בידה
בִּידֵה (בצרפתית: Bidet) הוא מתקן תברואתי דמוי כיור נמוך המשמש לרחצה והיגיינה של איברי המין ופי הטבעת.
אופן השימוש עריכה
על פי רוב משמש הבידה לרחצה של איברי המין החיצוניים וסביבתם. עם זאת, ניתן לרחוץ בבידה בנוחות גם איברי גוף אחרים, כמו למשל כפות הרגליים. אף שהבידה דומה במראהו לאסלה, הרי שיהיה נכון יותר להשוות אותו לכיור או לאמבטיה. לאנשים המוגבלים בתנועתם או שמנועים מסיבות פיזיות שונות מלהשתמש באמבטיה או במקלחת, משמש הבידה הדרך הנוחה ביותר לשמירה על ההיגיינה האישית.
יש הטועים מחוסר ידיעה לחשוב שהבידה הוא מַשתֵנה או אסלה. בבידה משתמשים בדרך כלל לאחר השימוש באסלה, ומקובל לשבת עליו כשהפנים לברז המים, אך ניתן לשבת גם בכיוון ההפוך.
המבנה המקובל לבידה כולל ברז שבעזרתו ניתן למלא את כיור הפורצלן במים חמים. הבידה מצויד, בדומה לכיור, בפתח ניקוז שאותו ניתן לאטום בפקק. ישנם דגמי בידה שבהם יש מתקן דמוי טוש שממנו ניתזים המים.
סוג אחר של בידה הוא מתקן מעורב של אסלה ובידה. זוהי למעשה אסלה שאליה מחובר דוש המשמש לניקוי איברי המין ופי הטבעת. בדגמים משוכללים יותר תיתכן גם בקרה חשמלית, חימום של משטח הישיבה ומתקן ייבוש באוויר חם.
השימוש בבידה נחשב להיגייני יותר מאשר השימוש בנייר טואלט, בזכות השימוש במים. הבידה יכול להיות שימושי במיוחד לקשישים או לאנשים עם מגבלות תנועה וגם לסובלים מטחורים.
תפוצה עריכה
הבידה נפוץ במדינות קתוליות,[1] ובמיוחד בדרום מערב אירופה (במיוחד בצרפת, יוון, איטליה, ספרד, פורטוגל ופינלנד), בטורקיה, בארצות ערב ובאמריקה הלטינית. בארגנטינה, למשל, מצוי בידה בכתשעים אחוזים ממשקי הבית. תפוצתו רחבה גם ביפן ובמדינות אסייתיות אחרות.
ביפן הוצגה בשנת 1980 ה"אסלה ללא נייר", שהיא שילוב של אסלה ושל בידה שאף מייבשת לאחר השימוש את פי הטבעת ואיברי המין.
תושבי מדינות שבהן הבידה אינו מקובל כלל, כמו בישראל, ובארצות הברית, מופתעים להיתקל בו בנסיעותיהם ברחבי העולם, למשל בבתי מלון, ועל פי רוב אינם יודעים כיצד להשתמש בו. שיווק הבידה נתקל בקשיים הנובעים מאיסורי טאבו שונים בכל האמור בשיחה על היגיינה אישית. תושבי מדינות שבהן הבידה נפוץ בכל בית, מתקשים בדרך כלל להבין כיצד ניתן לשמור על היגיינה אישית ללא שימוש בבידה.
בשנת 2020 במהלך מגפת קוביד-19, עלה היקף מכירות הבידה בארצות-הברית. מעריכים כי שוק הבידה משנת 2020 עלה פי שניים או שלוש בהשוואה לשנים קודמות. נמכרים מתקני בידה עם אסלת פורצלן ומערכות אלקטרוניות בעלי הגדרות טמפרטורה ולחץ משתנים ועד דגמים פשוטים של צינור נשלף עם מים קרים.[2]
היסטוריה עריכה
הבידה הוא ככל הנראה המצאה של יצרני רהיטים צרפתים של סוף המאה השבע עשרה או תחילת המאה השמונה עשרה. אין תיעוד מסודר של הופעתו הראשונה או של שם הממציא. האזכור הראשון של בידה בספרות הוא משנת 1710.
עם התקדמות טכנולוגיית ההיגיינה בתקופה הוויקטוריאנית, עברו במפנה המאה העשרים הבידה וסיר הלילה מחדר השינה לחדר האמבטיה.
בארצות-הברית עד שנת 2020 הייתה רתיעה משימוש במתקני בידה, זאת משום שבמלחמת העולם השנייה חיילים אמריקאיים שהיו באירופה נתקלו בבידה בבתי בושת והקונוטציה הפריעה להם. כמו כן בתנופת הבנייה בארצות הברית לאחר המלחמה, מערכות האינסטלציה לא התאימו להכנסת בידה לבתים. רק בשנת 2020 - זמן התפרצות מגפת הקורונה- עקב מחסור בנייר טואלט והיגיינה התרחב השימוש בבידה.[2]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ E. Clark, Mary (2006). Contemporary Biology: Concepts and Implications. University of Michigan Press. p. 613. ISBN 9780721625973.
Douching is commonly practiced in Catholic countries. The bidet ... is still commonly found in France and other Catholic countries.
- ^ 1 2 Ramishah Maruf, Why are bidets just now getting popular in America? | CNN Business, CNN, 2024-03-24 (באנגלית)