בלט ג'ופרי
בלט ג'ופרי (באנגלית: The Joffrey Ballet) היא להקת בלט ובית ספר לבלט מן הראשונים במעלה בעולם כיום. בלט ג'ופרי שוכן בשיקגו, אילינוי, ומבצע בדרך קבע בלטים קלאסיים ומודרניים במהלך עונת ההופעות השנתית שלו בבית האופרה הלירית, ובכלל זה מופע שנתי של מפצח האגוזים.
|
www | |
  |
את בלט ג'ופרי ייסדו בשנת 1956 רוברט ג'ופרי וג'רלד ארפינו. הלהקה נודעה בהפעותיה פורצות הגדר, בהן הצגת פולחן האביב של ואצלב ניז'ינסקי בשנת 1987, שחזרה את הכוריאוגרפיה המקורית מהצגת הבכורה ב-1913, שנחשבה לאבודה. כוריאוגרפים רבים עבדו עם ג'ופרי, בהם פול טיילור, טווילה תארפ וז'ורז' בלנשין.
היסטוריה עריכה
בשנת 1956, תקופה שבה רוב להקות הבלט הנודדות ביצעו רק גרסאות מקוצרות של קלאסיקות בלט, רוברט ג'ופרי וג'רלד ארפינו יצרו הרכב של שישה רקדנים ורקדניות, שסיירו באמריקה במכונית דו-שימושית עם קרון נגרר, וביצעו בלטים מקוריים שיצר ג'ופרי. ששת הרקדנים המקוריים היו ארפינו, דיאן קונסואר, ברונילדה רואיז, גלן טטלי, ביאטריס טומפקינס וג'ון וילסון.[1] בעוד שג'ופרי נשאר בניו יורק כדי לתת שיעורי בלט ולהרוויח כסף לתשלום משכורות הרקדנים, ארפינו ניהל את הלהקה הנודדת. ההרכב הופיע תחילה בכרך בשיקגו בשנת 1957. בלט ג'ופרי השתקע לבסוף בניו יורק, בשם "תיאטרון הבלט רוברט ג'ופרי". בשנת 1962 הוזמן הכוריאוגרף המודרני אלווין איילי ליצור בלט בשביל הלהקה. רבקה הארקנס הייתה נדבנית חשובה, שעזרתה אפשרה בראשית הדרך יציאה למסעות הופעות בינלאומיים (ברית המועצות 1963), אבל ב-1964 ניתקו היא וג'ופרי את הקשר ביניהם.
ג'ופרי החל להקים להקה חדשה, שהופיעה לראשונה ב-1965 בשם "בלט ג'ופרי". לאחר עונה מצליחה בניו יורק סיטי סנטר ב-1966, הוזמנה הלהקה להיות להקת הבית של סיטי בנטר עם ג'ופרי כמנהל אמנותי וארפינו ככוריאוגרף ראשי. בלט הרוק של ארפינו מ-1970, "טריניטי", התקבל בעין יפה; ג'ופרי חידש את "השולחן הירוק" של קורט ג'וס ב-1967, והמשיך בהפקות מחודשות של "פאסאד" מאת פרדריק אשטון, "עמוד האננס" של ג'ון קראנקו, פטרושקה של מיכאיל פוקין (עם רודולף נורייב), אחר הצהריים של פאון של ניז'ינסקי, גם הוא עם נורייב, ו"הכובע המשולש", "הדנובה היפה" ו"מצעד" של מאסין. ב-1973 ביקש ג'ופרי מטווילה תארפ ליצור את הבלט המוזמן הראשון שלה, "דאוס קופ". הלהקה המשיכה כ"בלט ג'ופרי של סיטי סנטר" עד 1977. משנה זו, הופיעה כ"בלט ג'ופרי", וביתה השני היה בלוס אנג'לס מ-1982 עד 1992. ב-1995 עזבה הלהקה את ניו יורק והתיישבה בקביעות בשיקגו.[2]
השנים הראשונות בשיקגו היו קשות כלכלית ללהקה, ופעמים אחדות כמעט הביאו לסגירתה, אבל במשך הזמן גדל הקהל שבא להופעותיה והתרבו בו הצעירים. ב-2005 חגג בלט ג'ופרי את יום השנה העשירי שלו בשיקגו. [3] וב-2007 סיכם חגיגות יובל 50 שנמשכו שתי עונות, וכללו סיור "מנהר לנהר" של הופעות חינם תחת כיפת השמים ברחבי איווה, במימון אודיטוריום האנצ'ר באוניברסיטת איווה.
בתרבות הפופולרית עריכה
"בלט ג'ופרי" הייתה להקת המחול הראשונה שהופיעה בבית הלבן בהזמנת ז'קלין קנדי, הראשונה שהופיעה בטלוויזיה האמריקאית, להקת המחול הקלאסי הראשונה שהשתמשה במולטי-מדיה, הראשונה יצור תפאורת בלט למוזיקת רוק, הראשונה שהופחעה על שער טיים מגזין, והראשונה שסרט קולנוע חשוב התבסס עליה, "הלהקה" של רוברט אלטמן.[4] בסרטו הלפני-אחרון של אלטמן, "הלהקה", שיחק מלקולם מקדוול את המנהל האמנותי של הלהקה, דמות שהתבססה על ג'רלד ארפינו. הסרט מורכב מסיפורים שנאספו מאנשים אמיתיים, רקדנים, כוריאוגרפים, וצוות בלט ג'ופרי. את רוב התפקידים משחקים חברי לחהקה בפועל.
בלט ג'ופרי הופיע בסרט הקולנוע "שמרי את הריקוד האחרון" (2001), כששני גיבורי הסיפור ראו את הלהקה מבצעת את "צל הים" ו"Les Présages" בשיקגו.
בסדרת הטלוויזיה "Glee", (2012)" מייק צ'אנג מקבל מלגת לימודים לאקדמיית ג'ופרי למחול בשיקגו.
שחזור "פולחן האביב" עריכה
בסתיו 1987 העלה בלט ג'ופרי בהצגת בכורה בלוס אנג'לס גרסה משוחזרת של פולחן האביב, הבלט שהשפיע על התפתחות המחול בשנים הבאות. הבלט המקורי בוצע לראשונה ב-1913 בפריז, בכוריאוגרפיה של ואצלב ניז'ינסקי. חוקרי המחול מיליסנט הודסון וקנת ארצ'ר הקדישו 18 שנים לאיסוף חומר על הבלט המקורי כדי להשיג שחזור נכון ומדויק. שמונים אחוז מן התלבושות המקוריות נמצאו ושוחזרו להופעה, והודסון וארצ'ר הספיקו להתייעץ עם עוזרת החזרות של ניז'ינסקי, מארי ראמבר, באשר לכוריאוגרפיה מהמקורית, לפני מותה בשנת 1982.
פעילות עריכה
הלהקה, המונה 40 רקדנים ורקדניות, מופיעה במשך העונה הקבועה שלה בין ספטמבר למאי בשיקגו ויוצאת לכמה סיורי הופעות בארצות הברית ומחוצה לה במשך השנה. הרפרטואר שלה מקיף יצירות קלאסיות ומודרניות, נוסף למופעי דצמבר השנתיים של מפצח האגוזים, שהוא מבצע עם הפילהרמונית של שיקגו. מאז 2016, מציגה הלהקה את גרסת "מפצח האגוזים" שהוזמנה מן הכוריאוגרף כריסטופר וילדון, הממוקמת מחדש בתקופת היריד העולמי 1893 בשיקגו.[5][6]
בשנת 2007 פרש ג'רלד ארפינו מפעילות סדירה והיה למנהל אמנותי אמריטוס עד למותו בשנת 2009. באוקטובר 2007 התמנה אשלי וטר, לשעבר רקדן בבלט ג'ופרי, עוזר מנהל אמנותי ומנהל בלט בבלט סן פרנסיסקו, למנהל האמנותי השלישי.[7] ב-2019 הציג בלט ג'ופרי את הבכורה העולמית של "סיפור בלט" חדש לחלוטין, מבוסס על אנה קרנינה, בכוריאוגרפיה של יורי פוסוחוב. בלט ג'ופרי והבלט האוסטרלי הזמינו פרטיטורה תזמורתית חדשה באורך מלא אצל המלחין איליה דמוצקי, הראשונה בתולדות בלט ג'ופרי.[8]
בלט ג'ופרי שוכן במגדל ג'ופרי ברחוב איסט רנדולף 10 במרכז שיקגו. הלהקה מקיימת לוח סיורים נרחב, תוכנית חינוכית הכוללת את "אקדמיית ג'ופרי למחול", "בית הספר הרשמי של בלט ג'ופרי", "תוכנית שילוב בקהילה",[9]
קישורים חיצוניים עריכה
- בלט ג'ופרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ אנה קיסלגוף, ניו יורק טיימס, מדור אמנות: ברונילדה רואיז, רקדנית מקורית של ג'ופרי והרקנס, מתה בגיל 83.30 באוגוסט 2019
- ^ "DANCE VIEW; Advice to the Transplanted Joffrey: Be Yourself" אנה קיסלגוף, ניו יורק טיימס: "עצה לג'ופרי שנעקר ונשתל מחדש: היה עצמך" 24 בספאטמבר 1977
- ^ "Remember the Joffrey? At 50, It Fits Nicely Into the Chicago Spin" ג'ניפר דאנינג, הניו יורק טיימס, "זוכרים את ג'ופרי? בגיל 50, הוא משתלב יפה בסחרחרת של שיקגו".
- ^ רוג'ר אברט, ביקורת ותקציר הסרט "הלהקה" (2003)
- ^ קייל מקמילן, שיקגו סאן-טיימס, ביקורת בלט: ,"מפצח האגוזים" בראייתו המחודשת של בלט ג'ופרי ממשיך להרהיב ולהקסים.' 2 בדצמבר 2019
- ^ הדי וייס, "רגע קורן בתולדות שיקגו, מפתח לקסם שנוסך "מפצח האגוזים" של ג'ופרי." 4 בדצמבר 2019
- ^ ניו יורק טיימס, "בלט ג'ופרי ממנה מנהל אמנותי 27 בספטמבר 2007
- ^ לורן וורניק, שיקגו טריביון, "בלט ג'ופרי יצר בלט-סיפור חדש ונדיר, "אנה קרנינה", ,חלום שהתגשם' לרקדנית ויקטוריה ג'יילאני 25 בינואר 2019
- ^ תוכניות בלט ג'ופרי ושיתופי פעולה עם ארגונים לאמנות חזותית ואמנויות במה.