בית ליברמן

מבתיה הראשונים של נהריה, משמש כיום כמוזיאון עירוני לתולדות העיר וכארכיון העיר נהריה

בית ליברמן, מבתיה הראשונים של נהריה, משמש כיום כמוזיאון עירוני לתולדות העיר וכארכיון העיר נהריה. המבנה הוכרז על יד המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות כמבנה לשימור.[1]

בית ליברמן
מידע כללי
סוג מוזיאון עירוני
כתובת רח' גדוד 21, נהריה
מיקום נהריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהל מאיה בר לב
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–2000
תאריך פתיחה רשמי 2000 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°59′29″N 35°05′42″E / 32.9914°N 35.095°E / 32.9914; 35.095
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המבנה לפני השיפוץ
בית ליברמן

ההיסטוריה של בית ליברמן עריכה

בשנת 1934, נחתם חוזה קנייה בין נציגי משפחת טואני הלבנונית לנציגי היזמים של המושבה לעתיד, נהריה, אשר כלל שני גושים של קרקע. אחד בן 2,000 דונם וקילומטר דרומית לו, גוש נוסף בן 325 דונם, אשר כונה "אנשרח" – מקום השמחה.

ביוני 1935, נמכר הגוש הדרומי לפיליפ ליברמן, תעשיין עשיר מגליציה שבפולין ושמו הוסב ל"עין שרה" על שם אשתו שרה-בבטה. בצדו הצפון מזרחי של הגוש, היה מבנה אשר נבנה במחצית השנייה של המאה ה-19 וסמוך לו בריכת אגירה פתוחה בה ניתן היה להתרחץ. הבית שימש למגורים וסביבו פעל משק מודרני עם פרות לחליבה, פרדס וגן ירק. ביוני 1938 התווספו עוד כ- 240 דונם, אשר נרכשו מקק"ל ובכך מנה הגוש כ- 550 דונם.

בתקופת המאורעות, 1936 – 1939, הותקף המשק ונדרשה הגנה על המקום. גרעין של קיבוץ עברון הגיע למקום, חלקו התגורר בקומה התחתונה של הבית וחלקו הקים את מחנהו דרומית לבית. על הגג נבנה מגדל תצפית. מבית ליברמן יצאה קבוצה להקמת שבי ציון שהוקמה במתכונת "חומה ומגדל", בשנת 1938. בשנת 1939 הגיע לבית ד"ר בנדיקט, בנו של פיליפ והתגורר בו עד מותו בשנת 1950. פיליפ ליברמן היה מגיע ארצה לביקורים בלבד בגלל מחויבותו לעסקיו בחו"ל. בפרוץ מלחמת העולם השנייה לא הספיק להימלט ונספה בשואה ב-1943.

בשנת 1942, היה הבית בסיס יציאה לפעולות וסיורים שביצעה מחלקת הסיירים, אשר פעלה במסגרת הפלמ"ח בפיקודו של יצחק רבין. עולים רבים אשר הגיעו באניות מעפילים העבירו לילה ראשון בבית ליברמן, שם הוסתרו על ידי חברי הפלי"ם.

אחרי מותו של ד"ר ליברמן נאלצה המשפחה למכור את "עין שרה" למעט הבית וארבעה דונם נוספים, לידי חברת רסקו.

בין השנים 1951 עד 1953 שימש הבית כבית ספר תיכון ראשון במושבה. בשנות החמישים, בחודשי הקיץ, התקיימו בו קייטנות לילדי עולים ולבני הקיבוצים. בראשית שנות ה-60 תכננה עיריית נהריה להקים בבית מוזיאון[2]. אולם יורשיו של פיליפ ליברמן התנגדו להפוך את המבנה למוזיאון. לאחר מותה של קלרה ליברמן, רעייתו של ד"ר בנדיקט, בשנת 1968, לא טופל הבית והשנים הארוכות בהן עמד בשיממונו הפכו אותו לחורבה. בשנת 1971 עיריית נהריה הוציאה למבנה צו הריסה[3].

היורשת רחל אבנין ליברמן, בתה של קלרה, הגיעה לסיכום עם העירייה - יש לגדר את הבית, לאסור את הגישה אליו, ובמידת היכולת, על העירייה להציב תמיכות למבנה. בשנת 1995, יזמה העירייה, בשיתוף "המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ", בסיוע מפעל הפיס ובברכת משפחת ליברמן, את שיפוץ ושיקום המבנה. השיפוץ הסתיים והמוזיאון נפתח בשנת 2000.

המוזיאון העירוני עריכה

היסטוריה עריכה

גלגול ראשון של מוזיאון נהריה נפתח רשמית בפברואר 1941 בקומות התחתונות של מגדל המים של נהריה. המוזיאון היה מוזיאון עתיקות[4][5] של ממצאים שנמצאו בסביבות נהריה[6] וכאלו שהוחלפו עם מוזיאון רוקפלר[7]. לצד העתיקות הוצג גם אוסף קונכיות. בסתיו 1942 נפתח במוזיאון תערוכה לזכר יהדות מרכז אירופה[8][9]. בקיץ 1945 נפתח לצד המוזיאון חדר קריאה[10] וספרייה[11]. במהלך מלחמת העצמאות פונו כמעט כל המוצגים ממגדל המים והושארו אך מעט מוצגים בחדר הקריאה[12]. בשנות ה-50 וה-60 המשיכו הקומות התחתונות של מגדל המים לשמש לתערוכות שונות[13], כאשר במקביל התקיימו תערוכות בבניין העירייה[14] ובבית התרבות העירוני[15]. הממצאים הארכאולוגיים פוזרו בחדריהם של ראש העירייה ופקידי העירייה[16].

בסוף 1970 הושגה הסכמה בין עריית נהריה ומרכז הקהילות היהודיות בגרמניה להקים מרכז קהילתי לזכר יהדות גרמניה שיכלול מוזיאון[17]. בנובמבר 1971 נפתח המוזיאון הארכאולוגי של נהריה בבניין העירייה[18] ובאפריל 1972 נפתח לידו מוזיאון המולוקולוגי[19]. לצדם הוקם באותה עת גם מוזיאון לאומנות[20]. באפריל 1974 התקיים טקס פתיחה של מוזיאון לתולדות העיר[21].

בשנת 1991 פורסם תוכנית להקים מוזיאון לצד בית העירייה החדש[22].

כיום עריכה

כיום מאכלס בית ליברמן את המוזיאון העירוני לתולדות העיר. במוזיאון מוצגים תמונות מעברה של נהריה בהיבטים שונים: עיבוד חלקות חקלאיות, קליטת אוניות מעפילים, התפתחות ענפי התעשייה והקיט, התמודדות עם מצבים ביטחוניים וכלכליים מורכבים ועוד. [23] קיים גם אוסף פריטים מעבר העיר. ארכיון לתולדות נהריה נותן שירות לציבור על פי תיאום מראש. בארכיון אוסף תצלומים, כרזות, מודעות והתכתבויות אותנטיות מהן ניתן ללמוד אודות עברה של העיר ושל בית ליברמן מהתקופה שקדמה להקמת המדינה ובתקופה שלאחר מכן עד ימינו אלה.

במוזיאון נערכות גם תערוכות של אמנים שונים (בשנת 2008 למשל, נערכה במקום תערוכתו של הצלם יוסף דרנגר מאוסף של מוזיאון ישראל).

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא בית ליברמן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בית ליברמן באתר המועצה לשימור אתרים
  2. ^ זמירה שפירא, פיתוח החוף ותחבורה ימית יקדמו את הקייט בנהריה, מעריב, 8 במאי 1964
  3. ^ בנהריה: רוצים להרוס הבית היהודי הראשון, מעריב, 4 במרץ 1971
  4. ^ חג בנהריה: הוכרזה מועצה מקומית, הצופה, 7 בפברואר 1941
  5. ^ עתיקות בנהריה, הארץ, 24 באפריל 1941
  6. ^ המועצה המקומית בנהריה, הארץ, 18 במאי 1941
  7. ^ מפעולות המועצה המקומית בנהריה, החפירות, הארץ, 25 בנובמבר 1941
    נהריה לקראת עונת הרחצה, הארץ, 11 ביוני 1942
  8. ^ אולם זכרון ליהדות אירופה במוזיאון בנהריה, הַבֹּקֶר, 18 באוקטובר 1942
  9. ^ גרשון סוואט, נהריה - מקום נופש למופת, המוזיאון, הארץ, 18 באוגוסט 1944
  10. ^ יפתח אולם קריאה, הארץ, 1 באפריל 1945
  11. ^ עיר הקייט בימי חורף, משמר, 8 בינואר 1946
  12. ^ עתיקות בנהריה והסביבה, הארץ, 2 ביוני 1950
  13. ^ נערים מעכו ונהריה נעצרו כחשודים בגניבות, מעריב, 29 באוגוסט 1966
  14. ^ נפתחה תערוכת בצלאל מן בנהריה, על המשמר, 20 ביוני 1968
  15. ^ נהריה, נפתחה תערוכת ציירי ישראל, מעריב, 15 בפברואר 1966
  16. ^ נהריה ללא עתיקות, הארץ, 16 בספטמבר 1963
  17. ^ שמואל בנטוב, מרכז קהילתי יוקם בנהריה, על המשמר, 3 בדצמבר 1970
  18. ^ מוזיאון עירוני נפתח בנהריה, דבר, 3 בנובמבר 1971
  19. ^ ש. בנטוב, נפתח המוזיאון המלוקולוגי הראשון בארץ - בנהריה, על המשמר, 4 באפריל 1972
  20. ^ רחל אנגל, עולה מניו יורק מציג במוזיאון של נהריה, מעריב, 20 ביולי 1973
  21. ^ בהדלקת המשואות הערב, מעריב, 24 באפריל 1974
  22. ^ מאיר הראובני, מרכז עירוני יוקם בנהריה בהשקעה של 50 מיליון דולר, מעריב, 22 באוקטובר 1991
  23. ^ אלעד בצלאלי ודקלה ליאני, בית ליברמן, מדריך לאתרי המורשת - אתרי ביקור ומוזיאונים הסטוריים, 2019, עמ' 70