ביל סטרות'
ביל סטרות' (16 ביוני 1875 – 21 בספטמבר 1956) היה מאמנה השני של קבוצת גלאזגו ריינג'רס הסקוטית, אותה אימן במשך 34 שנים בין 1920 ל-1954. מלבד זאת, סטרות' החזיק במשרות נוספות במועדון.
.jpg) | |
| דיוקנו של סטרות' בחדר הגביעים באצטדיון אייברוקס | |
| מידע אישי | |
|---|---|
| לידה |
16 ביוני 1875 אדינבורו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
| פטירה |
21 בספטמבר 1956 (בגיל 81) גלאזגו, הממלכה המאוחדת |
  | |
קריירה עריכה
סטרות' נולד בעיר אדינבורו והיה סתת במקצועו וכן ספורטאי מקצועני. הוא אימן את קבוצות קלייד והארטס לפני שאייש את עמדת עוזר המאמן בריינג'רס ב-1914. בשנת 1920, בהיותו בן 45, קיבל את משרת המאמן הראשי לאחר שקודמו בתפקיד, ויליאם וילטון, נהרג בתאונה ימית.
סטרות' הביא את ריינג'רס ל-18 זכיות באליפות סקוטלנד, בהן 14 זכיות ב-19 שנים לפני מלחמת העולם השנייה, מתוכן 5 אליפויות ברצף בשנים 1927–1931. בתקופת כהונתו של סטרות' זכה המועדון בדאבל הראשון שלו בשנת 1928, ובטרבל הראשון ב-1949.
סטרות' היה ידוע כאדם שמשליט משמעת והתעקש שהשחקנים יופיעו לאימונים בצווארון ובעניבה. לפי אחד הסיפורים, סטרות' נהג לצפות מחלונות היציע המרכזי בשחקנים המגיעים לאימון באצטדיון אייברוקס. אם שחקן היה נתפס עם ידיו בכיסים, סטרות' היה מתעקש שיצא מהאצטדיון ויחזור בשנית עם ידיו בצדי הגוף.
ב-1947 התמנה סטרות' למנהל המועדון וב-1954, לאחר פרישתו מאימון הקבוצה, קיבל את תפקיד סגן היו"ר. הוא נפטר לאחר שנתיים, בגיל 81. בשנת 2005 יו"ר ריינג'רס דייוויד מארי הסיר את הלוט מעל פסל ארד של סטרות' ביציע המרכזי באייברוקס. ב-9 בספטמבר 2006, שונה שמו של היציע המרכזי באצטדיון ל"יציע ביל סטרות'" להנצחת תרומתו למועדון.