ליצירה שזכה לתהודה.[19]

בשנת 1921 הפילולוג הגרמני פרדריק קלאבר פרסם חיבור רב חשיבות אשר כלל בין השאר תרגום שלו לביאוולף, הטקסט המקורי של היצירה ומילון מונחים מקיף. עד מהרה הפך החיבור של קלאבר ל"מקור המרכזי עבור סטודנטים לתארים מתקדמים בבואם לערוך מחקר" על ביאוולף.[20] אדם נוסף שחקר את ביאוולף בשנות ה-20 היה ג'ון רונלד רעואל טולקין, אשר הוציא באותה העת תרגום משלו ליצירה. ספר זה (Beowulf: A Translation and Commentary) יצא לאור רק בשנת 2014 בעריכת בנו כריסטופר.[21] במהלך המשך המאה ה-20 וראשית המאה ה-21, ביאוולף תורגם לעוד עשרות שפות נוספות,[22][23] כאשר תרגומו משנת 1999 לאנגלית של חתן פרס נובל לספרות שיימוס היני, זכה כנראה לפרסום הבולט ביותר.[24]

תרגומים לעברית עריכה

סקנדינביה הקדומה עריכה

עלילת ביאוולף מתרחשת בסקנדינביה העתיקה, ככל הנראה בשנים אותן ניתן לתארך כבין המאה ה-4 למאה ה-7. בשנים אלו של ימי הביניים המוקדמים, בדרך כלל נעדר האזור מדינות בעלות ארגון פוליטי הדוק. התושבים היו גרמאניים ודתם הייתה פגאנית, כלומר מרובת אלים, תוך שהיא מבוססת היטב במיתולוגיה הנורדית. עם זאת, לנוכח הפיכתה של הנצרות לדת השלטת באזורים רבים באירופה בתקופה זאת, נציגיה בדמות נזירים המפיצים את הדת החדשה החלו כבר לחדור אל האזור. סקנדינביה של אותה התקופה הייתה ענייה, כפרית ודלילת אוכלוסין, כאשר המסגרת החשובה ביותר עבור התושבים הייתה המסגרת השבטית והמשפחתית. תושביה, אותם אנו מזהים כיום בתור ויקינגים, התפרנסו בעיקר מחקלאות ודיג, אך גם באמצעות מסעות ביזה שערכו בקרב אוכלוסיות שכנות. האזור כולו התקיים הרחק מהמרכזים העירוניים של אירופה באותה העת – המרחבים הסמוכים לים התיכון. באזורים אלו, באותן השנים התקיימה האימפריה הרומית בשנותיה האחרונות, אשר כבר הייתה בתהליכי פירוק מתקדמים לנוכח הפלישות הרבות אליה.

עשרות שבטים ועמים שונים מוזכרים בביאוולף, חלקם ממלאים תפקיד חשוב בעלילה, כמו הגאטים, עמו של ביאוולף והדנים, העם לו הוא מסייע בתחילה. וחלקם, כמו הפרנקים והגפידים, אזוטריים יותר ונמצאים במקום שולי יחסית ביצירה. באופן מעניין, דווקא האנגלים והסקסונים, אבות אבותיהם של מחברי ביאוולף אשר חיו באזור בתקופת התרחשות העלילה, אינם זוכים בה לאזכור כלשהו.

 
מפה משוערת של השבטים והעמים המוזכרים בביאוולף

תקציר העלילה עריכה

הקרב הראשון: גרנדל עריכה

עלילת ביאוולף נפתחת עם הדנים. הם מתוארים כעם מרשים ורב-תהילה, ומאה השורות הראשונות של היצירה מוקדשות לתולדות השתלשלות המלכים הדנים, הצלחתם וגבורתם במלחמות. המספר סוקר ארבעה דורות של מלכים – סקילד (Scyld; או שילד), ביאואה (Beowa) או ביאוולף (Beowulf; נקרא גם "ביוולף הדני"), הלפדן (Healfdene) והרותגר (Hrothgar).[26]

בהמשך מתואר כי מלך הדנים הרותגר, בנה אולם משתאות ענק ומפואר לעמו בשם "האורוט" (Heorot):

ויורה לאנשיו בית משתים לו לבנות,
היכל יקרות, אשר שמו ינון
בקרב עמו לעולמי עולמים;
כל טוב שמים שם יחלוק
לצעירים וזקנים ולא יחסוך...
המלאכה נשלמה ועל מכונו ניצב
הגדול באולמות; "האורוט" קרא לו...[26]

 
המפלצת גרנדל, לפי ציור משנת 1908 של הציירת הבריטית הנרייטה אליזבת מרשל

בעוד ב"האורוט" בילו הלוחמים הדניים את זמנם בשירה ובחגיגות, הגיחה המפלצת גרנדל (אנ'). הייתה זאת מפלצת המנודה מהחברה, בעלת גוף אנושי למחצה. היא החלה לתקוף את דרי האולם להרוג רבים מהלוחמים בעת מנוחתם בו. ביתה של גרנדל הוא במאורה תת-קרקעית מתחת לפני אגם. אירוע זה לא היה חדש בממלכת הדנים, ולפי המסופר אחת לכמה שנים יצאה גרנדל ממחבואה ופגעה במשתאות המתרחשים בעת ליל, עת שררה חרדה גדולה בקרב העם.[26]

לוחם צעיר בשם ביאוולף, בנו של המלך הגדול של בני גאט-היגאלק, שמע את דבר צרותיו של המלך הרותגר ובא לעזרתו. תחילה חייליו הדנים לא בטחו בו, אך אחרי שהתברר למלך כי ביאוולף הוא ממשפחה מיוחסת שהכיר (ואפילו את ביאוולף עצמו כילד קטן) אישר הרותגר לביאוולף לאסוף כמה מלוחמיו וללון באולם המשתאות.[26]

בליל בואו של ביאוולף עם חבורת לוחמיו, נערך לכבודם בארמון משתה, שבמהלכו התקיים מעין טקס סמלי שנועד לאחד את קבוצת הלוחמים בני לווייתו (הקומיטטוס) של המלך, ולהבהיר את ההיררכיה ביניהם, ובו תופסת המלכה וֶאַלְחַתְ‘אוּ (Wealhtheow) את התפקיד המרכזי:[27]

ותִגַש אז וֶאַלְחַתְ‘אוּ, אשת חֲרוֹדְ'גַאר, חכם לבה ועדייה זהב, ותברך האשה אצילת הנפש את הגברים בּאוּלָם ותתן הגביע לשומר בני דנְיָה [המלך חרוד'גאר] בארצם אשר במזרח; את אהוּב עמּוֹ בקשה להיטיב לבו בשׁכר; במשתה ובגביע שמח אז המלך גבור התהלה. ותִסֹב בינותם זקנים וצעירים גבירת בני הלְמינְג באולם הגדול גביע הפז בידה, עד באה אל בּיאווּלְף המלכה החסודה עטורת האצעדות, את ספל התֶמֶד לגבור הגישה; ותברך את בן אֶגֶ‘תֶ'או ולאלוהים נתנה תודה – מה נאוו מִדַּבְּרוֹתֶיהָ – כי נתן לה בקשתה, ויִמַָּצֵא לה לוחם להיות מבטחָהּ מול זֵדים[28]

בלילה יצאה גרנדל והחלה לתקוף את הלוחמים. ולאחר שהרגה אחד מהם, היא פנתה לתקוף את ביאוולף. ביאוולף נלחם בגבורה תוך כדי שהוא נאבק בגרנדל בידיים חשופות, פוצע אותו אנושות וכורת את ידו. לבסוף נמלט גרנדל לביתו שבתחתית האגם.[29] ידו הכרותה של גרנדל נשארה עומדת על גג האולם כאות זיכרון למאורע. ביאוולף זכה להצלחה כה מרובה והוקרה כל כך גדולה מצד הלוחמים הדנים, שערכו לכבודו משתה מכובד יותר מזה שהיו נוהגים לערוך למלך ולמלכה.[30] באפוס פני הדברים מתוארים בין השאר כך:

לשלוף חרבם, המבקשים את נפשו,
להגן על אדונם כי אין בארץ
כי לא ידעו לפגוע בגופו
בני החיל של חורש האוון,
אשר באו סביבו, לא תצלח נגדו;
חרב אשר תוכל ביטל כוחם
...וימהרו הישועים כי הטובה בחרבות
חרב קדמונים, בקסם לחש
ככל אשר ויכלו; של כלי המלחמה...[29]

הקרב השני: אימו של גרנדל עריכה

על אמו של גרנדל (אנ') סופרו עלילות רבות, מביניהם שהיא צאצא של קין.[30] באפוס נכתב עליה בין השאר:

אשה בת תופת, ...אמו של גרנדל,
אימי המצולה, ביגונה מהרהרת:
לה משכן גזרה, וקור הזרמים
על אחיו היחיד מאז קם קין
את בן ואביו, ויהרגהו,
נע ונד בארץ, ארור, חמוץ מדם
רחוק ממשוש אדם, בארץ ישימון
גזע מפלצות, וירבה שם זרעו,
ובהם גרנדל...[30]

 
ביאוולף ואנשיו נשואים את ראשה של המפלצת גרנדל, לפי ציור משנת 1908 של הציירת הבריטית הנרייטה אליזבת מרשל

בלילה למחרת הקרב בו הוכרעה גרנדל, על רקע המשך חגיגות הניצחון, יצאה אמו של המפלצת ממקום מושבה שבמאורה תת-קרקעית שמתחת לאגם. עם יציאתה מהמחבוא היא הבחינה בלוחם דני, אותו חיסלה בזעם כנקמה על מה שאירע לבנה. אמו של גרנדל הצליחה לגרור את גופת הלוחם המת עד למאורתה. עם היוודע דבר מות הלוחם וחטיפת הגופה, המלך רותגאר, ביאוולף ומספר לוחמים החלו לעקוב אחר דרכיה של המפלצת עד שמצאו את מקום האגם אשר מתחתיו שכנה המאורה בה גרו גרנדל ואמה. כשהגיעו המלך וחייליו ביחד עם ביאוולף לאגם, הם גילו עד מהרה כי הוא שורץ הנחשים, וכי שלצד האגם על אחד מהסלעים עומד ראשו של הלוחם הדני שהרגה אמה של גרנדל קודם לכן. ביאוולף החל לצלול לתוך האגם, אך לפתע יצאה אמו של גרנדל ותקפה אותו. היא דחקה את ביאוולף אל מעין מאורה באמצע האגם, שם הם המשיכו להילחם. ביאוולף השתמש בראשית הקרב בחרב קסמים בשם "חרוטינג" שקיבל קודם מהלוחם אונפרת', שהיה אמן בכל הנוגע לחרש חרבות. לאחר שלא הצליח לגרום לפגיעה ממשית לאמו של גרנדל, הבין ביאוולף כי חרב הקסמים איננה כה יעילה. לפיכך, השליך אותה והחל להיאבק במפלצת בידיים חשופות. באמצע הקרב, איבד ביאוולף את שיווי משקלו, החליק ונפל אל הארץ. אמו של גרנדל ניצלה את ההזדמנות, ותוך כדי שהיא אוחזת סכין התקרבה אל ביאוולף. המפלצת הכתה בחוזקה את ביאוולף, אך זה ניצל בזכות שריונו. ביאוולף קם וירד בריצה אל קרקעית המאורה, שם מצא "חרב אלוהית", אשר הייתה כנראה פרי שלל של בזיזות שונות שערכה במפלצת לאורך השנים. כאשר הרים ביאוולף את החרב האלוהית, אשר הייתה כבדה במיוחד, הוא התקשה להניף אותה בעוצמה לעבר אמו של גרנדל, אך לאחר מספר ניסיונות, הוא הצליח לערוף את ראשה.

לאחר שהכריע את אמו של גרנדל, יצא ביאוולף לחפש את גרנדל עצמו, על מנת לברר אם נותר בחיים לאחר תבוסתו בקרב באולם "האורוט" יומיים קודם לכן. אחרי חיפושים, בעזרת לפידים אותם נשאו הלוחמים הדנים אשר התלוו אל ביאוולף, הם הצליחו לזהות את גופתו של גרנדל, שמת מפצעיו. על מנת לוודא את מותה של גרנדל, ביאוולף כרת את ראשה של המפלצת בחרבו.[31] עם כריתת ראשה של גרנדל, מסופר:

ניתך הלהב, ...כבר נמסה החרב
של בן השחץ, כי רותח דמו
עד מהרה ורעל בשרו.
הגיבור אשר צפה עלה אל פני המים
שקטו הגלים בנפילת אויבו;
טוהרו מימיה, בברכת הענק
השוכנת במעמקים, כי מתה המפלצת
בא יומה...[31]

לאחר מותן של המפלצת גרנדל ואמה האימתנית, ערכו הלוחמים הדנים משתה וחגיגה לכבודו של ביאוולף, באולם "האורוט". בסיום הפרשה, לאחר שהדנים הודו לו על העזרה החיונית, שב ביאוולף צפונה אל מולדתו, ארץ הגאטים. בארצו העביר את שגרת חייו, וזכה לכבוד ודברי שבח והלל רבים מפי כל, אשר שמעו על מעשי גבורתו. לפיכך, בהגיעו לגיל מבוגר הוכתר ביאוולף למלך הגאטים.[32]

הקרב השלישי: הדרקון עריכה

 
וויגלאף משוחח עם ביאוולף רגעים ספורים לפני מותו, לפי ציור משנת 1908 של הציירת הבריטית הנרייטה אליזבת מרשל

חמישים שנה לאחר מכן, כשהגיע ביאוולף לגיל הקרוב ל-100, התרחש בדרום ממלכת הגאטים אירוע יוצא דופן. עבד אלמוני חדר אל תוך מאורת דרקון, ובאמצעות תכסיס הרואי הצליח לגנוב משם גביע מוזהב. כאשר נודע לדרקון את שאירע, הוא עזב את מאורתו בזעם והחל לזרוע הרס ולהטיל אימה ברחבי ממלכה. על אף גילו המופלג, החליט ביאוולף לצאת בעקבות הדרקון למסע ביחד עם 11 לוחמים גיבורים נוספים. לבסוף הם פגשו בדרקון, ובין הניצים החל וניטש קרב קשה. כבר בראשית הקרב, נמלטו עשרה מהלוחמים כשהם משאירים את ביאוולף עם לוחם אחד בלבד – גיבור בשם וויגלאף. לאחר קרב מפרך וקשה, הובס הדרקון, אך לא לפני שביאוולף נאלץ למות על מנת לגבור על האויב. לפני מותו העביר ביאוולף את צוואתו, וציודו הצבאי אל וויגלאף, אשר יצא מהמאורה לאחר מות הדרקון. מחוץ למאורה הוא מצא את עשרת הלוחמים שברחו בקודם לכן בסערת הקרב, והטיח בהם האשמות חריפות.

וויגלאף שב עם שוך הקרב אל מקום מושבו, כשהוא נושא את גופתו של ביאוולף. שם מילא את צוואתו הצנועה בה ביקש ביאוולף לשרוף את גופתו על המוקד, זאת כאשר כלי נשק שונים ערוכים סביבו, ולבסוף להיקבר במקום הצופה את גלי האוקיינוס.[33] סיום האפוס מתאר את דברי ההספד של 12 מלוחמיו הטובים של ביאוולף:

כי יאה לאדם לשבח במלים
את אדונו ומלכו בבוא שעתו
להילקח מהבשר. כך ביכו הגאטים
רעיו ליד האח את מות מלכם;
אמרו שהיה מכל המלכים
הטוב והנדיב והרך באנשים
אוהב עמו ותאב תהילה.[34]

עיבודים מאוחרים עריכה

ספרי קריאה עריכה

  •  
    גרנדל (1971)
  •  
    אוכלי המתים (1976)
  •  
    דברים שבירים (2008)
  •  
    ביאוולף (2013)

סרטי קולנוע עריכה

  • Satori Corporation, גרנדל גרנדל גרנדל (Grendel Grendel Grendel), אנימציה, 1981 – סיפור עלילת ביאוולף. מבוסס על הספר גרנדל (1971).
  • Miramax, ביאוולף (Beowulf), פנטזיה, 1999 – סרט על עלילת ביאוולף המשלב מדע בדיוני ופוסט-אפוקליפסה.
  • Touchstone Pictures, הלוחם ה-13 (The 13th Warrior), פעולה, 1999 – נוסע ערבי פוגש בוויקינגים. הוא מצטרף בתור הלוחם ה-13 ליחידה צבאית מקומית. מבוסס על הספר אוכלי המתים (1976).
  • Truly Indie, ביאוולף וגרנדל (Beowulf & Grendel), הרפתקאות, 2005 – סרט קנדי-איסלנדי המבוסס באופן רופף על עלילת ביאוולף.
  • Warner Bros, ביאוולף (Beowulf), פנטזיה, 2007 – סרט רב תקציב המבוסס באופן חלקי על עלילת ביאוולף. נכתב בין השאר על ידי ניל גיימן.
  • Weinstein Company, נחיתה רכה (Outlander), פעולה, 2008 – סרט הכולל חלקים מעלילת ביאוולף ומשלב אלמנטים רבים של מדע בדיוני.
  •  
    גרנדל גרנדל גרנדל (1981)
  •  
    ביאוולף (1999)
  •  
    הלוחם ה-13 (1999)
  •  
    ביאוולף וגרנדל (2005)
  •  
    ביאוולף (2007)

סדרות טלוויזיה עריכה

משחקי לוח עריכה

  • Kosmos, ביאוולף: האגדה (Beowulf: The Legend), משחק לוח, 2005 – משחק רב משתתפים המבוסס על עלילת ביאוולף.

משחקי מחשב עריכה

  • Grendel Enterprises, מערת גרנדל (Grendel's Cave), תפקידים, 1998 – משחק אשר מתחקה באופן עקבי יחסית אחר עלילת ביאוולף.
  • Ubisoft, מגילות הזקנים: מורוווינד (The Elder Scrolls III: Morrowind), פעולה, 2002 – בגרסת הרחבה למשחק (גרסת Bloodmoon) אפשר לשחק אירועים המשתקפים בעלילת ביאוולף.
  • Ubisoft, מגילות הזקנים: שכחה (The Elder Scrolls IV: Oblivion), פעולה, 2006 – במשחק שחקנים עלולים להיתקל באם המפלצת גרנדל.
  • Ubisoft, ביאוולף: המשחק (Beowulf: The Game), פעולה, 2007 – ביאוולף נלחם ביצורים שונים ברחבי סקנדינביה העתיקה. מבוסס על הסרט ביאוולף (2007).
  • Konami, סקולגירלז (Skullgirls), פעולה, 2012 – המשחק כולל דמות קרב בשם ביאוולף.
  •  
    מערת גרנדל (1998)
  •  
    מגילות הזקנים: מורוווינד (2002)
  •  
    מגילות הזקנים: שכחה (2006)
  •  
    ביאוולף: המשחק (2007)
  •  
    סקולגירלז (2012)

לקריאה נוספת עריכה

  • Heaney S., Beowulf: A New Verse Translation. New York City, New York: W. W. Norton & Company, 1999.
  • Tolkien J.R.R., Beowulf: A Translation and Commentary. Boston, Massachusetts: Mariner Books, 2014.
  • Davis G. J., Beowulf: The New Translation. CreateSpace, 2014.
  • Raffel B., Beowulf . New York City, New York: New American Library, 2008.

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: ביאוולף
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ביאוולף

גרסאות טקסט של ביאוולף עריכה

העיבודים המאוחרים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Chase, Colin. (1997). The dating of Beowulf. pp. 9–22. University of Toronto Press
  2. ^ Robinson, Fred C (2001), The Cambridge Companion to Beowulf, Cambridge: Cambridge University Press, p. 143
  3. ^ Mitchell, Bruce; Robinson, Fred C (1998), Beowulf: an edition with relevant shorter texts, Oxford, UK; Malden, MA: Blackwell.
  4. ^ Shippey, TA (Summer 2001). "Wicked Queens and Cousin Strategies in Beowulf and Elsewhere, Notes and Bibliography". In the Heroic Age (5).
  5. ^ Anderson, Carl Edlund (1999). "Formation and Resolution of Ideological Contrast in the Early History of Scandinavia" (PDF) (Ph.D. thesis). University of Cambridge, Department of Anglo-Saxon, Norse & Celtic (Faculty of English). p. 115. Retrieved 1 October 2007.
  6. ^ "Ottar's Mound". Swedish National Heritage Board. Archived from the original on 26 August 2007. Retrieved 1 October 2007.
  7. ^ Klingmark, Elisabeth. Gamla Uppsala, Svenska kulturminnen 59 (in Swedish). Riksantikvarieämbetet.
  8. ^ Nerman, Birger (1925). Det svenska rikets uppkomst. Stockholm.
  9. ^ Niles, John D. (October 2006). "Beowulf's Great Hall". History Today. 56 (10): 40–44.
  10. ^ Newton, Sam (1993). The Origins of Beowulf and the Pre-Viking Kingdom of East Anglia. Woodbridge, Suffolk, England: Boydell & Brewer. ISBN 0-85991-361-9.
  11. ^ M. H. Abrams (2006), The Norton Anthology of English Literature, New York, USA: W. W. Norton & Company.
  12. ^ 1 2 3 4 5 Andersson, Theodore M. (1998), "Sources and Analogues", in Bjork, Robert E.; Niles, John D., A Beowulf Handbook, Lincoln, Nebraska: University of Nebraska Press, pp. 125–48, ISBN 9780803261501
  13. ^ Beowulf (dual-language ed.). New York: Doubleday. 1977.
  14. ^ Kiernan, Kevin (1996), Beowulf and the Beowulf Manuscript, Ann Arbor, MI: University of Michigan, ISBN 0-472-08412-7.
  15. ^ Shippey, Tom (2007), "Tolkien and the Beowulf-poet", Roots and Branches, Walking Tree Publishers, ISBN 978-3-905703-05-4
  16. ^ Cook, Albert Stanburrough (1926), Beowulfian and Odyssean Voyages, New Haven: Connecticut Academy of Arts and Sciences
  17. ^ Haber, Tom Burns (1931), A Comparative Study of the Beowulf and the Aeneid, Princeton
  18. ^ Irving, Edward B., Jr. "Christian and Pagan Elements." A Beowulf Handbook. Eds. Bjork, Robert E. and John D. Niles. Lincoln, Nebraska: University of Nebraska Press, 1998. 175–92. Print.
  19. ^ Osborn, Marijane. "Annotated List of Beowulf Translations". Archived from the original on 21 November 2014. Retrieved 21 November 2014.
  20. ^ Bloomfield, Josephine (June 1999). "Benevolent Authoritarianism in Klaeber's Beowulf: An Editorial Translation of Kingship" (PDF). Modern Language Quarterly. 60 (2).
  21. ^ Flood, Alison (17 March 2014). "JRR Tolkien translation of Beowulf to be published after 90-year wait". The Guardian. Retrieved 21 March 2014.
  22. ^ Orchard, Andy (2003a), A Critical Companion to Beowulf, Cambridge: DS Brewer
  23. ^ Schulman, Jana K; Szarmach, Paul E (2012), "Introduction", in Schulman, Jana K; Szarmach, Paul E, Beowulf and Kalamazoo, Kalamazoo: Medieval Institute, pp. 1–11, ISBN 978-1-58044-152-0.
  24. ^ Chickering, Howell D. (2002), "Beowulf and 'Heaneywulf': review", The Kenyon Review, new, 24 (1): 160–78.
  25. ^ אריה סתיו, לקסיקון הספרות העברית החדשה
  26. ^ 1 2 3 4 לבנה ליטני, המיתולוגיה הבריטית, מפה, 2005, עמ' 98
  27. ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, יחידה 2, עמ' 178–179: המלכה מגישה את הגביע ללוחמים בתנועה היררכית: קודם לבעלה המלך, ואחר כך ללוחמים הנאמנים, שמאשרים למעשה את מנהיגותו בעצם קבלת הגביע מידיה. הטקס שימש גם ליצירת נאמנות שאינה חלק מן המסורת המשפחתית והשבטית. הלגימה מהגביע קושרת את בני הלוויה של המלך בקשר של נאמנות וציות למנהיג.
  28. ^ ביאוולף, שורות 612–628, תרגם: דן דאור, מתוך: אנתולוגיה של ספרות ימי–הביניים, ערך: לורנס בסרמן, תל–אביב תשנ"א, עמוד 77; בתוך: ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, יחידה 2, עמ' 178.
  29. ^ 1 2 ליבנה ליטני, המיתולוגיה הבריטית, מפה, 2005, עמ' 99
  30. ^ 1 2 3 ליבנה ליטני, המיתולוגיה הבריטית, מפה, 2005, עמ' 100
  31. ^ 1 2 לבנה ליטני, המיתולוגיה הבריטית, מפה, 2005, עמ' 101
  32. ^ לבנה ליטני, המיתולוגיה הבריטית, מפה, 2005, עמ' 102
  33. ^ לבנה ליטני, המיתולוגיה הבריטית, מפה, 2005, עמ' 102 - 103
  34. ^ לבנה ליטני, המיתולוגיה הבריטית, מפה, 2005, עמ' 103
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ביאוולף&oldid=38106531"