ביטול שיטת ההאן
ביטול שיטת ההאן ויצירת שיטת המחוזות (ביפנית: haihan-chiken 廃藩置県) היה חוק משנת 1871 של ממשלת מייג'י של האימפריה היפנית שנועד להחליף את שיטת הנחלות הפאודליות המסורתית (האן) ולהקים שיטת שלטון ריכוזית של הממשלה (מחוזות יפן). תהליך זה היה שיאה של רסטורציית מייג'י בכך שכל הדאימיו (אדונים פאודלים) נדרשו להשיב את סמכויותיהם לקיסר.
מלחמת בושין עריכה
לאחר תבוסת הכוחות הנאמנים לשוגונות טוקוגאווה במלחמת בושין ב-1868, החרימה ממשלת מייג'י החדשה את כל האדמות שהיו תחת שליטת השוגון או תחת שליטת הדאימיו הנאמנים לו. אדמות אלה היוו כרבע מכלל השטח של יפן, והן אורגנו מחדש בצורת מחוזות עם מושלים שמונו ישירות מטעם השלטון המרכזי.
השלב השני בביטול שיטת ההאן התרחש ב-1869. את התנועה הוביל טקיושי קידו מנחלת צ'ושו, ששכנע את אדוני הנחלות צ'ושו וסצומה, שתי הנחלות ששיחקו תפקיד ראשי בהדחת השוגון, לוותר על נחלותיהם לטובת הקיסר. בין 25 ביולי ו-2 באוגוסט 1869 עשו כדוגמתם דאימיו של 260 נחלות אחרות, מתוך חשש שנאמנותם לקיסר תועמד בספק. בראשית סירבו רק 14 דאימיו לוותר על נחלותיהם, אך הם נכנעו לאחר שבית המשפט הזהיר אותם מפני פעולה צבאית במקרה שיעמדו בסירובם.
בתמורה לוויתור על סמכויותיהם לממשל המרכזי מונו הדאימיו למושלים של נחלותיהם-לשעבר (שקיבלו את השם "מחוזות"), והותר להם לשמור עשרה אחוז מהכנסות המיסים של המחוז. כמושלים, היו הדאימיו זכאים למנות את הכפופים להם רק במקרה בו המועמד עמד בתנאי הקבלה שהכתיב הממשל המרכזי. בנוסף, קצבאות שעברו בירושה לסגניו של הדאימיו שולמו על ידי הממשלה ולא על ידי הדאימיו, בצעד שנועד להחליש את הקשרים הפאודליים. התואר "דאימיו" בוטל סופית ביולי 1869.
ביסוס השיטה החדשה עריכה
אף על פי שהדאימיו הפכו לעובדי הממשלה, הם המשיכו לשמר מידה מסוימת של עצמאות כלכלית וצבאית. מצב זה היווה איום על הממשל המרכזי, וגרם לדאגה בצמרת המדינית בעקבות מספר מרידות סמוראים שאירעו באותה תקופה. באוגוסט 1871 פרסמה הממשלה צו קיסרי שקבע ש-261 נחלות הפאודליות-לשעבר יהפכו לשלושה מחוזות עירוניים ו-302 מחוזות. המספר ירד עם השנים וב-1888 הוא עמד על שלושה מחוזות עירוניים ו-47 מחוזות, מספרים שעומדים על כנם על היום.
ארגון-מחדש זה הצליח מכיוון שהממשל המרכזי הבטיח לדאימיו לשעבר קצבאות נדיבות, ביטול חובותיהן של הנחלות והחלפת המטבע של הנחלה במטבע הלאומי החדש בערך הנקוב. האוצר היפני לא עמד בהבטחות נדיבות אלה, ולכן ב-1874 הפכו הקצבאות לאיגרות חוב ממשלתיות שהיו שוות ערך לחמש שנות קצבאות.
